תוספתא כפשוטה על סוכה ד:ו

117. כל שלא ראה בדפלסטטון של אכסנדריא וכו'. בד: בדפלסכיון וכו', בכי"ע: דיפלסטון וכו', ובכי"ל: דפלצטון. ובילקוט המכירי תלים ספקכ"ח, קכ"ג ע"א: תוספתא א"ר יהודה כל מי שלא דפלנטון (צ"ל דפלצטון, כמו בכי"ל) של אלכסנדריא וכו'. ובכפו"פ פ"י, עמ' רכ"ו (ד"ר, נ"ד ע"א): תוספת מסכת סכה כל שלא ראה בדפלסטון של אלכסנדריא וכו'. ובירושלמי פ"ה ה"א, נ"ה ע"א: תני אמר ר' יודה כל שלא ראה דיפלי איסטבה (כ"ה בכי"ל) של אלכסנדריאה וכו'. ובבבלי נ"א ב': תניא ר' יהודה אומר כל מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא וכו', ועיי"ש בדק"ס. ובפי' המלה הזרה אין ספק שהכוונה ל־διπλόστοον, או διπλόστωον, כלומר בניין בעמודים כפולים, כמפורש להלן: סטיו לפנים מסטיו, כמו שפירש לנכון שמואל קרויס בביצנטינישע צייטשריפט ח"ב (1893), עמ' 532. ואעפ"י שמלה זו לא הובאה בליקסיקונים היונים, אבל אנו מוצאים שם דוגמתה (τετράστοον, או τετράστωον), עיין מ"ש קרויס הנ"ל. וכמעט וודאי גמור הוא שלבית זה כיוון פילון (השליחות לקיוס סי' כ') בהזכירו את בית הכנסת הגדול ביותר והנהדר ביותר (μεγίστη καὶ περισημοτάτη) שבאלכסנדריא, כדעתם של החכמים, עיין שירער געשיכטע וכו', ח"ב, הוצאה רביעית, עמ' 521, הערה 66. והירושלמי אומר: ומי החריבה טרוגיינוס הרשע. ובסוף ההלכה: אמרון ליה מה דעבדת בארעייא, עביד בעילייא. וכבר פירש לנכון רמא"ש (בית תלמוד של ווייס ח"ד, עמ' 200) שהכוונה מה שעשית לגברים שישבו למטה, עשה לנשים שיושבות למעלה, ובבית הכנסת עסיקינן. וכן במדרש תהלים ספצ"ג: יורד הייתי לדיפליא סטיא 6 ועיין בהערות בובר שם. ובמכירי שם, נ"ג ע"א: לפלטיא בטבריא וכו'. וכן בלקוטי שכחה ופאה, י"ט ע"א: בפלטיא בטברייא. וכן הוגה ("לפלטיא") במדרש ד"ו שבידי, עיין מ"ש על טיב ההגהות האילו בקרית ספר שי"ג, עמ' 106. והנכון בלי ספק כלפנינו במדרש. ובירושלמי מגילה פ"ד ה"א, ע"ד ע"ד: ר' שמואל בר רב יצחק עאל לכנישתא חמא חד בר נש קאים מתרגם סמיך לעמודא . וכן שם בברכות ספ"ה, ט' ע"ד: ר' יודה בן פזי הוה תשיש, הוה חזיק (עיין הירושלמי כפשוטו, עמ' 152) רישיה וקאים ליה אחורי עמודא . ר' אלעזר נפק ליה לברא. וכן להלן שם פ"ט ה"א, י"ג ע"א: ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב"ה שומע תפילתו. ובכולם "עמודא" פירושו העמוד של הסטיו של בית הכנסת. ועיין בבלי ברכות ח' א', ל' ב', ושם הכוונה לא לבית הכנסת, אלא לבית המדרש, ועיין בבלי שבת י' א'. בטבריא, ושמעית קלהון דטליא בגו כנישתא וכו'. ואף כאן דיפלוסטיא הוא בית הכנסת. אלא שבית הכנסת שבאלכסנדריא היה בנוי בצורת בסילקי ("כמין בסלקי"). והארכנו בזה מפני דברי קרויס בספרו סינאגוגאלע אלטערטימער, עמ' 261 ואילך, שפוסק שאין לנו עניין בתוספתא עם בית הכנסת אלא עם כיפת מסחר (Kaufhalle) שהשתמשו בה גם לצורכי תפילה. ואין דברים הללו מתקבלים כלל.

