תוספתא כפשוטה על יבמות ו:א

11-2. העושה מאמר ביבמתו ונמצאת מעוברת וילדה, בזמן שהולד של קיימא אין מאמרו מאמר, הוא מותר בקרובותיה וכו'. במשנתנו פ"ד מ"ב ולהלן בסמוך: הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת וילדה בזמן שהולד של קיימא יוציא וכו'. והתוספתא פתחה בתחילה במעשה היתר, 1 וכר' יהודה ור' יוסי במשנתנו פ"ד מ"י, והיבם עושה כן כדי לפוסלה על האחין. ובכל אופן אין כאן איסור דאורייתא. שהרי בכונס 2 והוא בתוך שלשה חדשים, עיין בתוספות ל"ה ב', ד"ה ונמצאת. הוא עושה מעשה באיסור. ואח"כ שנתה הכונס, כדי לבאר דין הקרבן. ובמאירי ל"ה ב' (הוצ' אלבק, עמ' 153, דיקמן, עמ' 145) מביא בשם הגאונים שפירשו את משנתנו "בזמן שהולד של קיימא יוציא" יוציא בגט, 3 הדיוק מלשון המשנה בוודאי קשה מאד, עיין במשנתנו פ"ד מי"ב ובמקבילה שבתוספתא פ"ו ה"ה. וכגון שהיבמה נפלה מן האירוסין, 4 אבל אפשר שזה הוא פירוש לפירוש הגאונים, והם לא חילקו בדבר, ואף מן הנישואין צריכה גט, עיין אוה"ג, עמ' 188, סי' תמ"ז, ובהע' ג' שם, ובס' המעשים שנתפרסמו בתרביץ ש"ב (תרצ"א), עמ' 409, ובהע' 5 שם. ועיין להלן, הע' 5. עיי"ש. ולפי פירוש זה מוסיפה התוספתא על משנתנו שאם עשה מאמר כשהיא מעוברת ונמצא הוולד של קיימא אין המאמר כלום, ולא פסלה לא מקרובותיו ולא מן הכהונה, אפילו אם נתן גט למאמרו, כמשנת יבמות פ"י סמ"ג, עיין בבבלי שם פ"ט א'. אבל פירוש זה של הגאונים קשה מאד להבין, שהרי העיקר חסר מן הספר. ור"א מן ההר, עמ' ס"ח כתב: יוציא. יגרשנה, ומדרבנן כדלקמן, 5 לא ידעתי למה מכוין רבינו (במלה "כדלקמן"). ולהלן ל"ו ב' מפרש רבינו את דברי ר' אליעזר אסיפא, כפירוש רוב הראשונים, במקום שהולד לא היה של קיימא, והגט הוא מדינא. ועל כל פנים לא הזכיר הרב כלל שמשנתנו מדברת בנפלה מן האירוסין, כפירוש הגאונים. ועיין מ"ש לעיל, הע' 4. ושמא כיוון רבינו למשנתנו כאן רפ"י. דמדאורייתא לא צריכה גט, דחייבי כריתות היא, ולא תפסי בה קדושי, דאשת אח שלא במקום מצוה היא. ובבבלי ל"ו ב': תנא משום ר' אליעזר אמרו יוציא בגט. 6 "ברוב ספרים הגירסא כן" (כלומר, יוציא בגט) "ואף בפי' ר"ח ז"ל כן, וכן בספר ישן מוגה בישיבות הגאונים ז"ל" (שו"ת הרשב"א ח"ו סי' נ"ז, אוה"ג, עמ' 55). ובאו"ז ח"א סי' תרל"ז, פ"ח ע"א (וציין לו הר"ח אלבק בהערות למאירי שם) הביא בשם ר' יהודה בר' נתן (בלישנא אחרינא): יוציא בגט, ארישא קאי 7 ופירוש זה בוודאי מתנגד לפירוש הגאונים הנ"ל (בפנים), שהרי לפי פירושם אף הת"ק סובר כן, וכיצד אפשר לומר: ר' מאיר ור' אליעזר אמרו דבר אחד, עיי"ש בבבלי. בזמן שהוולד של קיימא, דהואיל דבר קיימא הוא מחמרינן עליה משום דעבד בה ביאה באיסורא, ואמרי' דיוציאה בגט, כדי שיהא אסור בקרובותיה. 8 עיין בתוספות ישנים, חי' הרמב"ן, הרשב"א והריטב"א שם. ולפי פי' ר"י בר' נתן נסתלקו כל הקושיות. ואשר לגירסא בגמרא שם, עיין לעיל, הע' 6. וברור שבנידון התוספתא אף ר' אליעזר יודה שאינה צריכה גט ומותר בקרובותיה. אבל גם פירוש זה קשה מאד, עיין בהמשך הבבלי שם, ולכאורה אינו עניין לנושא מעוברת חבירו וכו'. ולפיכך מחוורתא כמו שפירשנו בתחילת דברינו.

23. אין הולד של קיימא, מאמרו מאמר, הוא אסור בקרובותיה וכו'. במשנתנו הנ"ל: הכונס וכו' ואם אין הולד של קיימא יקיים. ופירשו בבבלי (ל"ה ב') לריש לקיש (שהלכה כמותו) שיבעול ויקיים, מפני שביאת מעוברת לאו שמה ביאה, ולא קנה אותה בביאה ראשונה (אעפ"י שאין הולד של קיימא), עיי"ש ברש"י, ועיין בתוספות ישנים ל"ו ב', ד"ה יוציא בגט, וברמב"ן, רשב"א ריטב"א שם ועוד. ומכל מקום אסור בקרובותיה אעפ"י שלא קיימה אח"כ (עיין בבלי ל"ה ב'). והתוספתא מוסיפה שאפילו מאמר במעוברת (שבאותו זמן אינה עומדת להתייבם) אוסר אותו בקרובותיה וכו'.