תוספתא כפשוטה על סוכה ד:כח

174-75. בלגה לעולם חולקת בדרום וטבעתה קבועה והלונה סתומה. פיסקא ממשנתנו סוף מכילתין. וכבר שיערנו לעיל בסמוך שהמלה "לויה" שבסוף ההלכה שלעיל היא שיבוש מ"למה", וצ"ל כאן: למה בלגה וכו', ומבארה להלן. ובירושלמי בסוף מכילתין: וחלונה סתומה, שלא העמידו אותה על סכיניהן, כהיא דתנינן תמן (מדות ספ"ד) הוא היה נקרא בית החילפות ששם היו גונזין את הסכינין. ועיין פירושים אחרים בר"ח נ"ו סע"ב 45 שפירש ע"פ משנת תמיד פ"ה מ"ג. ובמאירי שם, 138 ע"א. ואשר לטבעתה קבועה, פירושה, כנראה, שהיתה קבועה ברצפה ולא היתה מתהפכת, כפירש"י, עיין מ"ש לעיל, שו' 72–73, סד"ה עשרים. ועיין כמה פירושים על "טבעתה קבועה" בערוגת הבושם ח"א, הוצ' ר"א אורבך, עמ' 61, ועיי"ש פי' הקונטרס שמתנגד לרש"י שלפנינו.

275-76. מפני מרים בת בלגה שנשתמדה, הלכה ונשאת וכו'. ירושלמי סוף מכילתין, בבלי נ"ו ב'.

376-77. באתה וטפחה על גגו של מזבח וכו'. וכן בירושלמי הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח. ובפיסקי רי"ד שם: הלכה וטפחה בסנדלה וכו', וביטוי זה רגיל בבבלי, עיין מו"ק כ"ה א', ב"ק ל"ב ב', ב"ב כ"ב א'. והוא עונש של בזיון, וכן נהגו היונים לטפח בסנדלים על הילדים לשם חינוך, 46 עיין מ"ש לוקיאנוס בספרו .Philops (אוהב כזבים), סי' כ"ה. והטיפה לו רשעה זו המתייוונת מוסר למזבח כשם שמטיפים לתינוק. [תיקונים והוספות: עיין ויקרא רבה פי״ב, ה׳, הוצ׳ ר״מ מרגליות, עמ׳ רס״ה, ובמקבילות (עיין בהערות שם).]

477. אמרה לו לוקס לוקס וכו'. כלומר, זאב, זאב וכו'. ועיין אבות דר"ן נו"א פ"א, הוצ' שכטר, עמ' 4, ובהערה מ"ג שם, ועיי"ש עמ' 151. ובב"ר פצ"ט, ג', הוצ' הר"ח אלבק, עמ' 1276: מה הזאב הזה חוטף, כך היה המזבח חוטף את הקרבנות. ועיין ביאהרביכער של ברילל ח"א, עמ' 63 בהערה.

