תוספתא כפשוטה על יומא א:ד

111-12. למה מפרישין כהן אחר תחתיו שמא יארע בו פסול ישמש תחתיו. במשנתנו רפ"א: שבעת ימים קודם יום הכפורים מפרישין כהן גדול מביתו ללשכת פלהדרין, ומתקינין לו כהן אחר תחתיו, שמא יארע בו פסול. ודייקו בבבלי ג' סע"ב מדלא קתני בשניהם מתקינין, או בשניהם מפרישין, ש"מ שהפרשה אינה מעכבת. ופירשו בתוספות ישנים בריש מכילתין שאפילו לכתחילה לא היו מפרישין את השני. וכ"ה בפי' קדמון שבאוה"ג, עמ' 67, בתוספות ר"י הלבן ובריטב"א בריש מכילתין ובתשלום אבודרהם, עמ' 43. ובשיח יצחק, קמ"א ע"א, הבין שהריטב"א הוכיח כן מן הבבלי י"ב א'. אבל אין שום הוכחה מלשון הריטב"א שכיוון להוכיח כן מן הבבלי שם, שבוודאי אין בהפרשה מספק עדיין היכר גמור שהוא כה"ג. ובתוספ' ר"י הלבן בריש מכילתין כתב: לא ידע רבי מאי תיקון היו עושין לו, אלא יחוד בעלמא שהיו מייחדין כהן אחר לכך, ומזהירין בו שלא יטמא בשום טומאה, דהפרשה לא היו עושין בו וכו'. ועיין מ"ש לעיל, עמ' 11, הערה 38. ועיין בפי' הראב"ד לתו"כ אחרי פרק ה' ה"ד, פ"ג ע"ב, ובמיוחס להר"ש שם, ע"א ע"ב. ועיין מ"ש להלן ד"ה וכן. ובמאירי בריש מכילתין: ויתבאר בגמרא שכהן זה לא היה טעון פרישה שבעה וכו'. ויש חולקין בזו, מפני שהם פוסקין כמאן דיליף לה ממלואים וכו', אלא שנראה כדעת ראשון. ובקול הרמ"ז למשנתנו החליט שאף לפי הבבלי היו מפרישין את השני שבעת ימים, אלא שאין ההפרשה מעכבת בדיעבד לא בראשון ולא בשני, עיי"ש (ובבבלי ה' א'). והביא ראייה מן הירושלמי פ"א ה"א, ל"ח סע"ג (ומקבילות): מתקינין לו כהן אחר תחתיו וכו', מה מייחדין ליה עימיה? אמר ר' חגיי משה (כ"ה בכי"ל ובמקבילות) דאין מייחדין ליה עימיה, דו קטל ליה. ומכאן ברור שמפרישין גם את השני, אלא שאין מפרישין אותו למקום אחד עם הכהן הגדול. ועיין מ"ש בעבודת ישראל להר"י קמחי, כ"ט ע"ב, ובשושנים לדוד למשנתנו. וראייה זו היא ראייה הכרחית, ואין שום סתירה משאלת הירושלמי להלן "במה הוא מתמנה", 10 כצ"ל כבמקבילות, ולפנינו ביומא בטעות: מתכפר. משום שאין ההפרשה עדיין עושה אותו לכהן גדול. ועיין בס' ניר מגילה פ"א ה"י (נ"ד ע"א) ד"ה מנין לרבות. ברם בפיוט מן הגניזה מפייט: 11 עלבוגין, שטודיען וכו', ברלין 1907, עמ' 175. ממו[ני] שבט יפילו פור. מיד ציו עלות לעבודת כיפור מקדש שבוע מרב[ע יב]דל וכו', מותקן תמורו פרח [א]חר, [מו]פרש פן יופסל וזה יבחר. ובפיוט יוסי בן יוסי (סידור רב סעדיה גאון, עמ' רס"ט): משפחות ברורים גורל יטילו 12 עיין מ"ש להלן, שו' 28–29, ד"ה וכבר (ואילך שם), ולהלן, שו' 33–34, ד"ה והיו מעמידין. לגדל סגן 13 סגן כאן פירושו כהן גדול, שר, כשם שהוא אומר להלן: מקום עצרת סגנים, שפירושו כהנים גדולים. לעלותו בעשור, מערש יצועו שארו יבדילו, פן יטמא שבוע בשגגת נדה, מקום עצרת סגנים בית מושבו, הלוא שם ילין כל ימי שבעה, מעלה מנחה וכו'. ומדברי הפיוט הראשון משמע שלא היו מפרישין את השני שבעת ימים. ונראה שנקט את לשון משנתנו, ואין להוציא את התוספתא מידי פשוטה, ומפרישין הוא כפשוטו, כהפרשת כהן הגדול. ולפי הבבלי מוטעמים יותר דברי ר' חנניה שלהלן, והוא חולק וסובר שהכהן הוא כבר מותקן ועומד. עיין מ"ש להלן בסמוך.