218-19. סטיו לפנים מסטיו. וכן היה הר הבית, כירושלמי תענית פ"ג הי"א, ס"ו ע"ד. ובבבלי כאן מ"ה א' (ובמקבילות): הר הבית סטיו כפול היה, סטיו לפנים מסטיו. ועיין תיו"ט מדות פ"ב מ"א. ואפשר שאף בית הכנסת שבאלכסנדריה לא היה מקורה אלא על גבי העמודים, 7 והגג שעל גבי העמודים שמש גזוזטרא לנשים שהיו יכולות לראות משם מה שבפנים. שהרי במצרים אין גשמים לעולם, והבניין היה נראה כמין בסיליקי, στοὰ βασιλική. ועיין במלונו של Daremberg et Saglio לעתיקות יון ורומי ערך Basilica, ח"א, עמ' 677 ואילך.

319. פעמים היו שם כפלים כיוצאי מצרים. וכ"ה בירושלמי. ובבבלי הנ"ל: פעמים שהיו בה ששים רבוא על ששים רבוא, כפלים כיוצאי מצרים. וכ"ה בשרידי שאילתות שבתרביץ ש"ו ס"ד, עמ' 492, ובאגדות התלמוד ובאו"ז ח"א סי' קצ"ג, ל' ע"ב, ובילקוט שופטים רמז תתקי"ג. ובעין יעקב (והעירו עליו בגליון): פעמים שהיו שם ששים רבוא כיוצאי מצרים, ואמרי לה כפלים כיוצאי מצרים. ובכד הקמח, ערך עצרת: והיו בה ששים רבוא 8 ואף שם צ"ל: ששים רבוא [על ששים רבוא], כפלים וכו'. וכ"ה הסיגנון בגיטין נ"ז ב'. ושם הגירסא בטוחה, שכ"ה גם בכי"מ, באגדות התלמוד, בעין יעקב, בילקוט תולדות רמז קט"ו, ובכפו"פ פ"י, עמ' רכ"ו, ופירושו פעמיים ששים רבוא, עיין מ"ש לעיל עירובין פ"א, הע' 70. וכסיגנון זה גם בזוהר בלק, קצ"ח ע"ב: כיון דאתא דוד כרא בתהומא אלף וחמש מאה אמין על אלף וחמש מאה אמין . ובס' המעשיות הוצ' גסטר, עמ' 113: וכיון שביקש דוד ליסד אבן שתייה חפר למטה אלף וחמש מאות אמה ואלף חמש מאות אמה פעמים וכו'. וכ"ה בפי' האגדות לר' עזריאל, עמ' 66, והיא היא, כמליצה שלפנינו. ומקור הסיפור בזוהר הוא במסורת א"י, עיין מ"ש לעיל פ"ג, הע' 32, ולא בבבלי סוכה נ"ג א', כמו שציינו המציינים. כפלים כיוצאי מצרים. ועיין סדר אליהו רבה פ"ל, הוצ' רמא"ש, עמ' 151, ומ"ש שי"ר בערך מילין ערך אלכסנדריא, ומ"ש לעיל פסחים ספ"ד, שו' 97.

419-20. ושבעים ואחת קטדראות של זהב היו שם כנגד שבעים ואחד זקן. וכע"ז בד, בכי"ע, בכי"ל ובמכירי הנ"ל. וכ"ה בבבלי ובשרידי שאילתות הנ"ל, ועיי"ש בתוספות ד"ה והיו. אבל בירושלמי הנ"ל: ושבעים קתידראות של זהב היו שם מקובעות אבנים טובות ומרגליות כנגד שבעים זקנים. ובמדרש כסא שלמה (בית המדרש של יעללינעק ח"ב, עמ' 84): והוא (כלומר הכסא) מכובש באבנים טובות ומרגליות וכו' וכל מעלה ומעלה היתה מכובשת מאבנים טובות ומרגליות 9 בס' המעשיות של גסטר סוף עמ' 78: וכל המעלות כולם קבועים בם אבנים וכו'. וכו' ושתי קתדראות של זהב משני צדי הכסא, אחת לגד הנביא ואחת לנתן הנביא, ושבעים קתדראות של זהב לשבעים זקנים וכו'. ועיין במדרש אבא גוריון פ"א, ג' ע"א ואילך, מדרש פנים אחרים, כ"ט ע"א, מדרש שה"ש של גרינהוט פ"ג, כ"ט ע"ב, פי' אגדות לר' עזריאל, עמ' 61. ובנוסח הארמי של כסא שלמה שפרסם פירליס במ"ח חכ"א (1872), עמ' 129: ונקבע בה זמרגדין ומרגלין וכל מיני אבנין טבין וכו' ותרין מותבין הוי תמן חד לכהן גדול וחד לסגן, 10 ועיין גם בפירוש המיוחס להרמב"ם על מגילת אסתר (ירושלים תשי"ב), עמ' י"ד. ולעילא מן רישיה דכורסיא קבועים שבעין כורסיין דדהבא, ועליהון הווי יתבין שבעים סבי סנהדרין דדיינין דינא קדם מלכא שלמה וכו'. וכעין זה בתרגום שני לאסתר פ"א, ב'. ולהלן במ"ח הנ"ל, עמ' 132: תני ר' חייא 11 ועיין גם בביה"מ של יעללינעק ח"ה, עמ' 36, בהקדמת רבינו בחיי לפירושו על התורה (ד"ו ד"ש), ג' סע"א ואילך, ובס' סודי רזייא (בילגורייא תרצ"ו), עמ' כ"ג. שבעים אלף קתידרי זהב היו סביב לכסא וכו' ושבעים קתידראות היו באולם הכסא ששם היו יושבים שבעים זקנים וכו'.

