תוספתא כפשוטה על יבמות יג:ה

118-19. הממאנת באיש והחזירה אליו, ומת וכו'. כלומר, בזה כ"ע מודי שהיא חולצת או מתייבמת, ופשוטה היא, ולא נקטוה אלא כפתיחה לסיפא.

220. ר' ליעזר אומ' חולצת ולא מתיבמת, מפני שנאסרה עליו שעה אחת. וכן בד: ר' אליעזר וכו'. ובכי"ע: ר' אלעזר 19 אבל להלן בסמוך אף בכי"ע: מודים חכמים לר' אליעזר וכו'. ואף במשנתנו הנוסחאות חלוקות. ובמלא"ש למשנתנו: "ונראה דר' אליעזר גרסי' ביו"ד, אע"פ שאינו כן ברוב הספרים" . וכן מוכח בבבלי כ"ה א' (והסיפא הרי בוודאי ר' אליעזר, עיין משנת עדיות פ"ה מ"ד-מ"ה) ובירושלמי פי"ג סה"ו, י"ג ע"ד, כמו שהעיר בהגהות יפה עינים ק"ט א'. וכו'. ובמשנתנו פי"ג מ"ו: המגרש את האשה והחזירה מותרת ליבם, ור' אליעזר אוסר. וכן המגרש את היתומה והחזירה מותרת ליבם, ור' אליעזר אוסר. ובבבלי ק"ט א' נחלקו אמוראים בטעמו של ר' אליעזר. ונקטו המפרשים בפירוש רב אשי שם שר' אליעזר גוזר אטו קטנה יתומה בחיי האב שנתקדשה מתחילה ע"י אביה וגירשה בעלה והחזירה שהיא אסורה מדאורייתא ליבם, כפירש"י. ועיין רשב"א, ריטב"א ונ"י במקומו, רמב"ן, רא"ה וריטב"א כתובות ע"ד רע"א. ברם התוספתא שנתה כאן, וכן להלן (פעמים) את הטעם בפירוש: משום שנאסרה עליו שעה אחת, ובין בנשא גדולה וגירשה ובין נשא יתומה וגירשה הטעם הוא אחד, הואיל ונאסרה עליו שעה אחת, ולהלן, שו' 25–26, ד"ה ולפי, נתפרשו הדברים.

320-22. מודים חכמים לר' ליעזר בקטנה שהשיאה אביה, וגרשה, והחזירה אליו, ומת, שחולצת ולא מתיבמת, הואיל ונאסר' עליו שעה אחת מפני וכו'. וכ"ה בד (אלא ששם חסרה המלה "אחת"). אבל בכי"ע חסר הטעם, והוא חסר גם בכל המקבילות. ובמשנתנו פי"ג מ"ו: קטנה שהשיאה אביה ונתגרשה, כיתומה בחיי האב, החזירה דברי הכל אסורה ליבם. ובמשנה שבירושלמי מוסיף: ומודין חכמים לר' לעזר בזמן שגירשה קטנה והחזיר' קטנה, מפני שהיו גירושיה גירושין גמורין, ולא היתה חזרתה גמורה. אבל אם גרשה קטנה והחזירה גדולה, או שגידלה תחתיו מותרת ליבם. וכ"ה במשנה ד' נפולי ובמשנה שבמאירי הוצ' דיקמן, עמ' 409. וכן במלא"ש בשם ר' יוסף אשכנזי בשם רוב הספרים . וכן בפיסקא שבירושלמי, י"ג ע"ד: ומודין חכמים וכו'. וברור שזו היא הוספה במשנה על פי הברייתא כאן. ובירושלמי פי"ג ה"ו, י"ג ע"ד: מודין חכמים לר' לעזר בקטנה שהשיאה אביה ונתגרשה שהיא כיתומה בחיי אביה, קידושיה וגירושיה תורה, חזרת' אינה תורה. וכ"ה גם בברייתא שבבבלי ק"ט א', אלא ששם מסיים: כיתומה בחיי האב והחזירה שאסורה ליבם, מפני שגירושיה גירושין גמורין וכו', כלשון התוספתא, בלי הטעם של נאסרה שעה אחת. ולא נתבאר לא במשנתנו ולא בירושלמי ולא בברייתא שבבבלי כאן, אם היא אסורה לייבם, ויוצאת בלי חליצה, שהרי היא ערוה עליו מן התורה, או שצריכח חליצה מדרבנן. ובעל המאור בסוגיין, ד"ה הא דבעי, כתב: ואל תתמה היאך יתומה זו חולצת והיא ערוה מן התורה, הרי לך דוגמתח בפ' ד' אחין (כ"ט א') איסור מצוה וכו', ומפורש בתוספתא ומודים חכמים לר"א בקטנה שהשיאה אביה וגרשה והחזירה ומת שחולצת ולא מתייבמת. וכך היא שנויה בגמרא בכתובות בפרק המדיר (ע"ג ב'). וכ"ה באמת בהוצאות שלפנינו שם וכ"ה בכי"מ שם. אבל ברא"ש פי"ג סוף סי' ה' תמה על דברי הראב"ד שכתב שיתומה בחיי האב חולצת, והרי היא ערוה דאורייתא, ותירץ שהוא משום גזירה, והביא ראיה מן התוספתא כאן, שהיא חולצת, ולא הזכיר כלל את הברייתא בבבלי כתובות. ונראה שלפניו היתה הגירסא שם, כמו שהיא לפנינו בבבלי יבמות, וכן נראה מדברי המאירי כתובות, עמ' 320. וכן מוכח מדברי תוספות חד מקמאי ק"ט א' שכתבו: לכאורה משמע שמותרת לעלמא בלא חליצה, מפני שהיא ערוה מן התורה, אלא דבירושלמי משמע שיתומה בחיי האב צריכה חליצה וכו', עיי"ש הטעם. ואף הם לא הזכירו כלל לא את התוספתא ולא את הבבלי בכתובות. ועיין גם בתוספות הרא"ש ק"ט א', ובפי' רי"ד בסוגיין. ועיין בס' ישרש יעקב בסוגיין שהעיר על בעל המאור ועל הרא"ש, עיי"ש.