212-13. ר' חנניה סגן הכהנים אומ' לכך היה סגן ממונה. כהן שנמצא בו פסול ישמש תחתיו. בכי"ע: ר' חנניא בן גמליאל אומ' לכך הסגן ממונה שאם יארע בו פסול ישמש תחתיו. ובד ובכי"ל נשמטה ברייתא זו ע"י הדומות. אבל היתה גם לפני הריטב"א, שהגיה על פיה את הגירסא בגמרא, שאמרו שם (ל"ט א'): דתניא ר' חנינא סגן הכהנים אומר למה סגן ממונה (עיין רש"י, ריטב"א, ר"ח ודק"ס במקומו) שאם אירע בו פסול בכהן גדול נכנס סגן ומשמש תחתיו. וכ"ה בסוטה מ"ב א'. אבל בנזיר מ"ז ב' (וכ"ה בכי"מ): דתניא ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר וכו'. ובירושלמי כאן פ"ג ה"ח, מ"א רע"א: לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שהוא נעשה סגן. ועיין בבלי סנהדרין י"ט א' ובתוספות כאן ט"ו ב' ד"ה אמר, סוטה מ"ב א' ד"ה סגן, מנחות ק' א' ד"ה אמר, ומ"ש בבאר שבע תמיד רפ"ג. 14 ועיין בספרות שציין שירער, געשיכטע ח"ב, עמ' 320 ואילך. וכוונת ר' חנניה היא לפרש שאין "כהן אחר" אלא הסגן, והוא קבוע ועומד. ועיין מ"ש לעיל סד"ה וכן.

313-16. וכהן גדול חוזר לכהונה, וזה ששימש תחתיו כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר' מאיר. ר' יוסה או' אע"פ שאמרו כל מצות כהונה עליו אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. בבבלי י"ב ב' (מגילה ט' ב', הוריות י"ב ב'): ת"ר אירע בו פסול ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו, שני כל מצות כהונה גדולה עליו דברי ר' מאיר. ר' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט וכו', כהן גדול משום איבה, כהן הדיוט משום מעלין בקודש ולא מורידין וכו', ומודה ר' יוסי שאם עבר ועבד עבודתו כשרה. ופירש"י: שאם עבר ועבד בשמונה בגדים ככהן גדול עבודתו כשירה, דהא כהן גדול הוא וכו', אבל בארבעה ודאי פסולה דהוי ליה מחוסר בגדים. וכן מטין דברי רוב הראשונים. 