תוספתא כפשוטה על תענית א:יג

160. וחוזר ואו' להם מי שענה וכו'. וכן הלשון בברייתות שבבבלי ט"ז ב'. ומלשון זה משמע שחזר ואמר שוב מי שענה, כדי להפסיק בין ברוך שם כבוד מלכותו ובין התקיעות, שלא יראה כאילו תוקעים על ברוך שם כבוד מלכותו שהיא ברכה לעצמה, עיין מ"ש לעיל, שו' 54–55, סד"ה ואין עונין. ועיין בפירוש רבינו גרשום ט"ז ב' ובחידושי תענית להרי"ד (בסוף ס' המכריע) ספ"ב (בשם: ראיתי למפרש אחד), ברא"ה, עמ' כ"א, בר"ן למשנתנו ד"ה מעשה, ומ"ש בגבורות ארי ט"ז ב' ד"ה עוד פירש הר"ן. ועיין במאירי, עמ' 46.

261. הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם. כ"ה בכל הנוסחאות כאן, וברוב נוסחאות המשנה. אבל בכ"י ב' ואצל הגאונים והרי"ף (עיין דק"ס): יענה אותנו וישמע קול צעקתנו. ועיין בגליוני הש"ס לר"י ענגיל ט"ו ב'.

362. תוקעין ומריעין ותוקעין. וכ"ה בברייתא השלישית שבבבלי ט"ז ב'. אבל בכי"י ליתא, עיין בהוצ' מלטר ובשנו"ס שם. ועיין להלן.

466. תוקעין ומריעין אחת תקיעה ואחת הרעה וכו'. בד, בכי"ל, ובכי"ע: תוקעין (בכי"ל: ותוקעין) ומריעין ותוקעין וכו'. ובר"מ פ"ד מה' תעניות הט"ז ואילך: ואחר כך מריעין ותוקעין ומריעין וכו', ונמצאו הכהנים פעם תוקעין ומריעין ותוקעין, ופעם מריעין ותוקעין ומריעין וכו'. וכ"ה בברייתא השלישית שבבבלי ט"ז ב' בהוצאות שלפנינו, אבל בכמה כי"י ליתא, או שגורסים בשניהם ותוקעין ומריעין ותוקעין (כגירסת התוספתא כאן), עיין בהוצ' מלטר ובשנו"ס שם. ברם בהשגות הראב"ד להר"מ הנ"ל: מן התוספתא אסף את אלה, ולא כמ"ש הוא, והתוספתא עצמה משובשת וכו'. ונראה שהיתה לפניו בתוספתא הגירסא כאן: מריעין ותוקעין ומריעין, כמו שפסק הר"מ (ולא היה לפניו כן בבבלי, עיין מ"ש לעיל). וכן מעתיק בפי' הרש"ס שביעית פ"א, י"א ע"ב: אי נמי מריעין ותוקעין ומריעין, כדאיתא בתוספתא פ"ק דתענית. ועיין בריטב"א ובמאירי, עמ' 46. ולפ"ז אחת תקיעה ואחת הרעה פירושו שבאחת תוקע בתחילה ובאחת מריע בתחילה. ועיין במיוחס לרש"י ד"ה כשמריעין. ואפשר שלזה כיוון הראב"ד הנ"ל בהשגתו של הר"מ, ולעיל היתה לפניו כגירסא שלפנינו בנוסחאות, אבל יותר נראה כמו שכתבנו בתחילה.

567-69. וכך הנהיג ר' חלפתא בצפורי ור' חנניא בן תרדיון בסיכני, וכשבא דבר אצל חכמים אמרו לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח בלבד. וכ"ה בברייתא השניה והשלישית שבבבלי ט"ז ב'. ובמשנתנו פ"ב מ"ה: מעשה בימי ר' חלפתא ור' חנניה בן תרדיון שעבר אחד לפני התיבה וגמר את הברכה כלה, ולא ענו אחריו אמן, תקעו הכהנים תקעו. מי שענה וכו', וכשבא דבר אצל חכמים, אמרו לא היינו נוהגין כן אלא בשער המזרח ובהר הבית. ברם הגירסא "ולא ענו וכו'", היא בדפוסים ובכי"מ שהוגהו ע"פ תיקונו של המיוחס לרש"י, 21 וכנראה שאף רש"י (ולאו דווקא המיוחס לרש"י) תיקן כן, עיין בתוספ' רי"ד ר"ה כ"ז א'. וכן הביאו כמה ראשונים בשם רש"י. אבל בשאר כל כתה"י: וענו אחריו אמן, עיין בהוצ' מלטר ובשנו"ס שם, ויש להוסיף שכ"ה גם במשניות סדר מועד על קלף שבביה"מ כאן, ובמשניות כ"י עם פירוש הר"מ. ולפי גירסא מקויימת זו הרי בהכרח אין דברי החכמים עולים על עניית אמן, אלא ע"ז שהנהיגו שלאחר הברכה חזרו ואמרו מי שענה וכו', ועל דבר זה אמרו חכמים שלא נהגו כן אלא בשער המזרח בלבד, כדי שלא לתקוע אחר ברוך שם כבוד מלכותו, כפירושן של כמה מן הראשונים, עיין מ"ש לעיל, שו' 60, ד"ה וחוזר, או שהכוונה לסדר התקיעות, עיין מ"ש לעיל, שו' 51–52, ד"ה עונין אמן. ועיין בדרשת הרמב"ן לר"ה, עמ' 19, ובהערה 3 שם קלקל מה שתיקן בפנים, והכוונה לתוספות ולא לתוספתא, ועיין מ"ש הריטב"א בשם הרמב"ן ט"ו סע"א ד"ה תקעו, וכוונתו לדרשה הנ"ל.