תוספתא כפשוטה על תענית ג:ג

111-12. הגיע זמן המשמר כהניו ולויו עולין לירושלם וכו'. ר"ח כ"ז ב' הנ"ל, ערוך ערך אנשי משמר, וממנו בערוגת הבשם הוצ' ר"א אורבך ח"א, עמ' 118. ועיין הלשון במשנתנו פ"ד מ"ב, אבל הראשונים הנ"ל העתיקו את כל לשון התוספתא כאן. ועיין בבלי כ"ז א', ואינה אלא פיסקא ממשנתנו הנ"ל, עיין בהוצ' מלטר, עמ' 125.

212-13. וישראל שבאותו משמר שאין יכולין לעלות לירושלם מתכנסין לעריהן. וכ"ה במאירי, עמ' 80, ובראשונים הנ"ל. 3 אלא ששם: בעריהם, כגי' כי"ע כאן. אבל במשנתנו ברוב הנוסחאות: לעריהן, ועיין בהערות מלטר, עמ' 121, מה שדייק בזה. אבל באמת היא היא, כפי שהעירותי בכ"מ. ובמשנתנו שם חסר "שאין יכולים לעלות לירושלם". ועיין ר"מ פ"ו מה' כלי המקדש ה"ב, ובפיה"מ כאן. ובמאירי הנ"ל, פירש שאין יכולין לעלות מפני זקנותן. ולעצם העניין עיין בפי' הראב"ד שהביא ר' בצלאל אשכנזי בשם תוספות הרא"ש (לפי פתח עינים להרחיד"א רפ"ד), והמאירי, עמ' 79, ועיין מ"ש לעיל שם. ועיין בחי' הרי"ד ובריטב"א במקומו ומ"ש מלטר בהערותיו, עמ' 120. ועיין במשנת בכורים פ"ג מ"ב. ועיין מ"ש להלן, שו' 14–15, ד"ה ובספרי.

313. וקורין מעשה בראשית. וכ"ה במשנתנו הנ"ל ובמשנת מגילה ספ"ג. ולהלן במשנתנו כאן מפורש סדר הפרשיות. ובר"ח, ערוך וערוגת הבשם הנ"ל: וקורין בענין קרבנות ובענין מעשה בראשית. אבל המלים "בענין קרבנות" אינן בשום נוסח של המשניות הנ"ל ומס' סופרים פי"ז ותוספתא כאן, ואף במאירי הנ"ל ליתא. ואף הר"מ בפ"ו מה' כלי המקדש ה"ו לא העתיק אלא את לשון משנתנו, ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה ובר"ח.

413-14. ובטלין מן המלאכה כל אותה שבת. ר"ח, ערוך, ערוגת הבשם ומאירי הנ"ל. ובקרן אורה כ"ז ב' פירש שהטעם הוא שדינם כאילו קרבנם קרב, שהרי הם במקום כל ישראל (עיין ירושלמי פסחים רפ"ד, ל' ע"ג), ולפיכך אסורים במלאכה, כדין מי שקרבנו קרב בו ביום. אבל נראה שהם מותרים לקצור שבלים לעיסתם, כירושלמי מגילה פ"א ה"ד, ע' ע"ג, וחגיגה פ"ב ה"ד, ע"ח סע"א, ועיין בגליון הש"ס שם ובמשנה למלך פ"ו מה' כלי המקדש ה"ט. אבל הר"מ לא פסקה בחיבורו, אעפ"י שהר"ח הנ"ל הביאה. ועיין בח"א למהרש"א כ"ז ב' ד"ה מפני הגליליים, וכבר תפס עליו בקרן אורה כ"ז סע"ב הנ"ל. ובר"ח שם מסיים: ולמה קורין בקרבנות ובמעשה בראשית ללמדך שאלמלא המעמדות שמתקבצין וקורין לא נתקיים מעשה בראשית וכו'. וכנראה שכן היה לפניו בתוספתא, שהרי מן הבבלי כ"ז ב' ומגילה ל"א ב', משמע שלא היו קורין בקרבנות בשעה שהיה בית המקדש קיים, ועיי"ש בחידושי אגדות למהרש"א. וכאן מדברים באנשי מעשה שהיו מחוץ לירושלים, ושמא הם קראו בקרבנות, בניגוד לאנשי מעמד שבירושלים. 4 ועיין בר"ח כ"ח א' ד"ה מתני' ובאוה"ג, עמ' 62. ועיין היטב באוה"ג, עמ' 34–35. ואם נאמר שאף בירושלים קראו בקרבנות, אלא שהמשנה קיצרה, נופלת קושיית הראשונים (עיין ס' הישר לר"ת מגילה סי' של"ד, ראבי"ה ח"ב סי' תקע"ח, עמ' 306, רשב"א מגילה כ"ב א', הוצ' ר"ז דימיטרובסקי, עמ' 111, ובהע' 205 שם, ובהגהות הרש"ש במקומו) משום שהרביעי קרא בקרבנות. ובריטב"א במגילה שם תירץ שהרביעי קרא ויחל, אבל בס' הישר לר"ת (הנ"ל): ואידך קרא בעניינא אחרינא.