15 אבל עיין מ"ש בדק"ס, עמ' 28, הע' מ' (בשם רבינו אליקים), ובטורי אבן מגילה ט' ב' ומ"ש לעיל שקלים פ"ג, שו' 68–69, ד"ה אלא. וכן דייקו האחרונים מן הלשון "ומודה ר' יוסי", כלומר, מודה לר' מאיר הסובר שדינו ככה"ג. וכבר תמהו הראשונים 16 עיין מ"ש לעיל שקלים הנ"ל. למה הוצרכו לומר שאינו עובד ככהן הדיוט משום מעלין בקודש, תיפוק ליה דהוי מחוסר בגדים, שהרי מדאורייתא דינו ככהן גדול. ותירצו בתוספות (י"ב ב' ד"ה כהן, זבחים י"ח א' ד"ה הג"ה) ע"פ הירושלמי (כאן פ"א ה"א, ל"ח ע"ד ומקבילות) שביד המלך והכהנים להוריד כהן גדול, 17 כלומר, מרובה בבגדים, אבל כהן משיח קדושתו עולמית, כמפורש בתוספתא שבועות פ"א סה"ו. ועיין בבלי הוריות ט' רע"א. ואומר התלמוד שאינו עובד ככהן הדיוט, כלומר, שאין מורידין אותו מגדולתו משום מעלין בקודש, כדברי הבבלי בברכות כ"ח א' (כן פירש בשער יוסף להחיד"א, ק"ח ע"ד), "הא אילו היה בנו כח להורידו היינו מורידין אותו להיות כהן הדיוט וכו' " (ריטב"א כאן). ועיין ירושלמי הוריות רפ"ג, מ"ז ע"א, וסנהדרין רפ"ב, י"ט ע"ב (כגירסת שרי"ר שם, עמ' 257), וכנראה שנחלקו שם אם דווקא כהן משיח קדושתו עולמית, או אפילו מרובה בגדים דינו כן. ועיין בתוספות מגילה ט' ב' ד"ה ולא ותוספות ישנים כאן ע"ג א' ד"ה ככהן. וכנראה שהכוונה היא שאין מניחין אותו להסתלק מן הכהונה הגדולה, כלשון הבבלי (בברייתא שלהלן) בהוריות י"ב ב', עיי"ש. ועיין ר"מ פ"א מה' עבודת יוה"כ סה"ג ומה שהאריך בבאורו בס' עבודת ישראל להר"י קמחי, ל"ב ע"ב ואילך, ובשער יוסף להחיד"א, ק"ח ע"ג ואילך. ומדברי הבבלי במגילה ט' ב' והוריות י"ב ב' מוכח שר' מאיר חולק על ר' יוסי וסובר שמצות כהונה גדולה על השני ועובד בשמונה לכתחילה, ומשנתנו (מגילה פ"א מ"ט והוריות פ"ג מ"ד) היא כר"מ ולא כר' יוסי. אבל הירושלמי במגילה והוריות שם לא העיר כלום, ולא עוד אלא שבירושלמי (במגילה והוריות שם, וכאן פ"א ה"א ל"ח סע"ג) אמרו: עבר זה ושימש זה, הראשון כל קדושת כהונה עליו, השיני אינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. אמר ר' יוחנן עבר ועבד עבודתו כשירה, 18 כ"ה ("כשירה") ביומא ובמגילה ובירושלמי הוריות הנספח לבבלי, אבל בירושלמי שם בטעות: פסולה. ולא נזכרה שם כלל דעת ר' מאיר. ולפי הירושלמי אפשר לפרש את התוספתא שר' יוסי אינו חולק על ר"מ אלא מוסיף ומפרש, ומשנתנו במגילה ובהוריות היא כדברי הכל, והיא שונה את ההלכה מדאורייתא, עיין רשב"א מגילה ז' א'.

