תוספתא כפשוטה על תענית ג:יג

166-67. תשעה באב שחל להיות בשבת אוכל אדם כל צרכו ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו אפי' כסעודת שלמה בשעתו ואין מונע מעצמו כלום. בירושלמי פ"ד ה"י, ס"ט ע"ג: תני תשעה באב שחל להיות ערב שבת (צ"ל: בשבת) וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו (ופירש"י, בשעה שהיה מלך ולא הדיוט) מותר. וכע"ז בבבלי כ"ט ב' ועירובין מ' סע"ב ואילך. ובשניהם לא נזכר "ואינו מונע מעצמו כלום". ומהוספה זו שבתוספתא מדייק הרמב"ן בתוה"א עניין אבילות ישנה, פ"א ע"ד, שאינו מונע את עצמו אפילו מדברים שבצינעא. וכ"ה בפירוש תלמיד הרמב"ן, עמ' נ"ג (אלא שנשמט שם הציון לתוספתא), ברא"ש פ"ד סי' ל"ב, טאו"ח סי' תקנ"ד, רבינו ירוחם בס' אדם נתיב י"ח ח"ב, והר"ן פ"ד סי' תתל"ז ד"ה תניא. ועיין בהגהות הרי"ף וכו' בתמת ישרים, ט"ו סע"ג. ובמאירי, עמ' 93, מעתיק את לשון הברייתא שבבבלי, ומוסיף: והסמיכו הגאונים שאף לדברים שבצנעה כן. ועיין מ"ש להלן הערה 65. ובטאו"ח סי' תקנ"ד הביא בשם ר' יצחק (והוא ר' יצחק בעל או"ז) שאוסר בשבת בדברים שבצינעא (עיין או"ז ח"ב ה' אבילות סי' תל"ז, צ' ע"א), וכן מביא בשבה"ל השלם סי' רס"ו, קכ"ז סע"ב, גם בשם ר' יהודה בר' בנימין הרופא. אבל רוב הפוסקים חלקו עליו. ולהלן שם (קכ"ח ע"א) כתב: ואם תאמר מידי דהוי אאונן (עיין ברכות י"ח א', מו"ק כ"ג ב') וכו', דלא דמי לאונן, שיום ט' באב אבילות הוא, ולא יום אנינות וכו'. ועיין מ"ש לעיל, שו' 65, ד"ה ובפסיקתא. ופשיטא שלפי הגירסא שלפנינו בתוספתא (שלא נזכר כאן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת) אין לדייק הרבה מן הלשון "ואינו מונע עצמו כלום", והכוונה שהוא מותר בכל הדברים שבפרהסיא שנוהגים בתשעה אב עצמו. אבל לפי גירסת הבבלי "וכן בערב תשעה באב שחל להיות בשבת", מסתבר שבסעודה המפסקת גרידא עסיקינן, כפי שהוכיח בה"ג 65 בס' מעשה הגאונים הוצ' ר"א אפשטין, עמ' 36 (והובא בפרדס סי' קנ"ח, הוצ' הרח"י עהרענרייך זצוק"ל, עמ' רנ"ט, ברוקח סי' שי"ב ושבה"ל השלם סי' רס"ו, קכ"ז ע"ב): אבל אני יקר (כלומר, יקר בר' מכיר, עיין במבואו של אפשטין שם, עמ' XII) מצאתי בהלכות גדולות בפי' שחייב להפסיק לסעודת שבת משש שעות ולמעלה שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. ובוודאי היתה לפניו שם הוספה ע"פ רב נטרונאי (עיין אוה"ג, ריש עמ' 44). וכנראה שאין כאן אלא מנהג (עיין אוה"ג שם סוף עמ' 43, בשם רב שר שלום), מפני שלא היו רגילים בסעודה שלישית בבשר וביין, ואין כאן דברים שבפרהסיא. ומכאן שסברו שאף בת"ב שחל להיות בשבת נוהגים בדברים שבצינעא, עיין מ"ש לעיל בפנים סד"ה תשעה באב בשם המאירי. עמ' 93. ה' ת"ב, ד"ו ל"ט ע"א, ד"ב, עמ' 192.