תוספתא כפשוטה על יבמות ז:ג

16. העושה מאמר ביבמתו נפטרה צרתה. וכ"ה בד ובקג"נ. ועיין בח"ד שנדחק לפרש גירסא זו אליבא דב"ש, וכשיטת ר"י בתוספות כ"ט א', ד"ה אלא, אלא שהוא בעצמו הסיק שבוודאי יש כאן ט"ס, וצ"ל: נפסלה צרתה. וכ"ה בכי"ע. ועיין להלן בסמוך.

27. הנותן גט ליבמתו נפטרה צרתה והיא. בד: נפטרה היא וצרתה. ובקג"נ: נפטרה צרתה. ובכי"ע: נפסלה היא וצרתה. וכן, כנראה צ"ל לפנינו. ובספרי כי תצא פי' רפ"ח, סוף עמ' 306: הנותן גט ליבמתו פסלה לעצמו ופסלה על ידי אחים. ולעיל שם פי' ר"ע, עמ' 290: מנין לנותן גט ליבמתו שאסור לחזור עליה, תלמוד לומר לא יוכל בעלה הראשון. ועיין בבלי נ"ב ב' וירושלמי פ"ה ה"א, ו' רע"ד (ובברייתא של חזקיה שם). ומסוגיית הירושלמי מוכח שגט ומאמר פוסלים מדאורייתא, ושיטת הבבלי אינה כן, אלא הכל מדרבנן. ועיין בתוספות נ"א ב', ד"ה כולהו, וד"ה ביאה. ועיין מ"ש הגרמ"ש מדווינסק במשך חכמה כי תצא, עמ' 394, ד"ה הנותן.

3חלץ לה נפטרה צרתה. כלומר, חלץ לה אחרי שנתן לה גט, נפטרה צרתה ומותרת לשוק, ואינה צריכה חליצה אחרת. והברייתא שלנו סוברת שאין זיקה, כשיטת התוספתא, 2 עיין מ"ש לעיל פ"ו, שו' 10–11, ד"ה שומרת יבם. וממילא אין כאן מקום לשאלה אם חליצה פסולה צריכה לחזור על כל האחים, עיין בבלי כ"ו סע"א ואילך ובתוספות כ"ו ב', ד"ה מדקאמרת, ובקרן אורה שם.

47-8. וחכמים אומ' יש גט וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ה מ"א. ואעפ"י שדברי החכמים כבר נתפרשו לעיל, נקט מסדר התוספתא פיסקא זו, כדי להסמיך לה את דברי רבן גמליאל.

58-9. מודה רבן גמליאל לחכמים שיש גט אחר מאמר וכו'. ירושלמי פ"ה ה"א, ו' ע"ד, בבלי נ"א א' (ועיי"ש כ"ז ב'). ועיין להלן.

69. גט אחר ביאת מאמר וכו'. וכ"ה בכל נוסחאות התוספתא (לרבות קג"נ) ובירושלמי הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: וגט אחר ביאה ומאמר וכו'. ולשון התוספתא והירושלמי מדוייק ו"ביאת מאמר" כוונתו ביאה על השנייה אחר מאמר של הראשונה, כלומר, גט אחר מאמר באחת וביאה על השנייה. ואמרו בירושלמי הנ"ל: גט אחר ביאת מאמר היך עבידה ? היו שלש יבמות, עשה מאמר בזו, ובעל לזו, ונתן גט לשלישית. הדא אמרה שהמאמר קונה ומשייר וכו'.

7ומאמר אחר ביאת גט. וכ"ה בכל נוסחאות התוספתא (לרבות קג"נ) ובירושלמי הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: ומאמר אחר ביאה וגט, ועיין מ"ש לעיל. ובירושלמי הנ"ל: מאמר אחר ביאת גט היך עבידה ? היו שלש יבמות, נתן גט לזו, ובעל לזו, ועשה מאמר בשלישית. הדא אמרה שהגט פוטר ומשייר וכו'.

89-10. כיצד היה רבן גמליאל אומ' וכו'. וכ"ה בד ובקג"נ. ובכי"ע בט"ס: כיצד היה רבן שמעון בן גמליאל אומ' וכו'. ובבבלי נ"א א': ת"ר כיצד אמר רבן גמליאל וכו'.

