תוספתא כפשוטה על יבמות ה:ה
תוספתא כפשוטה על יבמות · Tosefta Kifshutah on Yevamot 5:5
Open in the reader →121-22. מת אחד מבעלי אחיות, ולא הספיק לעשות מאמר ביבמתו עד שמת, [נכרית זו או חולצת או מתיבמת]. בד: עמד נשוי נכרית ולא הספיק וכו', כסיגנון הרגיל בתוספתא (עיין מ"ש לעיל בסמוך). ואף לפנינו הפירוש הוא שלא הספיק נשוי נכרית לעשות מאמר וכו'. ובמשנתנו פ"ג מ"ו נשנו רק ההלכה האמצעית שלפנינו (להלן בסמוך) והבבא האחרונה (בשינוי סדר) והיא: שלשה אחין שנים מהן נשואים שתי אחיות ואחד נשוי נכרית, מת אחד מבעלי אחיות, וכנס הנשוי נכרית את אשתו, ומת, הראשונה יוצאה משום אחות אשה והשניה משום צרתה. עשה בה מאמר ומת, נכרית חולצת ולא מתיבמת. ואמרו עלה בבבלי ל' א': טעמא דעבד בה מאמר, הא לא עבד בה מאמר נכרית יבומי נמי מייבמה, אמר רב נחמן זאת אומרת אין זיקה, ואפילו בחד אחא. וכן מפורש בתוספתא כאן. אבל רב אשי אמר (להלן שם בסוף העמוד): הוא הדין דאף על גב דלא עבד בה מאמר נכרית מיחלץ חלצה יבומי לא מיבמה, והא דקתני מאמר, לאפוקי מבית שמאי דאמרי מאמר קונה קניין גמור. ועיין מ"ש לעיל פ"ב, שו' 3–4, ד"ה שנייה, ועיי"ש מ"ש בשם הירושלמי.
222-23. [עשה בה מאמר ולא הספיק לכנס'] וכו'. שתי הבבות כאן נשנו במשנתנו פ"ג מ"ו בשינוי סדר, עיין מ"ש לעיל בסמוך.
324-26. [מת נשואי נכרית, עמד אחד מבעלי אחיות ולא הספיק לעשות מאמר ביבימתו עד שמת, נכרית זו או חולצת או מתיבמת]. גם בנידון דידן נקטה משנתנו הנ"ל את הבבא האמצעית והאחרונה (עיין מ"ש לעיל), ואמרו בבבלי שם ל' ב': זו היא למעוטי מת בלא גירש. ופירש"י אבל מת שני זה אחר ראשון ולא גירש את אשתו, ואפילו לא כנס את הנכרית אסורה דהואי צרת אחות אשתו בזיקה, ואפילו בשעת מיתה, דכיון דיש זיקה הוי כאילו באה אף מכח השני. אבל לכמה מן הראשונים היתה גירסא אחרת בגמרא שם, וחלקו על רש"י. וברשב"א בסוגיין הביא גם את התוספתא כאן, אלא שהוסיף דתנא זה אפשר שסובר אין זיקה. ועיין ברמב"ן, רשב"א, מאירי שם, מגיד משנה פ"ו מה' ייבום הכ"ה ובבאור הגר"א אה"ע סי' קע"ה ס"ק ח' אות י"ח. ועיין באור שמח, קונטרס זיקה, אות ל"ב. ובמקום "נשואי" (וכ"ה לעיל בסמוך בד) נראה שצ"ל: נשאוי (כמו בכי"ע). וכ"ה גם במשנה הוצ' לו פ"ג מ"ה ומ"ט (ובמ"ו: הנשאר נכרית וצ"ל: הנשאוי), והוא כמו שנאוי (=שנוא), בתוספתא שבועות פ"ג ה"ו (בכי"ע), קראוי (=קרוי), מצאוי, עיין מ"ש במבוא לירושלמי כפשוטו, עמ' כ"ג. אבל וודאי אין כאן, ואפשר שקראו לאח שנשא את הנכרית "נישואי נכרית", דוגמת "מגע טמא מת" (משנת טהרות פ"ב מ"א ועוד) וכדומה, שכוונתו אדם שנגע במת.
426. [עשה בה מאמר, ולא הספיק] וכו'. רשב"א הנ"ל. ושתי הבבות כאן נשנו במשנתנו פ"ג מ"ו (בשינוי סדר), עיין מ"ש לעיל בסמוך.