תוספתא כפשוטה על סוכה ד:יא

133-34. כיצד שלש להבטיל את העם מן המלאכה וכו'. במשנתנו פ"ה סמ"ה: שלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קודש לחול. ומפרשת התוספתא את מהות התקיעות.

234. חזן הכנסת נוטל חצוצרות ועולה לראש הגג גבוה שבעיר וכו'. וכן בתנחומא מטות סי' ב': כך שנו רבותינו שלש תקיעות תוקעין להבטיל את העם מהמלאכה, כיצד חזן הכנסת נוטל את החצצרות ועולה לגג גבוה שבעיר וכו', והביאו באו"ז ח"ב, ה' ע"ש סי' י"א, ד' ע"ב. ובר"מ פ"ה מה' שבת הי"ח: ובמקום גבוה היו תוקעין וכו'. וכבר העירו שמקורו מן התוספתא. וכל הברייתא בשינויים רבים בבבלי שבת ל"ה ב' בשם תנא דבי שמואל. 18 כגירסת הר"ח שם, ס' העתים, עמ' 23, או"ז הנ"ל בפנים, ס' המוסר לר"י כלץ ד' מנטובה, צ"ד ע"א. ולפנינו: תנא דבי ר' ישמעאל . ולעיל שם ברייתא אחרת מעין זו. ועיין מ"ש להלן.

335. נטל לקרות וכו'. כלומר התחיל לתקוע. ובבבלי הנ"ל התחיל לתקוע תקיעה ראשונה וכו', עיין מ"ש לעיל, שו' 21, ד"ה נטל, וכ"ה להלן שו' 39.

435-36. הסמוכין לעיר בטלין הסמוכין לתחום מתכנסין ובאין לתוך התחום, לא היו נכנסין מיד וכו'. מתוך הברייתא מוכח שלא היו תוקעין את שלש הראשונות בבת אחת, אלא היו מפסיקים בין קול וקול. ובבבלי הנ"ל: התחיל לתקוע תקיעה ראשונה נמנעו העומדים בשדה מלעדור וכו'. ובברייתא ראשונה שם: ראשונה להבטיל את העם ממלאכה שבשדות וכו'. ובר"מ פ"ה מה' שבת הי"ט מעתיק כנוסח תנא דבי שמואל, ובה"כ שם: תקיעה ראשונה תוקע אותה במנחה. ובתנחומא הנ"ל: כל מי שהיה רחוק מן העיר נפטר ממלאכתו וחוזר ובא. 19 בד' קושטא שם, וכן באו"ז שהזכרנו לעיל בפנים: וחזר ובא. ושמא יש להמשיך את המלים "וחזר ובא" (או "וחוזר ובא") למטה, כלומר, וחזר ובא ותוקע שניה, והיינו שהחזן אינו ממתין בראש הגג אלא יורד, ואח"כ חזר (או חוזר) ובא ותוקע שניה.

536-37. אלא ממתינין עד שיבאו כולם ויתכנסו כולן בבת אחת. וכ"ה בד. ובכי"ע: עד שיכנסו כולן, ונכנסין כולן וכו'. ובבבלי הנ"ל: ואין הקרובין רשאין ליכנס עד שיבואו רחוקין ויכנסו כולם כאחד (ופירש"י שלא יחשדו ברחוקין שהם קרובין ושהו בשדה ועשו מלאכתם בשדה אחרי התקיעה הראשונה) וכו'. התחיל לתקוע תקיעה שניה נסתלקו התריסין וננעלו החנויות. וכע"ז בברייתא הראשונה שם. ומתוך התוספתא משמע שתקעו שנייה לסימן שיכנסו לעיר, וממילא כשראו את העם נכנס לעיר מן השדה נעלו גם את החנויות בתקיעה שניה. וכן מפורש בתנחומא הנ"ל: ותוקע שניה הקרובין נכנסין לעיר, וכ"ה בשתי המהדורות ובאו"ז הנ"ל. ופירושו שתוקע בתחילת הכניסה, שאעפ"י שכולם נכנסים בבת אחת, הרי הקרוב קרוב נכנס תחילה.