423. במה דברים אמורים בזמן שגירשה קטנה וכו'. בבלי ק"ט א', כתובות ע"ג ב'. ועיין בהוספה למשנתנו שהבאנו לעיל בסמוך, ד"ה מודים.

525-26. ר' ליעזר אומ' חולצת ולא מתיבמת, מפני שנאסרה עליו שעה אחת. בבבלי כאן וכתובות הנ"ל: משום ר' אלעזר 20 עיין לעיל, הע' 19. אמרו חולצת ולא מתיבמת, ולא נזכר שם הטעם. וברש"י כתובות ע"ד רע"א פירש שהרי ר' אליעזר אוסר לייבם אפילו נשא גדולה וגירשה והחזירה, משום גזירה אטו יתומה בחיי האב (כרב אשי בסוגיין). ושאר כל הראשונים 21 עיין רשב"א, ריטב"א ונ"י כאן, רמב"ן, רא"ה וריטב"א כתובות ע"ד א'. נחלקו עליו בפירושו עיי"ש. ובירושלמי פי"ג רה"ו, י"ג ע"ד, נתנו טעם לדברי ר' אליעזר במשנתנו הנ"ל (המגרש את האשה והחזירה וכו'): מפני שעמדה עליו באיסור שעה אחת. וכן אמר עיפה בבבלי כאן ק"ט א', ושאלו עליו מן הברייתא הנ"ל שבבבלי (משום ר' אלעזר אמרו חולצת), ולמה חולצת, אפילו חליצה לא תיבעי, ותירץ רב אשי משום גזירה אטו יתומה בחיי האב והחזירה, והביאו ראייה לדבריו מן הברייתא שבתוספתא כאן. ולפי טעם התוספתא כאן ולעיל, שו' 20 ושו' 22, ברור שהוא גם טעם המשנה לר' אליעזר שאוסר לייבם את המגרש את אשתו והחזירה. ובירושלמי פ"ג ה"א, ד' ע"ג, שם ה"ח, ה' ע"א, פ"ד ה"י, ו' ע"א, בבלי כ"ח א', מ"א א', מוכח שטעמו של עיפה הנ"ל קיים לר' אליעזר. ואביי פירש (ק"ט א') שר' אליעזר מספקא ליה אם מיתה מפלת, או נישואין הראשונים מפילים, ואם נישואין הראשונים מפילים, כבר עמדה עליו שעה אחת באיסור ושוב אינה ניתרת, ומספק חולצת ולא מתייבמת. ובנשא קטנה יתומה ממש, שאין כאן נישואין מדאורייתא 22 בפרט לר' אליעזר הסובר שאין מעשה קטנה כלום, והיא כמפותה, עיין לעיל, הע' 18. וגירשה והחזירה אסורה להתייבם, גזירה אטו יתומה בחיי האב, כפירוש רש"י בדברי רב אשי. ובירושלמי לא נזכר הטעם של נישואין הראשונים מפילים (עיין פ"ג ה"ח, ה' ע"א), ומ"מ נראה שאף לשיטתו צריכה חליצה לר' אליעזר, כפשוטה של לשונה של משנתנו, ועיין שי"ק פי"ג ה"ו ד"ה מפני.