578. ויש אומ' מפני עיכוב משמרות. נכנס ישבאב ושימש תחתיה וכו'. בירושלמי הנ"ל: וי"א על ידי שהגיע זמנה לעלות ולא עלת, ונכנס ישבאב 47 כ"ה ("ישבאב") בכי"ל, וכן להלן שם, ובדפוסים: ישבב. ושימש תחתיה בכהונה גדולה , 48 "כהונה גדולה" במקורות א"י היא לפעמים מליצה בעלמא, במקום כהונה חשובה, עיין ירושלמי מגילה פ"א הי"ב, ע"ב ע"ב: שהיה (כלומר, עשו) משמש בכהונה גדולה. לפיכך בלגה לעולם ביוצא וכו'. ובבבלי הנ"ל: ויש אומרים משמרתה שהתה (כ"ה בכי"י) לבא, ונכנס ישבב אחיו 49 בהוצ' שלנו: ישבב אחיו עמו . והנכון הוא בד"ו, בכ"י, ובפיסקי רי"ד, עיין דק"ס, עמ' 186, הע' ג'. ושימש תחתיו. וברור ששני פשעי בני בלגה נמסרו לחז"ל בקבלה, אלא שנחלקו בעד איזה משניהם ענשוה. ומתוך העונש אנו רואים ששני הפשעים היו כל כך חמורים שלא שכחום לעולם, וקבעו את זכרם לדורות. ומסתבר ששניהם היו בזמן אחד ומעניין אחד, ולפיכך נסתפקו אח"כ מי מהם גרם לעונש החמור. ושמא סברו חז"ל שבשעת חנוכת המזבח בימי החשמונאים הזמינו למשמרת שהיתה ראויה לשמש באותו זמן לפי הסדר של משמרת יהויריב בניסן. 50 עיין מ"ש בנספחות לוי"ר, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תתע"ט. והרי אף לאחר חורבן הבית סברו שכשיבנה בית המקדש במהרה בימינו יבוא לשמש המשמר שזמנו חל באותו שבוע לפי סדר המשמרות, עיין להלן תענית פ"ב ה"ב וה"ג ובמקבילות, ועיין בידיעות המכון לחקר השירה העברית ח"ה, עמ' קי"א. ובס' המקביים א' פ"ד, נ"ב ואילך לא נזכר שהחשמונאים שהיו מבני יהויריב הקריבו באותו זמן על המזבח. ועיין מ"ש להלן, עמ' 1076 ואילך. ולפי סדר זה חלו משמרות ישבאב ובלגה בחנוכה. כיצד? מניסן עד תשרי, חצי שנת לבנה, קע"ז יום, ומתשרי עד כ"ד כסלו (ולא עד בכלל) פ"ב יום, סך הכל מניסן עד ערב חנוכה רנ"ט יום, כלומר שלשים ושבעה שבועות. צא מהם כ"ד שבועות למחזור הראשון של כ"ד משמרות, נשארו עוד י"ג שבועות עד כ"ד כסלו. ומכאן ואילך עד סוף חנוכה היו צריכות לשמש לפי החשבון משמרת י"ד וט"ו, כלומר משמרת ישבאב ובלגה, וככתוב בדבה"י א' כ"ד, י"ג: לישבאב ארבעה עשר, לבלגה חמשה עשר. ובלגה שהתה באותו זמן ולא באה, וראו באותו מעשה אי אימון בישועת ה', וקנסוה קנס חמור לעולם. ופשיטא שאין כאן אלא השערה גרידא בחשבונות חז"ל.

679. לפיכך בלגה נראית יוצא לעולם וכו'. וכ"ה ("יוצא") גם בד ובכי"ל. ובכי"ע: יוצאה , והגירסא שלנו אף היא נכונה, עיין מ"ש לעיל, שו' 25, סד"ה ומשם. ובר"ח נ"ו ב': קנסוה חכמים בחלונה ובטבעתה ובחלוקה. פי' בחלוקה שחולקת בדרום לעולם. ותצא (צ"ל: ותנא) לפיכך בילגא לעולם נראית יוצאת, והר"ח הסמיך את התוספתא לבבלי, ופתח ב"תנא", כרגיל אצלו, עיין מ"ש לעיל פ"ג, שו' 62, ד"ה מימתיי, ובריש פירקין כאן. וכן בערוגת הבושם הוצ' ר"א אורבך, ח"א עמ' 61: וקנסוה בחלוקה ובטבעתה ובחלונה, בחלוקה שתחלוק בדרום לעולם. ותניא לפיכך בלגה נראית יוצאה לעולם. וכנראה שהעתיק הכל ע"פ הר"ח הנ"ל. וכן פירש ע"פ התוספתא במאירי נ"ו א', 137 ע"ב: כדי שיראו כיוצאים אף בכניסתם. ובמלא"ש בסוף מכילתין הביא בשם ר' יהוסף [אשכנזי] ז"ל: לעולם חולקת בדרום, פי' כדי להראות שאפילו בשעת כניסתם הם ראויין לצאת וכו', חולקים בדרום כמו היוצאים. וכן מה שטבעתה קבועה וחלונה סתומה הוא מטעם זה, כלומר להראות כאילו כבר יצאה, שכן היה דרך היוצאים להיות טבעתן קבועה וחלונם סתומה.

779-80. כל השכנים הרעים לא קבלו שכר וכו'. הסיום חסר בירושלמי הנ"ל. אבל בבבלי הנ"ל: אעפ"י ששכיני הרשעים לא נשתכרו, שכיני בלגה נשתכרו וכו'.