637-38. מימתיי הוא נכנס משימלא לו חבית של מים ויצלה לו דגה וידליק לו את הנר. בשו"ת הרשב"א ח"ד סי' קי"ט: שהתוספתא לא אמרה כן, אלא מפני שהן עושין הדלקת הנר אחרונה לכל, שכן שנינו מאימתי הוא נכנס משימלא לו חבית של מים ויצלא לו דג, 20 וכ"ה ("דג") גם בכי"ע כאן, אבל הנכון הוא כלפנינו, עיין מ"ש ע"ז לעיל ח"א, עמ' 183, שו' 25. וידליק לו את הנר וכו', עיי"ש שמעתיק את כל הברייתא, ועיין מ"ש ע"ז להלן. ובבבלי הנ"ל: התחיל לתקוע תקיעה שלישית סילק המסלק, והטמין המטמין, והדליק המדליק, ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע וכו' (כלומר את האחרונות, להבדיל בין קודש לחול). וכן בתנחומא הנ"ל: שלישית תוקע (באו"ז: תוקע שלישית) והיו מטמינין את החמין ומדליקין את הנרות. וכפסק הר"מ בפ"ה מה' שבת ה"כ שאת השלישית היה תוקע קרוב לשקיעת החמה, והיינו אחרי שכבר נכנסו כולם והכינו צרכיהם לשבת. וכנראה שאף בתוספתא פירושו: מאימתי הוא נכנס, כלומר החזן עצמו? שהרי הוא תוקע תקיעה שלישית אחרי שהעם נכנס, ומלמדת התוספתא שאין נותנים לו שהות בין תקיעה שלישית לתקיעות הבדלה בין קודש לחול, אלא משימלא לו חבית וכו', ותוקע את האחרונות. וגם בברייתא הראשונה שבבבלי לעיל שם: שלישית להדליק את הנר וכו', ושוהה כדי צליית דג קטן או כדי להדביק פת בתנור, ותוקע וכו', כנ"ל. ופירשו כמה מן הגאונים (עיין אוה"ג שבת, עמ' 24) והראשונים 21 הר"ש משנץ, הרמב"ן, הרשב"א הרא"ה ועוד, עיין באו"ז ה' שבת סי' י"א שהבאנו בפנים, ברמב"ן, ורשב"א לשבת כ"ג ב' בחי' המיוחסים להר"ן שם, בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתר"ע ובח"ד סי' קי"ט שהבאנו בפנים. שאחרי שהדליק את הנר מותר לו עדיין לצלות דג קטן וכו', אם שכח ולא עשה כן לפני הדלקת הנר, והוכיחו מכאן שלא כדעת בה"ג (ה' חנוכה, ד"ו כ"ה ע"ג, ד"ב, עמ' 84) הסובר שאחרי הדלקת הנר נאסר במלאכה. ועיין אוה"ג ברכות, התשובות, עמ' 61, ובמאירי שם כ"ז ב'. אבל באו"ז שם דחה את ראיית הר"ש משנץ, ופסק שאסור לו לצלות אחרי שהדליק את הנר, ובברייתא הפירוש הוא, ששוהה כדי צליית דג קטן וכו', כדי שלא יהא נראה כשובת מתוך הדלקה, משום דמחזי כמדליק בשבת. וכן בר"ן שבת פ"ב סי' שי"א: דהאי ושוהה לאו אמדליק קאי אלא אתוקע קאי, דהכי קתני התחיל לתקוע תקיעה שלישית וכו' והדליק המדליק, ושוהה כדי לצלות דג קטן, כלומר, כמה יהא תוקע זה שוהה בין תקיעה שלישית לתקיעה אחרונה וכו', ונתנו שיעור בין תקיעה שלישית לד', אעפ"י שלא נתנו שיעור בין ראשונה לשניה ובין שניה לשלישית, לפי שבתקיעות ראשונות עוד היום גדול ואין קפידה בשיעוריהן, אבל תקיעה שלישית צריך שתהא סמוך לחשיכה, מפני הדלקת הנר שאסור להקדימו (כלומר, מפני שיאסר אחריו בעשיית מלאכה, כשיטת הבה"ג) וכו'. ועיין מ"ש ע"ז להלן בשם כמה מן הראשונים. וכן הפירוש בתוספתא כאן, אלא שנתנו שיעור זה לחזן עצמו, ומדליק באחרונה, כמו שהעיר ברשב"א הנ"ל, ועיין להלן, שו' 42–43, בדברי ר' יוסי.