תוספתא כפשוטה על יבמות יד:ד

126. נפל לבור אריות, אין מעידין עליו. בירושלמי פט"ז ה"ג, ט"ו סע"ג: נפל לבור אריות אין מעידין עליו, אומר אני נעשה לו ניסים כדניאל. ובבבלי קכ"א א', ברכות ל"ג א': נפל לגוב אריות אין מעידין עליו, ומשמע שם שאין מעידין עליו משום שפעמים אינם הורגים אותו, עיין ר"מ פי"ג מה' גירושין הי"ז. ועיין בתוספות קכ"א ב', ד"ה אין, ולהלן בסמוך. ועיין בגליוני הש"ס לר"י ענגיל במקומו.

226-27. לתוך כבשן האש, מעידין עליו. וכ"ה בבבלי קכ"א ב'. ובירושלמי הנ"ל: אין מעידין עליו, אומר אני נעש' לו ניסין כחנניה מישאל ועזריה. ועיין מ"ש לעיל בסמוך. ועיין בשי"ק שם, ד"ה נפל לכבשן, ובמאירי הוצ' הר"ש דיקמן, עמ' 477, הע' 137. ועיין מ"ש הגרב"ז שאפראן בשו"ת הרב"ז סי' ב', י"א ע"א, והוא העיר שם על שו"ת מהר"מ מרוטנברג [ד' פראג סוף] סי' תתקע"א שהביא: נפל לגוב אריות, נפל לכבשן האש אין מעידין עליו, וכנראה שגרס גם בבבלי כמו שהוא בירושלמי.

327-28. נצלב אין מעידין עליו, נתגייד מעידין עליו. ר' שמעון בן לעזר אומ' יכול הוא ליכוות ולחיות. במשנתנו פט"ז מ"ג: אין מעידין אלא עד שתצא נפשו, ואפילו ראוהו מגוייד וצלוב. ובירושלמי שם רה"ג, ט"ו סע"ג: אפילו ראוהו מגוייד, אני אומר בחרב מלובנת נכווה וחיה, וצלוב על הצלוב, 30 כ"ה הגירסא במשנה שבירושלמי, ועיין מ"ש בלשוננו כרך כ"ט (ירושלים תשכ"ה), עמ' 59. אומ' אני מטרונא עברה עליו ופדאתו. ועיין מדרש תהלים פמ"ה, ה', הוצ' בובר, קל"ה סע"ב. ועיין מ"ש בצופה האנגלי, סדרא חדשה, חל"ה (1944), עמ' 38, הערה 246. ובבבלי ק"כ ב': דתניא מעידין על המגוייד ואין מעידין על הצלוב. ר' שמעון בן אלעזר אומר אף על המגוייד אין מעידין, מפני שיכול לכוות ולחיות. ועיין להלן חולין פ"ג ה"ו, ומ"ש בתס"ר ח"ב, עמ' 229. ומסיק בבבלי כאן ק"כ ב': רבא אמר בסכין מלובנת ודברי הכל, והוא כירושלמי הנ"ל.

428. נפל לבור שמלא נחשים, ועקרבים, מעידין עליו. וכ"ה בבבלי קכ"א סע"א, ברכות ל"ג א' (אלא שבבבלי: לחפורה, לחפירה). אבל בירושלמי הנ"ל: אין מעידין עליו. 31 וכן מעתיק בשם הירושלמי באו"ז ח"א סי' תשד"מ, ק"ד רע"ד. ולשיטת הירושלמי לעיל שם, צריך לומר שהטעם הוא, שאני אומר נעשה לו נס כיוסף, 32 עיין ב"ר פפ"ר, ט"ז, הוצ' תיאודור-אלבק, עמ' 1020, בבלי שבת כ"ב א' ומקבילות. ור' יהודה ב"ב להלן חולק וסובר שאין צורך להזכיר מעשה נסים. ועיין מ"ש רמ"מ כשר בתו"ש וישב, עמ' 1420, בהערות.

529. ר' יהודה בן בתירא אומ' חוששין שמא חבר הוא. וכע"ז בבבלי הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: ר' יהודה בן בבא 33 כנראה, שמלה זו היא באשגרה מלמטה שם, וצ"ל: בתירא, אבל כ"ה גם באו"ז הנ"ל (לעיל, הע' 31). אומר אומר אני חבר היה.

629-30. נפל ליורה של שמן, ושל יין, מעידין עליו. ר' אחא אומ' של שמן מעידין עליו, של יין אין מעידין עליו. וכ"ה לפנינו בבבלי קכ"א ב'. ובירושלמי הנ"ל: נפל ליורה בין של מים ובין של שמן אין מעידין עליו. 34 וכן מעתיק בשם הירושלמי באו"ז הו"ל (לעיל הע' 31). ומדברי הרשב"א קכ"א ב', ד"ה ליורה, והריטב"א שם, ד"ה א"ל, משמע קצת שגרסו בירושלמי בדברי הת"ק: מעידין עליו, כמו שהוא בבבלי לפנינו, עיי"ש ברשב"א ובריטב"א. אבל יש שגרסו גם בבבלי ברישא: אין מעידין עליו, עיין בתוספות קכ"א ב', ד"ה א"ל, ובמאירי שם, הוצ' דיקמן, עמ' 478. ר' אבא 35 באו"ז ובריטב"א הנ"ל הנ"ל גרסו גם בירושלמי: ר' אחא. אמר של שמן מעידין עליו של מים אין מעידין עליו. ובבבלי קכ"א ב': משום ר' אחא אמרו של שמן מעידין עליו מפני שהוא מבעיר, של יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה, אמרו לו תחלתו מכבה וסופו מבעיר.

