תוספתא כפשוטה על סוכה ד:טו

147-48. כל המשמרות שונות ומשלשות בפרים חוץ משתים האחרונות ששונות וכו'. ירושלמי פ"ה רה"ז, נ"ה ע"ד, בבלי נ"ה ב'. ובמשנתנו פ"ה סמ"ו: אמרו מי שהקריב פרים היום לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילה. ונמצא שלשבעים פרי החג חסרו עוד שני פרים, כדי שכל כ"ד משמרות יקריבו שלש פעמים.

249-50. ר' לעזר בן פרטא ור' ליעזר בן יעקב אומ' לא היה פאייס לחלבי שעיר אלא מי מעלה איברים לכבש הוא מעלה את חלבי שעיר. וכ"ה לעיל יומא פ"א הי"א, שו' 53, בד ובכי"ל, אלא שלא נזכר שם "ר' לעזר בן פרטא" בשום נוסח. ובכי"ע שם: לא היה פייס לאיברין ולחלבי שעיר וכו'. ועיקר הברייתא סמוכה למשנתנו כאן פ"ה מ"ו: יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד, נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים וכו'. וכל הקרבנות הללו חוץ מן השעיר הן עולות. ואמרו כאן שלא היה פייס מיוחד להקרבת חלבי שעיר, והוא הדין איברי העולות, על גבי המזבח (כמפורש לעיל יומא הנ"ל בכי"ע), אלא מי שמעלה איברים לכבש [מעלה את האיברים לגבי מזבח, ומי שמעלה את חלבי השעיר לכבש] הוא מעלה את חלבי שעיר למזבח. וסגנון הברייתא מקוצר ונקט את לשון משנת תמיד פ"ה מ"ב ("המעלה איברים הוא מעלה"), והכוונה לאיברי העולות ולחלבי המוסף. ובכי"ע ובכי"ל כאן חסרה המלה "לכבש". 28 להלן, שו' 57, נכפלה בכי"ל ברייתא בשם ר' אליעזר בן יעקב גרידא, וגרסו שם: לכבש. ולפי גירסא זו הפירוש כפשוטו, שלא היה פייס כלל במוסף ואף לשעיר, ואין צורך לומר לעולות המוסף (שהרי אף בשחר עולות הן), ומי שזכה באיברים של העולות שחרית זוכה גם בחלבי השעיר, עיין מ"ש בשיח יצחק לתו"י יומא כ"ו ב', ק"נ ע"ג. ואפשר לפרש כן גם לפי גירסת ד וכי"ו. וראב"י נקט לפי שיטתו שעיקר הפייס היה על העלאת איברים לכבש.

