תוספתא כפשוטה על תענית ג:יב

164. ואין שאילת שלום לחבירים בתשעה באב. וכ"ה באשכול הוצ' הר"ח אלבק ח"ב, עמ' 179, במנהיג ה' ת"ב סי' כ"ה, עמ' 50, באו"ז ה' ת"ב ח"ב סוף סי' תט"ו, פ"ד ע"ב, תוה"א להרמב"ן אבילות ישנה, פ"ו ע"ב, בפי' תלמידו, עמ' נ"ז, שו"ת הרשב"א ח"א סי' תקכ"א, רא"ש פ"ד סי' ל"ז, הגה"מ פ"ה מה' תעניות הי"א אות ש', מגיד משנה שם, שבה"ל השלם סי' רב"ע, ק"ל סע"א. וכ"ה בירושלמי ספ"א, ס"ד ע"ד, וכן בר"מ פ"ה מה' תעניות הי"א: תלמידי חכמים אין נותנין זה לזה שלום בתשעה באב. ועיין גם בתשב"ץ קטן סי' תמ"א שנביא להלן. ובראבי"ה ח"ב סי' תתפ"ח, עמ' 760: תניא בתוספתא אין שאילת שלום לחברו בתשעה באב וכו'. וכן מעתיק במרדכי מו"ק סי' תתצ"ה. ובריטב"א ל' א' (בד"ר): תוספתא אין שאילת שלום לחבריו בט' באב וכו'. אבל בריטב"א כ"י ירושלים: לחברים וכו', ואף בדפוס צ"ל: לחברין. ובה' שמחות למהר"מ סי' נ"ו, ל"ג ע"א: תניא בתוספתא אין שאילת שלום לחברי' בט"ב וכו', וכ"ה בס' אדם לר"י נתיב י"ח ח"ב, בשם התוספתא והירושלמי. ואפשר לפתור: לחבריו. 60 כגירסת הריטב"א בדפוסים. ולשון זו מגומגמת, ולא באנו להעיר על כך, אלא משום גירסת הראבי"ה שגרס: לחברו. ועיין ב"ח סי' תקנ"ד ד"ה אין, בשו"ע שם ס"ק כ' ובמגן אברהם שם. ועיין מ"ש להלן.

264-65. ולהדיוטות בשפה רפה. וכן מעתיקים בראבי"ה, במרדכי, בהגה"מ, בפי' תלמיד הרמב"ן ובה' שמחות למהר"מ הנ"ל. ולפי פשוטה משמע לכאורה: ולהדיוטות יש שאילת שלום וכו' עיין להלן. ובתוה"א להרמב"ן, בריטב"א, ובמ"מ הנ"ל מעתיקים כלפנינו, ומפרשים: ולהדיוטות משיבין בשפה רפה, ומסתייעים מן הירושלמי הנ"ל. 61 וכן צריך לפרש גם בפי' תלמיד הרמב"ן שהזכרנו, עיי"ש בהע' 70. וכן פסק הר"מ הנ"ל. וברוקח סי' ש"י (בלי הזכרת המקור): אין שאילת שלום בט' באב. ולהדיוטות משיבין בשפה רפה. אבל באשכול הנ"ל: ולהדיוטות משיבין בשפה רפה. וכן מעתיקים בשם התוספתא בשבה"ל השלם וברא"ש הנ"ל. ובמנהיג, בשו"ת הרשב"א ובס' אדם לר"י הנ"ל בשם התוספתא והירושלמי, וכ"ה במאירי, עמ' 92. ולעיל ראינו שאפילו הקדמונים שמעתיקים את התוספתא בנוסח שלפנינו אף הם מפרשים אותה ע"פ הירושלמי שלהדיוטות משיבין בשפה רפה, אבל אין שואלין. ברם בתשב"ץ קטן סי' תמ"א: מההיא דתוספת' דתענית פרק בתר' בט' באב אין שאילת שלום לחבירים, אבל לעמי הארץ יש שאילת שלום בכובד ראש ובשפה רפה. 62 וכן באגודה סוף תענית, קל"ז ע"ד: ואין שאילת שלום לחבירים בתשעה באב, ולהדיוטות שאין יודעים הלכות תשעה באב אומרים שלום בשפה רפה. ומדבריו מוכח שלהדיוטות שואלים, כשיטת התשב"ץ הנ"ל. ועיין בתכלת מרדכי שהעיר על מגן אברהם או"ח סי' תקנ"ד ס"ק כ', שתמה על הב"ח. ולדברינו בא הב"ח להוציא מדברי התשב"ץ קטן והאגודה הנ"ל (בהערה 62) שפירשו את התוספתא, ולהדיוטות שואלין בשפה רפה, והוכיח הב"ח ע"פ הגירסא "לחבירו" שאין שואלין לחבירו בין אם הוא ת"ח ובין אם הוא ע"ה, אבל אם ע"ה שואל משיבין לו, ופירש את התוספתא ע"פ הירושלמי: ולהדיוטות משיבין וכו', כפסק הרוקח הנ"ל, וכפירוש הרמב"ן וסייעתו, עיין מ"ש לעיל. ועיין בבלי מו"ק כ"א ב' והשוה הלשון במס' שמחות פ"ו ה"ב, עמ' 131. ועיין מחז"ו, עמ' 241, ועיי"ש במס' שמחות פ"י, עמ' 183.

