תוספתא כפשוטה על תענית א:א

11-2. שואלין את הגשמים עד שיצא ניסן שנ' ויורד לכם גשם יורה ומלקוש בראשון דברי ר' מאי'. כל הברייתא בשם התוספתא במכירי יואל, עמ' 18. ובמשנתנו פ"א מ"ב: עד אימתי שואלין את הגשמים (כלומר, טל ומטר), ר' יהודה אומר עד שיעבר הפסח, ר' מאיר אומר עד שיצא ניסן שנאמר ויורד לכם גשם מורה 1 וכ"ה בכי"ל כאן ובמכירי הנ"ל (בפנים). ועיין בשנו"ס במשניות הוצ' ראם. ומלקוש בראשון. ועיין במלא"ש שכתב שאפשר שהפסוק הוא מסתמא דמתניתין ולא מדברי ר"מ גרידא. אבל מתוך התוספתא כאן מוכח שר"מ הוא שמביא את הפסוק כראייה לדבריו. ור"מ סובר שאף היורה פעמים יורד בניסן, ובמקרה כזה התבואה רכה, ומלקוש מועיל כל החודש למלילות ולקשין, עיין בבלי ו' א', ועיין בהגהות הרש"ש ה' רע"א. ובכמה נוסחאות במשנתנו גורס "ר' יוסי" במקום "ר' מאיר", עיין בהוצ' מלטר, ובשנו"ס שם, סוף עמ' 1, ועיין מ"ש להלן. ועיין נדרים פ"ח מ"ה, ואף משם מוכח שהגירסא "ר' מאיר" נכונה, כמפורש בירושלמי שם ה"ז, מ"א ע"א, עיי"ש. ובתוספתא לא הזכירו כלל עניין הזכרת גשמים, ושמא היא סוברת במקום שמזכירין שואלין, עיין ירושלמי פ"א ה"ב, ס"ד ע"א, ובבלי ד' ב'.

22-3. וחכמים או' יורה במרחשון ומלקוש בניסן. וכ"ה ("במרחשון") גם בד, בכי"ל ובמכירי הנ"ל. אבל בכי"ע: יורה בכסליו וכו'. ושינוי הנוסח אינו נוגע לעניינינו כאן, והוא תלוי במחלוקת התנאים, עיין בבלי ו' א', ספרי עקב פי' מ"ב, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 89, ומדרש וי"ר פל"ה, י"ב, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תת"ל, ובשנו"ס שם. וכאן הכוונה היא שלדברי החכמים אין הפסוק ביואל מדבר ביורה ומלקוש בניסן, אלא בגשמים בזמנן, יורה בזמנו (בחשון, או בכסלו, לכל תנא לפי שיטתו) ומלקוש בניסן. ואף כשיורה ירד לפני ניסן, המלקוש 2 ועיין בירושלמי ספ"א, ס"ד ע"ד. אינו סימן ברכה אלא עד הפסח. ומלקוש בראשון פירושו בתוך חודש ניסן, כרגיל ברוב השנים. והברייתא בבבלי ו' א' אינה עניין לכאן, והיא סובבת על הפסוק בדברים י"א, י"ד, עיין בספרי הנ"ל.

33-4. אמ' להם ר' מאיר הואיל ואילן עושה פירות לשנים עשר, ותבואה לששה חדשים וכו'. כלומר, ברגיל תבואה עושה לששה חדשים, 3 עיין להלן, שו' 35 ואילך. ובימי יואל נעשה נס ועשתה תבואה לחמשה עשר יום, וממילא מוכח שהכוונה ליורה בניסן, ואם היורה בניסן הרי המלקוש סימן ברכה בכל החודש, אעפ"י שבאותו זמן ביכרה התבואה לחמשה עשר יום. ועיין בבלי ה' א' ובתוספות שם ד"ה ובחזירתו. ובירושלמי פ"א סה"ב, ס"ד ע"א, ושקלים פ"ו ה"ב, נ' ע"א, סובר ר' יוסי שלעתיד לבוא התבואה עושה לחמשה עשר יום, שכן מצינו שעשתה בימי יואל, ור' יהודה חולק שם וסובר שלעתיד לבוא התבואה עושה לחודש. ואפשר שהטעם הוא מפני שר' יהודה מפרש את הפסוק ביואל כחכמים כאן, שהיורה ירד בזמנו ולא בניסן, וכשיטתו במשנתנו שאין שואלין עד סוף ניסן. ואשר לר' יוסי, עיין בח"ד, ועיין מ"ש לעיל שו' 1 סד"ה שואלין.