350-51. אבא יוסי בן חנן אומ' לא היה פאייס אלא לראשי משמרות בלבד וכו'. בד חסרה כאן המלה "אלא" בטעות, וישנה בכל הנוסחאות. ובכי"ע: ר' חנניה בן אנטיגנס אומ' וכו'. אבל בד וכי"ל כלפנינו. וכ"ה בחי' הרמב"ן כאן מ"ח א' ד"ה אבל. והסתייע מכאן נגד פירש"י מ"ח רע"א שכתב שבחג לא היה פייס ברגלים על הפרים, אלא מתחילים כסדר המשמרות כמו שהן סדורות בדברי הימים [א', כ"ד, ז' ואילך: הראשון ליהויריב, לידעיה השני וכו']. ובאמת כפירש"י מבואר בה"ג ה' סופרים, ד"ו קמ"ב ע"ב, ד"ב, סוף עמ' 631 ואילך. 29 ולא מצאתי מי שהעיד על כך. ומדברי ס' המפתח לר"ן גאון (תרביץ ש"ב, עמ' 12, שם שכ"ו, עמ' 63) משמע שפירש כבה"ג. ולפי דברי בה"ג משמרות דליה ומעזיה הן הן ששונות ואינן משלשות. ושמא פירשו רבותינו הראשונים שבה"ג לא נקטן אלא לדוגמא בעלמא, אבל מלשונו שם: וכיצד היו מקריבין ביום הראשון שלש עשרה משמרות וכו', והן יהויריב ידעיה, וכו', מוכח שכן היו עושין בכל סוכות וסוכות עיי"ש. ובתשה"ג אסף ה"ב (ירושלים תרפ"ט), עמ' 247, מפרש את משנתנו (פ"ה מ"ו) ששה מקריבין שנים שנים וכו' על הפרים ולא על הכבשים, והוא תמוה מאד. וכבר תמה הרמב"ן, ומה נעשה בשנים האחרונות ששנו ולא שילשו, כמפורש לעיל. והביא ראייה מן התוספתא כאן, שפייסו גם על הפרים, וראש המשמר שזכה ראשון בפייס, משמרו קרב ראשון, ואח"כ מקריבים כסדר הכתוב במקרא. והוסיף: ורבנן פליגי בהא, וסברי דשאר משמרות מקריבות כדרך שעומדות ככוליאר (כלומר, כרגיל, עיין להלן בסמוך), כדפרישית. 30 לא עמדתי יפה על דברי רבינו, ומה הביא אותו לפרש כן, ודברי התנא שלנו לכאורה מוכרחים, שהרי אי אפשר היה להעמיד את כל הכהנים לפייס שמא יתפסו ממשמר אחד יותר מן הראוי לו. ולפיכך פייסו מתחילה על המשמרות, ואח"כ פייס כל משמר ומשמר בינו לבין עצמו (עיין בהגהות הרש"ש חגיגה י"ז א' לרש"י סד"ה פז"ר), שהרי בוודאי היה בכל משמר הרבה יותר כהנים מכ"ד לפר. ועיין מ"ש להלן תענית פ"ב ה"ב. ולהלן כתב רבינו: וכדרך שמסודרות בכוליאר הם (כלומר, המשמרות) זוכות בפייס, כמו שזוכין היחידין בפייס. ואף זה קשה, שהרי כל הסידור ככוליאס הוא שלא תהיה כאן רמאות מצד הממונה, ובמניין מצומצם כזה (כ"ד אנשים) איך לא חששו לרמאות. ועיין מ"ש לעיל יומא פ"א, שו' 49–50, סד"ה הממונה. ואיפשר דליכא הכא פלוגתא, ואעפ"י שבלשון יחיד הם שונים אותה. ומתוך דברי תנא זה אין הכרח שפייסו ביום ראשון בלבד, ואפשר לומר שבמחזור שני חזרו והפיסו. ועיין להלן.

452-53. ר' חנינא בן אנטיגנס אומ' לא היה פייס אלא ליום טוב הראשון של חג בלבד וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל ובחידושי הרמב"ן הנ"ל, ובמאירי מ"ז א' (ס"ב ע"ד). אבל בכי"ע: אבא יוסי בן חנן או' וכו', ומוחלפת השיטה שם. ואפשר שאינו חולק על אבא יוסי בן חנן בראשי משמרות אלא מוסיף שלא פייסו ראשי משמרות אלא ביום ראשון בלבד. וכן במאירי הנ"ל (ס"ב ע"ג) ור"ה ד' ב', עמ' י"ג: וביום ראשון היו מפייסין לראשי המשמרות מי מקריב פר ושוב אין פייס לפרים וכו'. ועיין מ"ש במכילתין, 136 ע"א. אבל בחגיגה י"ז א', עמ' 34, פירש כפירש"י, עיי"ש. וכן בריטב"א כאן מ"ז ב': דהא ודאי צריכין היו לפייס איזו לפרים ואיזו לאלים ואיזו לכבשים, ומפורש הוא בתוספתא שהיה פייס בי"ט ראשון של חג וכו', אבל עיקר הפירוש כי ביום הראשון היו מפיסין לראשי משמרות , ומתוך אותו פייס זוכין בכל הימים בסדר שלהם בזו אחר זו. ועיי"ש נ"ה ב' ד"ה מתני'. ועיין מ"ש בערוך לנר מ"ח א' לדברי רש"י ד"ה פייס, וסמך על הגירסא המשובשת שבדפוסים לעיל ברישא, עיי"ש. וכבר כתבנו לעיל שבכל הנוסחאות וכן בראשונים היתה הגירסא: אלא לראשי משמרות.