תוספתא כפשוטה על תענית א:ב
תוספתא כפשוטה על תענית · Tosefta Kifshutah on Taanit 1:2
Open in the reader →15-6. מימתיי שואלין את הגשמים משתגיע זמנה של רביעה. במשנתנו פ"א מ"ג: בשלשה במרחשון שואלין את הגשמים, רבן גמליאל אומר בשבעה בו וכו'. ולהלן נחלקו בזמנה של רביעה.
26-7. אם היתה שנה חסירה נותנין לה חסרונה, אם לאו הולכין אחר סדרן דברי ר'. רבן שמעון בן גמליאל וכו'. ירושלמי פ"א סה"ג, ס"ד ע"ב, אלא ששם המחלוקת הפוכה: דברי רבן שמעון בן גמליאל. רבי אומר וכו'. וברוב המקומות מקדימים דברי רבי לדברי רשב"ג אביו. ועיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 681. ולפי פשוטו "שנה חסירה" פירושה שלפי תקופת החמה עדיין לא הגיע זמנה של רביעה, וסובר רבי שאין שואלין לפני הזמן האמיתי של התקופה, אבל אם היתה יתירה, כגון שלפי התקופה הגיע זמנה של רביעה לפני כן, מתחיל לשאול כבשנים כסדרן, ולא איכפת לנו אם הוא מאחר קצת בהתחלת השאלה, שעדיין יש פנאי לגשמי ברכה. ועיין ר"מ פ"ח מה' קידוש החודש ה"ו, וקשה להכניס את הדבורים המאוחרים לתוך התוספתא.
38. לעולם הולכין אחר סדרן. כלומר, לעולם מתחילין לשאול בכל שנה בזמן אחד, בין אם היתה חסירה, בין אם היתה יתירה.
4אם היתה שנה מעוברת נותנין לה עיבורה. בירושלמי הנ"ל אמרו עלה: לבסוף נצרכה. ופירשו בהגהות המיוחסות (כנראה, בצדק) לר"ב אשכנזי: "ר"ל האי דקאמר הולכים אחר עיבורה חוזר על סוף הזמנים של תעניות, דתנן היחידים חוזרין ומתענין עד שיצא ניסן". ונראה שהכוונה שאחרי העיבור הולכין אחר תקופת החמה, וכשעבר ניסן לפי תקופת החמה, אעפ"י שעדיין לא עבר לפי סדר השנה שנתעברה, הרי הגשמים הם סימן קללה, אם לא ירדו גשמים לפני כן, כמפורש בירושלמי ספ"א, עיין מ"ש בסה"י לכבוד מרכס, עמ' שט"ז. וכן פירש מדעתו בצפנת פענח פ"ג מה' תענית ה"ט.