365. מתקנין מט' באב למוצאי ט' באב וכו'. וכ"ה הסדר בד. ובכי"ע ובכי"ל סדר הבבות הפוך: תשעה באב שחל להיות בשבת וכו' ואינו מונע מעצמו כלום. מתקנין מט' באב וכו'. ובד: מתקנין מתשעה באב לתשעה באב. ובכי"ל: מתקנין מתשעה באב (ולא יותר). ובכי"ע: מתקנין מתשעה באב למוצאי שבת . והנכון כלפנינו בכי"ו, וכן מעתיקים כל הראשונים שנביא להלן בשם התוספתא [תיקונים והוספות: כל הברייתות עד סוף הפרק בילקוט המכירי זכרי׳, סוף עמ׳ 73 ואילך. והסדר שם כגי׳ כי״ע וכי״ל (אלא שיש שם השמטה קטנה).]. ופירושו מכינים 63 עיין מ"ש לעיל שבת פ"א, הע' 38, על מתקנין=מכינין. צרכי סעודה מתשעה באב וכו'. ובראבי"ה סי' תתפ"ח, עמ' 670, דייק מלשון התוספתא "מתשעה באב" (ולא: "בתשעה באב"), שהכוונה לסוף היום, כלומר מיום תשעה באב ישר למוצאי תשעה באב מן המנחה ולמעלה, דומיא דיום הכיפורים, עיי"ש. והובאו דבריו באו"ז ח"ב ה' תשעה באב סי' תט"ו, פ"ד סע"א-רע"ב. ועיין בה' שמחות למהר"מ סי' נ"ז, ל"ג ע"א, מרדכי כאן סי' תרל"ו, מו"ק סי' תתצ"ה, הגה"מ פ"ה מה' תעניות ה"י, אות ר', רא"ש פ"ד סי' ל"ז ורבינו ירוחם ס' אדם נתיב י"ח ח"ב. ובמאירי, עמ' 93: ומחצות למעלה מיהא נהוג בכל מקום לשחוט ולתקן לצורך הלילה, ולשון הבריתא בזה מתקנין בט' באב למוצאי ט' באב. וקיבל את ההלכה, אעפ"י שגרס "בתשעה" ולא "מתשעה", שלא כגירסת כל הנוסחאות והראשונים הנ"ל. ועיין בפירוש הראב"ן למס' כלה, עמ' כ"ב, ובהערה ל"ד שם.

4עבר תשעה באב מותרין בכולן. בירושלמי (פ"ד ה"ט, ס"ט ע"ב) ובבבלי (כ"ט ב') נחלקו אמוראים בתספורת ובכיבוס אם מותרין לאחר תשעה באב באותה שבת שחל בה. ועיין להלן שם בבבלי מחלוקת תנאים, ולהלן שם בירושלמי מנהגים שונים בדרום (יהודה), ציפורי וטבריא. ולפי ההלכה התוספתא מתפרשת כפשוטה, שאם עבר תשעה באב מותרין בכל הדברים שנשנו במשנתנו פ"ד מ"ז, ואין אנו אומרים הואיל ונאסרו בהם אפילו שלא ביום הצום עצמו, יהיו אסורים אף לאחריו באותו שבוע (או באותו חודש, למחמירים) אלא מותר בכולם מיד. והאוסרים בכיבוס ובתספורת אפילו לאחר תשעה באב יפרשוה על בשר ויין, שנזכרו לעיל. ובפסיקתא רבתי רפל"א, הוצ' רמא"ש, קמ"ג ע"ב: ילמדינו רבינו כיון שיצא תשעה באב מהו שיהא מותר בכל? כך שנה ר' חייא הגדול, כיון שיצא ת"ב מותר אדם בכל. למה, מפני שהוא כמתו של אדם מוטל לפניו, והוא אסור לאכול בשר ולשתות יין, 64 ירושלמי ברכות פ"ג ה"א, ו' ע"א, ובמקבילה במו"ק פ"ג, בבלי ברכות י"ז סע"ב ואילך, מו"ק כ"ג ב', שמחות פ"י ה"ג. וכיון שנקבר המת האבל מותר להם (עיין לשון הר"מ בפ"ד מה' אבל ה"ו וברדב"ז שם), אף זה תשעה באב אבל הוא, כיון שיצא האבל מותר אדם בכל. אע"פ שמותר לנו וכו'. ואעפ"י שאין למדים מדברי אגדה, מ"מ אנו רואים שראו את עצמם בתשעה באב גם כאוננים. ואעפ"י שאין זכר לכך בבבלי, אבל בירושלמי כאן פ"ד סה"י, ס"ט ע"ג: עשו אותו כמי שמתו מוטל לפניו. ועיין בהוספה שברי"ף כאן פ"ד ריש סי' תתל"ח, בחידושי אנשי שם אות א' ובדק"ס, עמ' 181, הערה נ'. ועיין מנהיג ה' ת"ב סי' כ"ו, עמ' 50, ומ"ש להלן בשם שבה"ל.