תוספתא כפשוטה על סוכה ג:ז
תוספתא כפשוטה על סוכה · Tosefta Kifshutah on Sukkah 3:7
Open in the reader →122-23. יכול יתערבו במי מעיינות אחרות וכו'. בד: יכול יתערבו בם מעיינות וכו'. ובמכירי הנ"ל בטעות: יכול נתערבו מעיינות אחרים ת"ל ביום ההוא וכו'. ובפירוש הרד"ק לזכריה י"ג, א': ואמרו יכול שיתערבו בהן מעינות אחרות, ת"ל יהיה מקור נפתח לבית דוד, מקור אחד הוא לחטאת ולנדה. וכיוון לתוספתא כאן. ובירושלמי שקלים פ"ו הנ"ל: ביום ההוא יהיה מקור נפתח וכו', ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן מבית דוד ועד יושבי ירושלם כשירים לנדה ולחטאת, מיכן והילך מי תערובות הם כשירים לנדה (כלומר, שאינה טעונה טבילה במים חיים) ופסולים למי חטאת וכו', עיי"ש. ועיין בבבלי יומא ע"ח א'. ומעיינות אחרים כאן הן לאו דווקא, אלא מים פסולים לחטאת, או שהברייתא היא כר' יהודה. עיין במשנת פרה פ"ח מ"י.
224-25. לאן הולכין לים הגדול, לימה של טבריה ולימה של סדום וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: ולאין הולכין וכו'. ובכי"ל: אין הולכין וכו'. וכן בקטעים ממגילת סתרים לר"ן גאון (גנזי קדם של לוין, ח"ו, עמ' 24): ותניא בתוספת סוכה אין (כגי' כי"ל) הולכין, לים הגדול ולימה של טבריה ולימה של סדום וכו'. ובילקוט יחזקאל רמז שפ"א (בד' שלונקי ובד"ו): תוספת' דסוטה (צ"ל: דסוכה) ולאן הולכין לים הגדול וכו'. וברש"י יחזקאל מ"ז, ח': שנו רבותינו בתוספתא של סוכה להיכן יוצאין לימה של טבריא ולימה של סדום ולים הגדול וכו'. ובירושלמי שקלים הנ"ל נמנו ארבעה ימים, עיין מ"ש להלן.
325. לרפות את מימן. וכ"ה בד, בכי"ל ובמגס"ת הנ"ל (לפי התיקונים שם, עמ' 81). וכן ברש"י הנ"ל: לרפאות את מימיהם המלוחים וכו'. אבל בכי"ע וילקוט הנ"ל: מימיו . ולפ"ז הכוונה לימה של סדום גרידא, שאין דגה יכולה לחיות בו. אבל מן ההמשך להלן, וכן בירושלמי הנ"ל אמרו מפורש: ניחא ימא רבא, ימא דמילחא בשביל למתקן (כגי' שרי"ר, עמ' 135, שו' 13), ימה דטיבריא, ימא דסמכו? לרבות דגתם. הרי לך שהירושלמי פירש לרפאות את מי כל הימים, ים הגדול וים המלח למתק את מימיהם המלוחים, וימה של טביריה וימה של סומכי (עיין להלן) למתק את מימיהם ביותר, לרבות את דגתם. ולהלן נראה שמים הללו הם מי הבאר שהלכה עמהם במדבר, ועיין ספרי במדבר פי' צ"ה, עמ' 95, ופרקי דר"א פנ"א, ולהלן, שו' 48–49 ד"ה ומביאין ומש"ש.
428-30. אל הגלילה הקדמונה זה ימה של סדום. וירדו אל הערבה. זה ימה של טבריה. ובאו הימה אל הימה המוצאים ונרפאו המים זה הים הגדול. בירושלמי הנ"ל: אל הגלילה הקדמונה. זה ים של סמכו. 15 עיין להלן ב"ק פ"ח הי"ח, בכורות פ"ז ה"ד ובמקבילות, ירושלמי כלאים פ"ט ה"ד, ל"ג ע"ג (במקבילה בכתובות פי"ב), בבלי ב"ב ע"ד ב', ועוד. והוא לצפונה של ים טבריא, ומימיו יוצאים לו, עיין בתוספתא בכורות הנ"ל. וירדו על הערבה. זה ים של טיבריא. ובאו הימה. זה ים המלח. אל הימה המוצאים. זה הים הגדול. ובפי' הרש"ס שקלים, מ"ח ע"א: דים של סיבכי לצד מזרח עומד. ובתוספתא גרסינן ימה של סדום. ובכפו"פ פ"ז, עמ' קל"ב, מעתיק בשם תוספתא מסכת סוכה פרק ג' כגירסא שלנו (בערך), ומוסיף: וכן הוא מסכת שקלים. ועיין ברש"י יחזקאל מ"ז, ח' הנ"ל וברד"ק שם. ועיין בהערות הרד"ל לפרקי דר"א הנ"ל, קכ"ה ע"ד, הערה מ"ה. ואין להגיה בתוספתא נגד כל כתה"י וראשונים.
530. ואומ' והיה כל נפש חיה וכו'. וכ"ה במגלס"ת הנ"ל (לפי התיקונים שם, עמ' 81. ולא ידעתי למה הוסיף שם המו"ל סימן קריאה).