תוספתא כפשוטה על תענית ב:טז

196-97. הרי שהיה מתענה ושכח ואכל ושתה הרי זה משלים את תעניתו. מגילת סתרים לר"ן גאון בס' היובל לכבוד ברלינר, 56 ושם נתייחסה בטעות לר"א בנו של הר"מ, עיין מ"ש בתס"ר ח"א, עמ' 223. ובשם רבינו נסים בשו"ת הרשב"א ח"א סי' תתל"ה, בשו"ת מהר"מ ב"ב ד' קרימונא סי' קע"ג, ובהוצ' מק"נ, עמ' 53, וממנו בהגהות מרדכי מו"ק סי' תתקל"ד, בשם תוספת תעניות. ועיין במפתח למגילת סתרים בתרביץ שי"א, עמ' 251, סי' קצ"א. וברוקח סי' ר"ט: בתוספתא בפר' בתרא 57 והיה לפניו חילוק הפרקים כבכי"ל. ושמא צ"ל שם: בפ"ב, והסופרים פתרו בטעות: בפרק בתרא. דתענית הרי שהיה מתענה ושכח ואכל הרי זה משלים תעניתו. ומסתבר ש"משלים" כאן פירושו גומר, כלומר גומר את היום בתענית, כשם שהוא לעיל, שו' 96, ולהלן בסמוך. אבל הראשונים הנ"ל שהביאו את מגילת סתרים נקדו כאן מְשַלֵים (בשו"ת הרשב"א הנ"ל בד"ח: משלם, וצ"ל: משלים, כמו שהוא בד"ר), כלומר צריך לשלם את תעניתו ביום אחר, ופירשוה בקבל עליו תענית סתם ולא ביום קבוע, כחילוק המבואר בירושלמי שלהלן. אבל מתוך מגילת סתרים עצמה ברור שפירש כפשוטו, וכ"ה שם (ואני מעתיק מתרגומו של יהושע חטר באגרות ר' אברהם מיימוני, הוצ' הר"ר מרגליות, עמ' 44): ומי ששכח ביום צום ואכל חייב להשלים יום זה בתענית, וזה כתוב בתוספת תעניות הרי שהיה מתענה ושכח ואכל ושתה הרי זה משלים תעניתו, והמקבל על עצמו בנדר לצום ביום בלתי קבוע וכו' והתחיל לקיים תעניתו ביום שני ושכח ואכל בו ביום הפסיד תעניתו ביום זה, וחייב להשלים תעניתו ביום אחר, ואם הנדר חל על יום קבוע וידוע, והתחיל לצום בו ושכח ואכל בו, עליו להשלים תעניתו ביום זה, כי הנדר חל על יום זה, ולא על זולתו, וזה מבואר בתלמוד א"י במס' נדרים פ' קונם יין שאני טועם (פ"ח ה"א, מ' ע"ד), וכך גרסו: נדר להתענות ושכח ואכל כבר אבד תעניתו. ר' אבא בשם רבנן דתמן, והוא שאמר יום סתם, הא אם אמר יום זה מתענה ומשלים ולא אמרו אלא אכל, טעם לא וכו'. ועיין ר"מ פ"א מה' תעניות הי"ד, וכנראה שניסח ע"פ מגילת סתרים הנ"ל, עיין מ"ש במבואי לה' הירושלמי להר"מ, עמ' י"ד ואילך. והנה לא נתברר כאן כמה הוא שיעור אכילה שמבטלת את התענית, ובירושלמי הנ"ל בהוצאות שלפנינו: ושכח ואכל כזית אבד תעניתו. וכן מעתיקים בשם הירושלמי ברוקח סי' ר"ט, באו"ז ח"ב ה' תענית סי' ת"ז, פ"ג רע"א, בפיסקי ריקנטי סי' קפ"א, וברא"ש כאן פ"א סי' ט"ז (ועל פיו אצל רבינו ירוחם בס' אדם נתיב י"ח ח"א). ובמרדכי הגדול כ"י ששון (לפי אהל דוד ח"א, 181 ע"א): מצאתי, נדר להתענות ושכח ואכל כזית וכו', כך השיב רבי' נסים גאון וכו'. וכבר ראינו לעיל, שרבינו נסים גורס בירושלמי "כבר" במקום "כזית". וכ"ה ברי"ף כאן פ"א סי' תתי"ד, בס' האשכל הוצ' הר"ח אלבק, עמ' 130, בראבי"ה ח"ב סי' תתס"א, עמ' 622, בשבה"ל השלם סוף סי' רע"ט, בריטב"א י"ב א' ועוד. ובמנהיג ריש ה' תענית, מ"ו ע"א, מעתיק בשם הירושלמי: ושכח ואכל אבד תעניתו וכו', וכ"ה במאירי, עמ' 27, עיי"ש. וכן מעתיקים הראבי"ה (לעיל שם, עמ' 150), הרא"ש (עיין לעיל) בשבת פ"א סי' כ"ה והר"ן בשבת שם סי' רפ"ד. ולפ"ז לא נזכר השיעור בירושלמי. והרא"ה, עמ' ט', העתיק את הירושלמי ע"פ הרי"ף הנ"ל, והוסיף: והוא שאכל ככותבת, שכן שיעור אכילה לתענית, ומיום הכפורים ילפינן לה וכו', ועיי"ש בהערה כ"ט שציין לשו"ת הריב"ש סי' רפ"ז. ובטאו"ח סי' תקס"ח פסק כירושלמי שלפנינו, וכן סובר ר' יהונתן בפי' על הרי"ף (ואכל כזית או יותר), לפי רב סעדיה אבן דנאן (בשו"ת הר"מ פאר הדור סי' רכ"ט). והנה בבבלי י' ב' דלגו על בבא זו, אלא שבסיפא כאן שנו מעין ברייתא זו, עיין מ"ש להלן, שו' 98, סד"ה הנכנס.

297. ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין וכו'. בבלי י' ב' הנ"ל, כסדר התוספתא, עיין בהוצ' מלטר, סוף עמ' 35 ואילך. ולפנינו בהוצאות בשינוי סדר. ועיי"ש במיוחס לרש"י, בתוד"ה ההולך, ובקרן אורה שם.