911. חולץ לראשונה ומותר בקרובות שנייה וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל, אלא ששם: חולץ לראשונה ואסור בקרובותיה. 3 ומילתא דפשיטא היא, שהרי חלץ לה, ולפיכך לא חשה התוספתא לפרשה. ובארו בירושלמי הנ"ל: כל מה שהגט השני עתיד לפטור, כבר פטר הראשון. ועיין בבבלי לעיל שם. ומ"ש חולץ לראשונה, עצה טובה קמ"ל שלא יאסר בקרובות שנייה.

1011-12. וחכמים אומ' אסור בקרובות שתיהן וכו'. בבבלי הנ"ל: וחכמים אומרים נתן גט לזו וגט לזו אסור וכו'. אבל בכי"מ שם ובתוספ' חד מקמאי ובפיסקי רי"ד הגירסא בבבלי היא כמו בתוספתא. ולפנינו בבבלי הוגה ע"פ רש"י. וכנראה שלפני רש"י היתה הגירסא: נותן גט לזו וכו', ולפיכך הגיה: נתן. וטעם החכמים הוא שלכל אחד ואחד (מן האחין) ולכל אחת ואחת (מן היבמות) תקנו גט ומאמר, ואין כח הגט לדחות לגמרי את האחים האחרים, ולא את הצרות, והוא הדין במאמר, עיין בבלי נ"א א'.

1112. וצריכה חליצה אחת מהן. במשנתנו פ"ה מ"ד: גט לזו וגט לזו צריכות הימנו חליצה. ובבבלי נ"ג א' פירשו למ"ד שחליצה פסולה אינה צריכה לחזר על כל האחין: מאי צריכות, צריכות דעלמא, כבתוספתא כאן. ועיין מ"ש לעיל, שו' 7, ד"ה חלץ לה. והואיל ולרבנן בין כך ובין כך אסור בקרובות שתיהן, הרי לא איכפת לנו אם חולץ לשנייה, עיין מ"ש לעיל, שו' 11, סד"ה חולץ.

1212-13. עשה מאמר בזו וחזר ועשה מאמר בזו, רבן גמליאל או' נותן גט לראשונה וכו'. וכבר הקשו הראשונים למה נפטרה השניה ומותר בקרובותיה, והרי אפילו אחרי ביאה וחליצה קידושין תופסין בצרתה, ולמה תצא השניה בלא גט. ותירץ ריב"ן 4 לפי תוספות נ' א', ד"ה ר"ג. שרבן גמליאל בשיטת ר"ע הסובר שקידושין אין תופסין בחייבי לאווין. אבל כמה מן הראשונים 5 עיין בתוספות הנ"ל, בחי' הרמב"ן, הרשב"א, הריטב"א והמאירי שם. מפרשים שאפילו אם נאמר שקידושין תופסין בחייבי לאווין, הני מילי ביבמה שכבר נפטרה בייבום, או בחליצת חברתה, ונפקעה ממנה זיקת ייבום לגמרי, אבל כל זמן שהיא זקוקה לו מדאורייתא אין קידושין נופלין על זקוקתו. ובירושלמי פ"ה ה"א, ו' ע"ד: טעמא דהן רבן גמליאל, כל מה שמאמר השני עתיד לקנות כבר קנה הראשון. ובבבלי נ"א ב' הקשו למה נותן גט לראשונה, תתייבם, שהרי הגט בשנייה לא הועיל כלום, ותירצו: גזירה דילמא אתי ליבומי לשנייה.

1314-15. וצריכות שני גיטין וחליצה לאחת מהן. במשנתנו פ"ה מ"ד: כיצד, עשה מאמר בזו ומאמר בזו צריכות שני גיטין וחליצה. ונחלקו הראשונים אם הלשון הוא בדווקא, ואין כאן ייבום כלל, או שיכול לתת גט לזיקתו, ולכל הפחות השניה הותרה לו, עיין רמב"ן ל"ב א', ד"ה נתן, בתוספות הרא"ש נ' ב', ד"ה מאמר, ובמאירי בסוגיין (דיקמן, עמ' 199).

1415. וכן שני יבמין ויבמה אחת. פירש"י: נתן זה גט וזה גט. ר"ג אומר חולץ לה הראשון, והשני מותר בקרובותיה, ולדברי חכמים שניהם אסורים בקרובותיה.