תוספתא כפשוטה על יבמות ד:א
תוספתא כפשוטה על יבמות · Tosefta Kifshutah on Yevamot 4:1
Open in the reader →11. שני נכרים שקדשו שתי אחיות וכו'. משנתנו פ"ב מ"ז: שנים שקדשו שתי אחיות וכו'.
22. וזה נותן שני גיטין. כלומר, אעפ"י שהראשון כבר גירש את שתיהן, אין השני יכול לישא אף אחת מהן שמא פוגע באחות אשתו בחייה, כמשנתנו הנ"ל.
32-3. מת אחד מהן, השני אסור בשתיהן. כלומר, אעפ"י שהיא פנויה, מ"מ השני אסור בשתיהן, כברישא.
43. מתה אחת מהן, שניהן אסורין בשנייה. וכ"ה בד ובקג"נ. ולפ"ז צריך לומר ששניהם אסורים בשנייה כל זמן שלא קיבלה גט מאחד מהם, והיא אסורה משום ספק אשת איש, אבל אם גירשה אחד מהם, הרי בוודאי מותרת לשני ממה נפשך. אבל בכי"ע גורס: שניהם מותרין בשנייה. והיא לכאורה גירסה משובחת, והכוונה ששניהם מותרין בשנייה, אם נתן לה אחד מהם גט. אבל גירסא זו חשודה היא, שהרי גם לעיל בבבא הסמוכה גורס בכי"ע: מת אחד מהן השיני מותר בשתיהן. והוא שיבוש ברור, שהרי יש כאן ספק אחות אשה. אבל אפשר שלפנינו היא אשגרה מלהלן, שו' 8–9, והנכון הוא בכי"ע.
53-4. מתו ולהן אח אחד, חולץ את שתיהן. כלומר, שלאחד מהם יש אח ולשני אין אחים, ונמצא שאחת מותרת לשוק ואחת זקוקה לייבום, והאח אינו יכול לייבם אף אחת מהן שמא פוגע באחות זקוקתו, וכשיחלוץ אחת מהן בוודאי שלא יוכל לייבם לא את חלוצתו ולא את אחות חלוצתו.
64. שני אחין, חולצין את שתיהן. כ"ה בד ובקג"נ. וכע"ז במשנתנו פ"ב מ"ז הנ"ל. ובכי"ו וכן בכי"ע: כונסין את שתיהן, והיא טעות ברורה, שהרי כל אחת מהן היא ספק יבמה לשוק, ואפילו אם חלצה לאחד מן האחין, אין אחיו של השני יכול לייבם אותה, שמא יפגע באחות זקוקתו, ולפיכך שניהם חולצים ולא מייבמים.
7[אם קדמו וכנסו יוציאו]. כ"ה בד ובקג"נ. אבל בכי"ו, בכי"ע ובמשנתנו חסרה בבא זו (אצל "לזה אח ולזה אח" שהיא "שני אחין" שבתוספתא). ועצם ההלכה ברורה שאם כל אחד כנס, ולא חלצו כלל, הרי בידם ספק יבמה לשוק, ואם אח אחד חלץ לאחת והאח של השני חלץ לשנייה, וייבם זה חלוצתו של זה, וזה חלוצתו של זה, שאין כאן חשש של יבמה לשוק כלל, הרי כל אחד ייבם ספק אחות חלוצתו, ובכגון דא מוציאים מידם, עיין רשב"א, ריטב"א כ"ד א' ונ"י פ"ב סי' כ"א (פ"ב מ"ו). וכן אם אחד חלץ לשתיהן, והשני ייבם אחת מהן, שיש כאן ספק זקוקתו ספק אחות זקוקתו, אף כאן מוציאין מידו, כשיטת בעל נ"י הנ"ל, שלא אמרו "קדמו וכנסו אין מוציאין מידן" אלא כשאח אחר מייבם את השנייה, ונמצא שלבסוף נפקעה הזיקה מן הראשון למפרע, אבל בנידון דידן מוציאין מידו. ועיין בס' ישרש יעקב כ"ג ב', ד"ה ברש"י, ובקרן אורה שם.