520. כל אחת ואחת מעשרים וחמש רבוא. וכ"ה בכל כתה"י ובמכירי הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: וכל אחת ואחת היתה עומדת 12 עיין מ"ש לעיל שקלים פ"ב, הע' 28. בעשרים וחמש ריבוא דינרי זהב. ובבבלי הנ"ל: כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. אבל באגדות התלמוד שם: מעשרים וחמשה רבוא דינרי זהב. וכ"ה בעין יעקב ובאו"ז ח"א סי' קצ"ג, ל' ע"ב. ועיין דק"ס, עמ' 164, הערה א', שהעיד שבכ"י ב' גורס: מעשרים וחמשה אלף דינרי זהב, וכ"ה בכד הקמח ערך עצרת. ובשרידי שאילות הנ"ל: אינה פחותה מעשרים וחמש דינרי, וכע"ז בילקוט ח"א, רמז תתקי"ג.

620-21. ובמה של עץ באמצע. וכ"ה בכל הנוסחאות כאן ובמכירי הנ"ל, ובירושלמי ובבבלי הנ"ל, וכע"ז גרס בבבלי גם בשאילתות הנ"ל, רב נסים גאון, עיין במפתח לס' מגילת סתרים שלו שפרסם אסף בתרביץ שי"א, עמ' 242, ועוד. אבל בכ"י ב' בבבלי: ובימה של זהב בנויה באמצע. וכ"ה בכד הקמח הנ"ל.

721. וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו. בכי"ע: עומד על הקרן והסודרין בידו. וכנראה שזו היא אשגרה ממשנת תמיד פ"ז מ"ג: הסגן עומד על הקרן והסודרים בידו. ועיין להלן גירסת כי"ל והמכירי.

8נטל לקרות וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד: החל לקרות וכו'. ובירושלמי הנ"ל: עמד אחד מהן לקראות בתורה וכו'. והוא נטל, הוא עמד, הוא החל, וכן להלן, שו' 35, נטל לקרות וכו', עיין מש"ש. ועיין מ"ש ר"מ זולאי בקונטרסים של ר"ח ילון ש"ב, עמ' 69. ועיין להלן גירסת כי"ע וכי"ל.

