תוספתא כפשוטה על יבמות יא:ה
תוספתא כפשוטה על יבמות · Tosefta Kifshutah on Yevamot 11:5
Open in the reader →120-22. האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים, באת ואמרה מת בעלי, נשאת על פי עצמה, והלכה לה למדינת הים, באת ואמרה וכו'. הסיגנון מגומגם, וציור זה מתאים להלכה מעין משנתנו רפט"ו, שם מ"ו, מ"ח, מ"י, והיינו לעניין נאמנות האשה ע"פ עצמה שאומרת שראתה אותו מת, ובמקומה כאן אין יודעים כלום, משום ששניהם הלכו למדינת הים, ואם יבוא הבעל משם הרי היא זונה בזדון, ואסורה לו לכולי עלמא. ודוגמא זו (כלומר, שהיא בעצמה מעידה) אינה מתאימה כלל לעניינינו, עיין להלן. ולפיכך נראה שהנכון הוא בכי"ע: האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך , והלכה ונישאת על פי עצמה, והלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה מת בעליך, והלכה ונישאת על פי עצמה, והלך בעלה למדינת הים וכו'. וכע"ז גם בקג"נ. 19 אלא ששם חסרות אחת עשרה התיבות האחרונות שבכי"ע, וכנראה שהסופר קיצר. ובאמת ארבע המלים האחרונות מיותרות גם בכי"ע, ולמה לנו לשלוח את בעלה הרביעי למדינת הים, והרי ההלכה שלנו מתיישבת היטב אפילו אם הרביעי לא זז ממקומו. והבבלי יפרש הלכה זו בבאו שני עדים ואמרו לה שמת בעלה, והוא המשך מדברי ר' שמעון לעיל, והוא סובר שבשני עדים חוזרת לבעלה הראשון. ולשיטת הירושלמי אין הבדל, ואפילו בא עד אחד (עיין במשנתנו רפ"י ובנימוקי יוסף שם) ואמר לה שמת בעלה, הואיל וניסת שלא בהוראת ב"ד, דינה כזנתה בשוגג, ואינה צריכה גט מן השני ומותרת לחזור לראשון, עיין מ"ש לעיל בסמוך, ד"ה ולא עוד.
224. ביאתה וחליצתה מאחיו של הראשון פוטרת צרותיה. במשנתנו פ"י מ"א: ר' שמעון אומר ביאתה או חליצתה מאחיו של ראשון פוטרת צרתה, ואין הולד ממנו (כ"ה הגירסא כמעט בכל הנוסחאות) ממזר. ופירש הר"י, 20 בלשון אחרון, עיין תוספות י"א א', סד"ה ר"ש. ועיין ברשב"א שם ובתוספות הרא"ש צ"א א', ד"ה ביאה. ואין הולד ממנו, 21 בתוספות הנ"ל (לעיל הע' 20) חסרה המלה "ממנו". ועיין להלן, הע' 22. אבל מדברי הרשב"א ותוספות הרא"ש הנ"ל משמע שעיקר הדיוק הוא מן המלה "ממנו". כלומר, מן היבם שבא עליה, ממזר, ומכאן שלכתחילה אסור לייבם אפילו לר"ש, והסתייע מן הירושלמי כאן (פ"י ה"ג, י' ע"ד) שאמרו שם: הדא אמרה על דר' שמעון ביאה פסולה פוטרת. אבל רש"י במשנתנו פירש: ואין הולד ממזר. אם החזירה הראשון. 22 מדבריו נראה שלא גרס "ממנו". ובריטב"א י"א א', ד"ה א"ל, כתב: וי"ל כי רש"י ז"ל גורס שם והולד ממנה , וכן היא בקצת נוסחי, ור"ל מן הסוטה עצמה. ולעיל במכילתין, י"א א', ד"ה ביאתה, 23 אבל עיי"ש בריטב"א הנ"ל. פירש שלדברי ר"ש מותר לייבם לכתחילה, 24 וכן פירשו בתוספות י"א א', ד"ה ד"ש, צ"א א', ד"ה הני, ושלא כלשון אחרון בתוספות י"א א' הנ"ל, עיין לעיל, הע' 20. משום שלא קנסו בה כלל לאחר מיתה. ועיין מ"ש לעיל פ"ו הערה 32. ומחלוקת זו של רבותינו היא רק במשנתנו בשנישאת ע"פ ב"ד, ובאסורה לחזור לראשון, ולפיכך יש לומר שאפילו לר"ש אינו מייבם לכתחילה, אבל בנידון שלנו בתוספתא, אע"פ שלשונה כלשון המשנה ממש, ברור שמייבם לכתחילה, שהרי היא מותרת לחזור לראשון, ולא נקטו לשון זו אלא אגב הסיפא ("אין פוטרת צרותיה").
325. אם בא עליה שיני לשם אישות וכו'. משמע שאם בא עליה סתם דעתו על קידושין הראשונים. 25 כשיטת ר' שמעון בתוספתא קידושין פ"ד סה"ד (עיין מש"ש), וברייתא זו הרי ר' שמעון היא. ועיין גם להלן שו' 48, ד"ה ואם בא.
426. ביאתה וחליצתה מאחיו של שני פוטרת צרותיה וכו'. אף כאן הוא הדין שאף לכתחילה מייבם לר' שמעון, שהרי לא נאסרה לשני כלל אחר מיתתו של ראשון, ולא נקטו כן אלא אגב הסיפא. וכולן פשוטות הן לשיטת ר"ש, ואין כאן אלא תוספת באור.