תוספתא כפשוטה על יבמות יד:ו
תוספתא כפשוטה על יבמות · Tosefta Kifshutah on Yevamot 14:6
Open in the reader →140. אמ' ר' מעשה בשנים שהיו מכמרין וכו'. ירושלמי פט"ז ה"ד, ט"ו ע"ד, בבלי קכ"א א'.
241. למחילה של דגים. פירש"י: שחוטטים סמוך לשפת הנהר בין למטה מן המים, בין למעלה מן המים בגובה שפתו, ואין מתמלאת כולה, ואדם הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים. וסיפור זה מקורו במציאות, וא' מנדל נון בספרו הדיג העברי הקדום, עמ' 97, כותב: סיפור זה אופייני מאד לירדן, שניתן לדוג בו במכמורת כל השנה, ובהרבה מקומות גם ללא סירה. נראה שהשניים פרשו מכמורתם בפתח אחת המחילות שנחפרו ע"י זרם הירדן באפיק המתפתל והמשתנה, ושלפי טבען חביבות הן על הדגים. המחילה מבפנים לא היתה מוצפת כולה, ואדם הנכנס שם וכו' (כלשון רש"י הנ"ל). לא כן פתח המחילה, שהיה חסום כולו במים, ולא ניתן לעבור בו אלא בצלילה. והיו הדייגים נוהגים לצלול פנימה לכוון את המכמורת, או לגרש את הדגים למכמורת. הפעם צלל אחד, ולא מצא דרכו לשוב, משום שבנתים שקעה השמש, ומאחר שלא חזר בזמנו סבר חבירו שהלה טבע בשעת הצלילה. אבל הדייג שהה כל הלילה במחילה וראשו מעל למים, ולאור הבקר מצא את הפתח. גם בימינו וכו' סיפרו דייגים מנסיונם, שכבר קרה להם שצללו לגרש את הדגים אל רשתם, ובקושי מצאו את דרכם בחזרה.
343. ובא ומצא הספד קשור בתוך ביתו. וכ"ה בירושלמי הנ"ל. ובבבלי: ומצא הספד גדול בתוך ביתו. וכבר הראו בגליון הירושלמי בד' קרוטושין שהביטוי לקשור הספד נמצא גם בירושלמי יומא פ"א ה"א, ל"ח ע"ב (ובמקבילה בסוטה ספ"א, י"ז ע"ג), ובאיכה רבה, פתיחה [כ"ד, הוצ' בובר, עמ' 24], ועיין בבלי מו"ק כ"ז ב' ובגליון שם ובדק"ס שם, עמ' 99, הערה ק'. ועיין מ"ש ר"נ ברילל בהוספות ליאהרבוך שלו ח"א, עמ' 240. ונראה שהוא הספד קשור שבתוספתא הוא הספד גדול (=גָדוּל) 44 עיין מ"ש לעיל ח"ד (סוכה), עמ' 845, שו' 33–35, ותוספות קידושין מ"ט א, ד"ה מאי. שבבבלי, הספד קלוע. וכן אומרים ביוונית 45 עיין במלונו של Liddell and Scott ערך πλέκω .II.2 πλέκειν ϋμνον, ואף כאן בא ומצא ἐγκώμιον πεπλεγμένον בתוך ביתו, כלומר הספד קלוע, וכבר קשרו הספד בביתו.
443-44. אמר ר' מאיר מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים. משנתנו פט"ז מ"ד, ומביא ראיה שאף במים שיש להם סוף פעמים והוא ניצל.
544. אמרו לו אין מזכירין מעשה נסים. ירושלמי פט"ז ה"ד, ט"ו ע"ד, בבלי קכ"א ב'. ופירשו בבבלי שם שהנס הוא שחי שלשה ימים בלי שינה, עיי"ש. ולעצם הביטוי אין מזכירין מעשה נסים. עיין בבלי ברכות ס' א', חולין מ"ג א', ירושלמי שקלים פ"ו ה"ד, נ' סע"א.