514-15. ר' שמעון בן לעזר או' כהנים ולוים וכלי שיר והעם מעכבין את העבודה. וכ"ה בבבלי כ"ז א' בכל כתה"י, אלא ששם: וישראל (וישראלים), ובדפוסים נשמטה המלה "וישראל". וסובר רשב"א שעיקר שירה בכלי, ושמואל חולק וסובר שעיקר שירה בפה, ועיין בבלי סוכה נ' ב' ואילך, ע"ז מ"ז א', ערכין י"א א'. ובירושלמי כאן פ"ד ה"ב, ס"ז ע"ד: תני ר' שמעון הכהנים והלוים והישראל ושיר מעכבין את הקרבן. וכ"ה ("ושיר") גם בירושלמי פסחים פ"ד ה"א, ל' ע"ג, אלא ששם לנכון: ר' שמעון בן אלעזר וכו'. וכ"ה בשרי"ר שם, עמ' 110. ובר"ה כ"ז א' מעתיק: וכלי שיר. וכן בירושלמי עירובין פ"י הי"ב, כ"ו סע"ג: תני ר' שמעון בן אלעזר אומר הכהנים והלוים וישראל וכלי שיר מעכבין וכו'. ובכי"ל שם חסרות המלים "וכלי שיר", והן תלויות בין השורות, אבל מתוך הסוגיא שם מוכח שהשלמה נכונה היא, ושר"ש בן אלעזר סובר שעיקר שירה בכלי, עיי"ש, וכפי שמוכיח גם בבבלי. 5 עיין בבלי עירובין ק"ב ב', ק"ג א'. ובספרי פנחס פי' קמ"ב, עמ' 188: תשמרו שיהו כהנים ולוים וישראלים עומדים על גביו. ובפי' רבינו הלל שם, ס"ו סע"א: דקא מזהר להו לכלהו לכהנים לוים וישראלים, והכי גרסינן בתוספת' בפרק בתרא בהילכתא דאלו הן מעמדות אמ' שמואל כהנים לוים וישראלי' מערבין (צ"ל: מעכבין) את הקרבן. וברור שצ"ל בתענית (במקום "בתוספתא"), וכוונתו לשמואל שבבבלי כ"ז א'. ומוכיח מכאן שכ"ע מודים שאף כהנים ולויים נמנו במעמד, כמו שפירש במיוחס לרש"י ועוד. ועיין ברש"י מהדורא תניינא (לפי מלא"ש למשנתנו), בריטב"א כ"ו א' ובמאירי, עמ' 79, שפירשו שבמעמד לא היו אלא ישראל, עיי"ש בריטב"א שנדחק לפרש את לשון משנתנו. ועיין בפיה"מ להר"מ, ובח"ד ובס' יד דוד כ"ו א' ד"ה רש"י. 6 ומה שהשיג שם על בעל ח"ד וכתב כדבר פשוט שהמעמד מעכב בדיעבד אפילו לת"ק, אין הדבר פשוט כל כך, עיין רשב"א מגילה ג' סע"א ובטורי אבן שם ד"ה אמש. אמנם בקונטרס אחרון בטורי אבן שם ד"ה אמש טרח ליישב שגם לפי "יש מפרשים" שמביא הרשב"א המעמד מעכב, אבל במאירי כאן, ריש עמ' 81, כתב בשם גדולי המפרשים שאין המעמד מעכב. ועיין בחי' הרשב"א הוצ' ר"ז דימיטרובסקי, עמ' 23, ובהע' 293 שם. ובפירוש לדה"י המיוחס לאחד מתלמידי רב סעדיה גאון, עמ' 43, כתב: שאין הקרבן כשר עד שיהיו שם כהנים לוים וישראלים. ושמא כוונתו שאין הקרבן כשר לפני המקום ב"ה, אבל בדיעבד לא נפסל, ואין צורך להביא אחר במקומו, אפילו אם עדיין יש פנאי באותו יום. ועיין בהערות מלטר, עמ' 120.