תוספתא כפשוטה על סוכה ד:י

129-30. שתי חצוצרות בידם קרא הגבר תקעו הריעו ותקעו. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע חסר "שתי חצוצרות בידם". ובד ובכי"ל מוסיף: הגיעו לשער (בד בטעות: לשאר) המים תקעו והריעו ותקעו. ובמשנתנו פ"ה מ"ד: ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת הנשים ושתי חצצרות בידיהן קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו. הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו, הגיעו לעזרה (כלומר, לעזרת נשים) תקעו וכו'. ומוסיפה התוספתא: הגיעו לשער המים תקעו וכו', כפ"ד מ"ט. ולהלן במשנה ה' שם: אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ואין מוסיפין על ארבעים ושמנה (וכ"ה גם בערכין פ"ב מ"ג). ומפרשת משנתנו שבכל יום היו כ"א תקיעות, שלש לפתיחת שערים ותשע, תשע לתמיד של שחר ושל בין הערביים. ובערב שבת שבתוך החג היו שם מ"ח תקיעות, כ"א שבכל יום, שלש לשער העליון, ושלש לשער התחתון, ושלש למילוי המים, ושלש על גבי המזבח, ותשע למוספין, שלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קודש לחול. ופירש הר"מ שתקעו לפתיחתם של שער העליון ושל שער התחתון (עיין פ"ז מה' כלי המקדש ה"ו), וכן משמע מן הבבלי נ"ד א', עיין מ"ש בערוך לנר על דברי רש"י נ"ג ב' ד"ה שלש לפתיחת שערים, וסד"ה שלש לשער העליון. אלא שהר"מ (שם) פסק: וברגל מוסיפין שלש לפתיחת שער התחתון וכו', ואם כן הלכה זו לאו דווקא בסוכות אלא בכל רגל, ודבריו קשים, עיין מה שתמה בערוך לנר הנ"ל, ולעיל שם נ"א ב' ד"ה ואנו, ולהלן נ"ד א' ד"ה דבצרי.

230. ר' יהודה או' אין פחות משבע ולא יותר על שש עשרה. וכ"ה בכי"ל. ובכי"ע בטעות: ולא יותר משלש עשרה. ובד בטעות: על עשרה. והברייתא שלפנינו בשם ר' יהודה בבבלי נ"ג ב' וערכין י' א'. ובירושלמי פ"ה רה"ו, נ"ה ע"ג: תני אין פחות משבע ולא יותר על שש עשרה. ההן תנייא (כלומר, ר' יהודה) עביד תקיעה ותרועה ותקיעה חדא, וההן תנייא (כלומר, משנתנו שהעתקנו לעיל) כל חדא חדא מינהון חדא. וכע"ז גם בבבלי הנ"ל, 16 בתוספות שם (נ"ג ב' ד"ה ר"י ובמקבילות בשבת ל"ה ב' וערכין י' א') כתבו שאף לר' יהודה היה תוקע בהפסקות את התקיעות הראשונות שבע"ש, עיי"ש. ולכאורה הדברים תמוהים, שהרי ר' יהודה מזכיר כאן "שש עשרה", והן כוללות גם את שלש הראשונות של ערב שבת, ומ"מ מונה אותן אחת. ובפרט קשה לשיטת הרמב"ן (ר"ה ל"ד א'. ועיין ריטב"א כאן נ"ג סע"ב, מאירי שם ד"ה זהו, מגן אבות שלו מאמר ב', עמ' כ"ב ואילך, שטמ"ק ערכין י' א', אות ה') הסובר שלר' יהודה תוקע תקיעה תרועה ותקיעה בנשימה אחת, כיצד מונה את שלש התקיעות הראשונות שבע"ש (שצריך לעשות אותן בהפסקות גדולות) אחת. ברם ט"ז תקיעות לר' יהודה לא יתכנו אלא בערב שבת שבתוך ההג, כלומד, בחול המועד, ובאותו יום הרי אין מלאכת שדות (עיין להלן שו' 35 ואילך ומש"ש), וממילא אפשר לומר שבאותו יום ג' תקיעות הראשונות הן כשלש האחרונות, ותוקע את הראשונות בבת אחת. ולפיכך אמרו שם שמשנתנו שלא כר' יהודה. וממשיך בירושלמי: שתמצא אומר 17 כלומר, כשתמצה את עומק ההלכה אתה אומר, עיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 368, ובהערות שם. שלש על כל מטה ומטה. ר' יהודה אומר שלש על כל דגל ודגל. כלומר, לר' יהודה תקיעה תרועה תקיעה אחת היא, ולפיכך אינו תוקע קול אחד על כל מטה, אבל לחכמים כל אחת מצוה בפני עצמה היא, ולפיכך תוקע על כל מטה ומטה. ועיין מ"ש להלן ר"ה פ"ב ה"ג, שו' 6, ד"ה ובמסעות.

330-31. שלש לפתיחת שערים. משנתנו פ"ה מ"ה הנ"ל.

431. האו' על פתיחתן אינו או' על נעילתן. האו' על נעילתן וכו'. מכאן מוכח שהיה תנא ששנה שתוקעין על נעילת השערים, ואומרת הברייתא שלנו שמניין התקיעות היה קבוע במסורת, ומי ששנה שתקעו על נעילתן סבר שלא תקעו על פתיחתן. ושמא משום שהיו משמיעים קול גדול בפתיחתן, עיין תמיד פ"ג מ"ז ומ"ח, ובבלי יומא ל"ט ב'. ועיין מ"ש ר"י בראנד בספר היובל לכבוד רי"ל זלוטניק (אבידע), עמ' 15. והממונה על נעילת שערים ציוה לפתוח את השערים ובפתיחת שער הגדול כבר ידעו הכהנים שמותר לשחוט, מחמת הרעש שהשמיע. אבל בשעת נעילת שערים תקעו על פיו שלש תקיעות לנעילת השערים.

532. שלש לפני מזבח. במשנתנו הנ"ל: ושלש על גבי המזבח. ופירש הר"מ (פ"ז מה' כלי המקדש ה"ו): ותוקעין ג' על גבי המזבח בשעה שמנסכין המים. ועיין בערוך לנר נ"ד א' לדברי רש"י ד"ה ה"ג. ועיין מאירי נ"ג ב', ודק"ס, עמ' 178, הערה פ'.

6האומ' לפני מזבח אינו אומ' למעלה העשירי וכו'. כלומר, משנתנו הנ"ל חולקת על מ"ד שם. וכן בירושלמי פ"ה ה"ו, נ"ה ע"ג: מאן דאית ליה על גבי המזבח לית ליה למעלה עשירית. מאן דאית ליה למעלה עשירית לית ליה על גבי המזבח. ובבבלי נ"ד א': מתניתין מני ר' אליעזר בן יעקב היא, דתניא שלש למעלה עשירית. ר' אליעזר בן יעקב אומר שלש על גבי המזבח. האומר למעלה עשירית אינו אומר על גבי המזבח וכו'.