626-27. זה הכלל, גט אחר מיאון אסורה לחזור לו, מיאון אחר גט מותרת לחזור לו. פיסקא ממשנתנו פי"ג סמ"ד. ולעיל שם אמרו: נתן לה גט והחזירה, מיאנה בו, ונישאת לאחר ונתארמלה, או נתגרשה, מותרת לחזור לו, מיאנה בו והחזירה נתן לה גט ונשאת לאחר ונתארמלה, או נתגרשה, אסורה לחזור לו. זה הכלל וכו'. ואנו רואים ממשנתנו שהמאון בו האחרון מבטל את הגט שלו. ובבבלי ק"ח ב' דייקו מן הסיפא של משנתנו ("הממאנת באיש ונישאת לאחר וכו'") שדווקא המאון בו מבטל את גטו, אבל המיאון בחברו אינו מבטל את גיטו של הראשון, ושוב דייקו מן הסיפא של הרישא (דווקא אם נתארמלה או נתגרשה מן השני אסורה, הא אם מאנה בשני מותרת לחזור לראשון אעפ"י שיצאה ממנו בגט בסוף) שאף המיאון בחברו מבטל את גיטו. ואמרו עלה: אמר ר' אלעזר תברא, מי ששנה זו לא שנה זו וכו'. ומיכאן שלא נחלקו אלא באם מאון חברו מבטל גט שלו, אבל מאון שלו מבטל גט שלו לכולי עלמא. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

727-29. רבן שמעון בן גמליאל ור' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקא ור' יהושע בן קרחא אומ' בין כך ובין כך הואיל ויצאת המינו בגט אסורה לחזור לו. כלומר, בין שהגט היה בסוף, ובין שהיה מתחילה אין המאון מבטל את הגט, ואפילו המאון בו אינו מבטל את הגט. והם חולקים על משנתנו, לפי פירוש רבא (או רבה) בבבלי ק"ח ב'. עיין מ"ש להלן.

829-30. מעשה באחת שנשאת יתומה וגירשה, והחזירה אליו, ומיאנה בו וכו'. כלומר אף כאן הוא מקרה של מאון אחר גירושין באדם אחד.

930-31. ושאלו את ר' יהודה בן בבא מהו שתחזור לראשון, ואמ' להן בין כך ובין כך וכו'. כלומר, לא שנא יצאה מן הראשון בגט בסוף ולא שנא יצאת במאון בסוף אין המאון שבסוף מבטל את הגירושין שבתחילה, והיא אסורה לחזור לו. נמצאנו למדים שאף ר' יהודה בן בבא סובר כרשב"ג ור' ישמעאל בן ריב"ב ור' יהושע בן קרחה, וכולם חולקים על משנתנו. ועיין בבלי ק"ח ב', ושם הוא מעשה אחר, 23 ושאלו את ר' עקיבא בבית האסורים ור' יהודה בן בתירא בנציבין. והיינו שיצאה מן הראשון בגט ומן השני במיאון, והשאלה היתה אם המאון של השני מבטל את הגט של הראשון, ואסרו ר' עקיבא ובן בתירא, ועיי"ש בפירש"י. וכבר העיר בקרן אורה במקומו שלדעה זו של ארבעת התנאים בתוספתא כאן רמז שמואל בבבלי ק"ח ב', שאמר שם תברא 24 ועיין מ"ש מהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 170. וכו', והיינו שלפי הסיפא אין המאון מבטל את הגט, לא שנא מאון בו ולא שנא מאון בחברו.