731. אלעזר בן מהבאי אומ' מעידין על השומא. וכ"ה בכי"ע. 36 וצוקרמנדל העתיק בטעות: ר' אלעזר. ואף בד אין לו תואר "רבי", אלא ששם: אליעזר וכו'. ועיין מ"ש על שמו של תנא זה לעיל ח"ג (שבת), עמ' 187. ובמשנתנו פט"ז מ"ג: אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החטם, אף על פי שיש סימנין בגופו וכו'. ובבבלי ק"כ א' (ב"מ כ"ז ב'): דתניא אין מעידין על השומא, ר' אליעזר בן מהבאי אומר מעידין וכו', בשומא העשויה להשתנות לאחר מיתה קמיפלגי וכו'. ובירושלמי כאן ה"ג, ט"ו ע"ג: שנייא היא, שהסימנין דרכן להשתנות (כלומר, לאחר מיתה).

8מת פל'. וכן בד: מת פלוני. אבל בכי"ע חסר. ואף לפנינו היא פיסקא שלא במקומה ממשנתנו פט"ז מ"ה. וגם בירושלמי ה"ה, ט"ו ע"ד, הובאה הברייתא כאן למשנתנו הנ"ל.

931-32. אבד פלני, נתרז פלני, אין פלני בעולם, אין ממנו כלום, תנשא אשתו, אין מעידין עליו. וכ"ה בד, אלא ששם בטעות: נהר' פלוני, וצ"ל: נתר'(=נתרז) פלוני וכו'. ובכי"ע: עבר פלוני וכו' (כלפנינו). והניקוד שבכי"ע מורה שיש כאן תיקון. ובירושלמי הנ"ל: אבד פלוני, נהרג (צ"ל: נתרז) פלוני, אינו בעולם. אבד פלו'. אינה א' רבך (צ"ל: אנה א' אבד) מן עלמא. 37 כלומר, אני אומר, שהמעיד כיוון לומר שפלוני אבד מן העולם, ואינם יודעים היכן הוא. נתרי (צ"ל: נתרז) 38 כלומר, אם אמרו נתרז פלוני, שכוונתו ברגיל נקרע פלוני, נבקע פלוני, כמשמעותו בסורית, עיין במלונו של פיין-סמית, ערך תרז (דתרזה חזיר ברא, ועוד). ועיין מ"ש להלן בסמוך. פלוני, אנא אמ' אתרין (צ"ל: אתריז) פלוני מאכ'. 39 ונראה שאף הלשון להתריז מאכל, להתריז רעי, הוא מן השורש הנ"ל (לעיל הע' 38), והיינו פתיחת והתרת המעים. ובמכילתא בשלח (ויסע פ"ג, הוצ' הרח"ש הורוביץ, עמ' 165): הכשר שביניהם אוכלו ונתרז מיד וכו'. ובמקבילה במכילתא דרשב"י, הוצ' אפשטין-מלמד, עמ' 110: אכלו ונותרו מיד וכו' ניתרו וכו'. ואף "נותרו" פירושו הותרו מעיהם, דוגמת יתוותרון בני מעוהי, עיין מ"ש ר"ח ילון בתרביץ ש"ג (תשרי תרצ"ב), עמ' 104, ר"מ זולאי, עיוני לשון בפיוטי יניי בידיעות המכון לחקר השירה העברית ח"ו (ירושלים תש"ו), עמ' קפ"ט ואילך. ועיין מ"ש להלן סוטה פ"ח סה"ז. פלוני אינו בעולם. טיפח 40 צ"ל: טפת, עיין ב"ר פפ"א, ב', הוצ' תיאודור-אלבק, סוף עמ' 971, ובמקבילות. ובעברית בספרי האזינו פי' של"ד, הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' 384: שצפת דעתו עליו. ובהבאה של הירושלמי אצל רב נסים ("רב נסים גאון" של ר"ש אברמסון), סוף עמ' 83, צ"ל: וטפת (במקום: וטפח), וכצ"ל בירושלמי שם. רוחיה עליה. 41 כלומר, נתגאה, או נשתגע, עיין מ"ש בגנזי קדם של רב"מ לוין ה"ה, עמ' 178 ואילך, ולעיל ח"ה (חגיגה), סוף עמ' 1294. ושאר הדברים לא הובאו בירושלמי, 42 וכנראה ששם מנו בברייתא זו גם "שקעה ספינתו בים", והטעם שאין מעידין עליו משום שאנו אומרים "הוא לא היה בתוכה", כמעשה באבא סימאי. ועיין בבלי קט"ו א'. והם פשוטים, שאם אדם אומר "אין ממנו כלום" אין כאן אלא מליצה, והכוונה שפלוני רזה במדה כזו שלא נשתייר ממנו כלום, וכן אם אדם אומר "תנשא אשתו" אינו כלום, ואין עד פוסק הלכות, ואפשר שהגזים, שראה אותו צלוב וכדומה, שאין מעידין עליהן. ומ"מ אין כל הלשונות שוין, עיין בשו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' רע"ה, ד"ה ולפ"ז. ועיין במנ"ב שהגיה בתוספתא, וכן הגיה בס' חקקי לב אה"ע סי' נ"ז סק"ד, והסיק להלכה ע"פ הגהה זו, וכבר השיג עליהם בשו"ת הרב"ז (ירושלים תשכ"ב) סי' ו', אות א'.