תוספתא כפשוטה על יבמות ה:ד
תוספתא כפשוטה על יבמות · Tosefta Kifshutah on Yevamot 5:4
Open in the reader →112. שלשה אחין, שנים מהן נשואין שתי אחיות וכו'. משנתנו פ"ג מ"ד.
213-14. ור' שמעון פוטר את שתיהן מן החליצ' ומן היבום. במשנתנו הנ"ל: ור' שמעון פוטר. ובירושלמי שם רה"ד, ד' ע"ד: כך פירשה ר' הושעיה אבי המשנה, ר"ש פוטר את השנייה מן החליצה ומן הייבום. וכ"ה לעיל שם ה"א, ד' ע"ג. וכן פירשוה גם בבבלי י"ט א'. והיא בשיטת ר' הושעיה שאמר שר' שמעון סובר זקוקה ככנוסה, ודן את השנייה כאחות אשתו. והביאו שם את הברייתא שלנו שמפורש בה שר"ש פוטר בשתיהן. ולהלן בסמוך שם, וכן להלן שם כ"ח ב', הביאו ממדרש הלכה: ר' שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום שנא' ואשה אל אחותה לא תקח לצרור (ויקרא י"ח, י"ח), בשעה שנעשו צרות זו לזו, לא יהא לך ליקוחין אפילו באחת מהן. והעירו בתוספות שם ד"ה שנעשו: היינו דווקא ביבם אחד, אבל כשנפלו לפני שני יבמין מודה ר' שמעון, כדתניא לעיל וכו'. ועיין בהגהות יפה עינים י"ח ב', ד"ה רש"א מייבם.
314-15. [שלשה אחים, שנים מהן נשואין שתי אחיות ואחד פנוי] וכו'. בכי"ו יש כאן שתי השמטות גדולות ע"י הדומות, והשלמתי אותן ע"פ ד. וכעין גירסת ד גם בכי"ע ובקג"נ (בשני הקטעים). ואעפ"י שהשמטה ברורה היא הכנסתיה במרובעים מחמת גודלה, משום שהקורא עלול שלא להשגיח בה כשהסימן מובלע בשנו"ס. ולעצם העניין בבא זו פשוטה היא, ולא נשנית אלא כפתיחה להלכות הבאות. ואפשר שהיא שמשה גם פתיחה לפ"ג מ"ה, ודווקא כנסה ומת אחיו השני וכו', אבל עשה בה מאמר ומת, מחלוקת ב"ש וב"ה, והברייתא שלנו כב"ה.
417-18. [מת אחד מבעלי אחיות, עמד פנוי הזה ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמתה אשתו של קיים] וכו'. כל הבבות האילו מלמדות שיבמה שנאסרה עליו בשעת נפילה משום ערוה, אסורה עליו עולמית, אעפ"י שאח"כ הותר איסור הערוה, כמפורש במשנתנו פ"ג מ"ז. ועל הסדר במשנתנו, עיין בבלי ל' א', ל"ב א'. ועל הלשון "עמד ובו' ולא הספיק", עיין לעיל רפ"ב, שו' 2, ומש"ש בשם הבבלי.