921-23. והלה מניף בסודרין והן עונין אמן על כל ברכה וברכה. והלה מניף בסודרין והן עונין אמן. ובכי"ע: הלה מניף בסודרין וכל העם עונין אמן על כל ברכה וברכה הלה מניף בסודרין וכל העם עונין אמן. ואפשר לפרש שהעם עונין אמן על ברכת התורה, וכן על כל ברכה וברכה שבתפילה היה הלה מניף בסודרין, וכל העם עונין אמן. וכן בירושלמי הנ"ל: עמד אחד מהן לקראות בתורה היה הממונה 13 והוא ממונה הוא חזן, עיין מ"ש לעיל פסחים פ"ג, הע' 64. מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן. על כל ברכה וברכה שהיה מברך היה הממונ' מניף בסודרין והן עונין אחריו אמן. ואפשר שגם בכי"ו צ"ל בפעם השנייה הלה (במקום והלה), והפירוש הוא כנ"ל (וצריך ליתן פסיק אחרי המלה "אמן", ולהשמיט את הפסיק אחרי "וברכה"). וכן לכאורה מסתבר שהרי באותו זמן היה רק הפותח בתורה מברך לפניה, והחותם לאחריה (מגילה פ"ד מ"א), והלשון "על כל ברכה וברכה" הוא מגומגם קצת בקריאת התורה ברוב השבתות, אבל לפי גירסת כי"ע והירושלמי הסיום "על כל ברכה וברכה" מתייחס לתפילה, ולא לקריאת התורה. ברם בד כאן: והלה מניף בסודרי' והיו עונין אמן על כל ברכה וברכה. וכ"ה בכי"ל, 14 אלא ששם אחרי "וברכה": וחלה (ונמחקה מלה זו ע"י שתי נקודות מלמעלה). וכנראה שצ"ל שם: והלה, והיתה לפניו כגירסת כי"ו וחשב שיש שם כפילות, ולא העתיק יותר, ומחק את המלה "וחלה". אלא ששם חסרות גם המלים "נטל לקרות", וכ"ה גם במכירי הנ"ל, ולא נזכרה שם קריאת התורה כלל. ובבבלי הנ"ל: וכיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודר וכל העם עונין אמן, ואף שם לא נזכרה קריאת התורה. וכבר הקשה רבינו נסים גאון במגלת סתרים הנ"ל 15 עיין בליקוטים ממגילת סתרים לפוזננסקי סי' ל"א, עמ' 53, והשוה תרביץ שהזכרנו לעיל בפנים, שו' 20–21, ד"ה ובמה. כיצד ענו אמן כשלא שמעו את הברכה, הרי היא אמן יתומה. ותירץ ע"פ הירושלמי כאן שבקריאת ס"ת עסיקינן, ואין השומע חייב לברך, ולפיכך לא איכפת לנו אם לא שמע את הברכה, אבל בתפילה ובכל מקום שהמברך מוציא את השומע צריך שישמע את הברכה. ועיין בתוספות כאן נ"ב א' ד"ה וכיון, ובציונים של פוזננסקי הנ"ל. ולפי גירסת כי"ע כאן ולפי גירסת הירושלמי שלפנינו הרי משמע שאפילו בתפילה היו עונים אמן כשלא שמעו את הברכה. ועיין בתירוץ הרשב"ם שבתוספ' ר' יהודה ברכות מ"ז א' ד"ה ולא, ובתוספות שלנו שם ד"ה אמן, ובפי' רבינו יהונתן על הרי"ף שם, עמ' 117. ובאהצו"י, עמ' 132, שער שלא היו לפני הראשונים בירושלמי "על כל ברכה וברכה וכו' ". ואין צורך בזה, ואפשר שהם פירשו בירושלמי שהממונה הניף בסודרין לפני הקריאה, כשעמד הקורא לקרוא, כדי שיענו אמן אחרי ברכה ראשונה, וכן עשו בכל ברכה וברכה של קריאת התורה, כשהזדמנו להם פרשיות שצריך לברך לפניהן ולאחריהן (עיין ירושלמי מגילה פ"ג ה"ח, ע"ד ע"ב ומקבילות). וכן אפשר לפרש גם בתוספתא כאן לפי גירסת כי"ע. ברם מתוך דברי רבינו נסים שמרבה להסתייע בתוספתא, ולא הזכירה כאן, משמע קצת שלא היתה לפניו הגירסא "נטל לקרות", כגירסת כי"ל והמכירי. אבל ראייה גמורה אין כאן, שהרי עדיף להביא את הירושלמי שמפורש בו: עמד אחד מהן לקראות בתורה .

1024. וגרדיים בפני עצמן, טרסיים בפני עצמן וכו'. עיין דק"ס, עמ' 164, הערה ק', ובגליון הש"ס כאן. והנכון כלפנינו בתוספתא ובבבלי, והטרסיים היו אורגים אומנין המוכשרים ביותר (על שם האורגים מעיר טרסוס, כידוע).

1125. ומשם פרנסה יוצאה, וכ"ה בד. אבל בכי"ע, בכי"ל ובמכירי הנ"ל: פרנסתו וכו'. ובבבלי הנ"ל: ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. וכסיגנון זה בבבלי כתובות קי"א ב', כמו שהעיר ר"י ענגיל בגליוני הש"ס. ובכי"ל ובמכירי: יוצא, עיין מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 1248.