416-17. מעשה היה ביוסף בן אילים מציפורי ששימש תחת כהן גדול שעה אחת. בירושלמי פ"א ה"א, ל"ח רע"ד (ובמקבילות במגילה פ"א והוריות פ"ג): מעשה בבן אילם מציפורין שאירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים, ונכנס בן אילם ושימש תחתיו. ובבבלי י"ב ב' (מגילה ט' ב', הוריות י"ב ב'): מעשה ביוסף בן אילם מציפורי שאירע בו פסול בכהן גדול ומינוהו תחתיו. ופירשו כמה מן הראשונים 19 רש"י אבות פ"ה מ"ה, מחז"ו, עמ' 538, מאירי לאבות הנ"ל, ר"י נחמיאש שם, נ"ב ע"ב, ועיין להלן. שהפסול היה מחמת טומאת שרץ, או צינורא של גוי, אבל לא טומאת קרי, שהרי מנו באבות פ"ה מ"ה בין הנסים שהיו בבית המקדש שלא אירע קרי לכהן גדול ביום הכיפורים מעולם. ועיין בשער יוסף להרחיד"א, ק"ו ע"ג ואילך, והעיר שם (ק"ו ע"ד) על אבות דר"ן פל"ה: ולא אירע קרי לכהן גדול ביום הכפורים חוץ מר' ישמעאל בן קמחית שיצא להסיח עם הגמון אחד וניתזה צינורא מפיו, ונפלה על בגדיו וכו'. ומכאן שאף שאר טומאות לא קרו אלא פעם אחת, 20 או פעמיים, לפי הבבלי יומא מ"ז א'. ומקרה של קרי לא קרה מעולם, ואף בבית שני, שהרי מעשה של ר' ישמעאל בן קמחית בבית שני היה. ברם בירושלמי כאן מפורש: שאירע קרי וכו', וכ"ה במקבילות, וכן מעתיקים בשם הירושלמי בתוספות ר"י הלבן, עמ' 55, ובתוספות ישנים כ"א א' ד"ה ולא. וכן מעיד הרשב"ץ (בתשובות ח"ג סי' קל"ה, ל' ע"ב): וכן נראה דעת הרמב"ן ז"ל בחדושי שבת שמעשה דיוסף בן אילם היה מפני קרי, אחר שבירושלמי העידו כן, ואם (צ"ל: ואין) בגמרא דילן מה שיסתור זה, ראוי לסמוך עליו. ולעיל שם הזכיר את הירושלמי כאן (פ"א ה"ד, ל"ט ע"א) שהנסים לא היו אלא בבית ראשון (עיין בתוספות ישנים הנ"ל, במאירי לאבות פ"ה הנ"ל ופי' הרשב"ץ שם), והוסיף: ואפילו לגמרא דילן אם פעם אחת אירע כן לא יפגום הנס. 21 ועיין ר"ח נ"ט א', ומדבריו מוכח שאפילו במקדש ראשון קרה קרי לכהן גדול. וכבר העירו רבים (עיין אהצו"י, עמ' 7 ואילך) שכן מפורש בספר קדמוניות היהודים של יוסיפוס סי"ז פ"ו סי' ד', 165 ואילך: בזמן כהונתו של מתתיהו (כלומר, בן תיאופילוס) אירע שכהן גדול אחר נתמנה ליום אחד, ליום שהיהודים צמים בו. מתתיהו נזכר בשעת עבודתו בליל יום הצום 22 לפי פשוטו פירושו שנזכר בלילה, בסוף עבודות הלילה, מה שקרה לו אור ליום ט' (עיין להלן, שו' 85). והטבילות שטבל בערב יוה"כ לא עלו לו, שהרי טבל בפירוש על מנת לעבוד מיד (בלי הערב שמש), וטבל לשם טבילת סרך גרידא, וכן מה שטבל אחר הזייתו היא טבילה לטומאה יותר קלה מטומאה היוצאת מגופו (קרי), ולא עלתה לו טבילתו לשיטת הירושלמי, כמפורש בשבועות פ"ב ה"א, ל"ג ע"ד. ועיין במה"פ שם ד"ה ירד ומ"ש להלן חגיגה פ"ג, שו' 3 ואילך. ולפי זה סרו כל הקושיות, והכהן נזכר מה שאירע לו ביום שלפניו, והיא טומאה ישנה, וכשרצה לטבול לעבודות של שחרית נזכר, ופרש מן העבודות, כדעת ר' יהודה להלן שו' 84 ואילך. ומה שאמרו בירושלמי שהנסים לא היו בבית שני הוא מפני שלא סמכו על הנס, ולא נתנו לכה"ג לישון, ולא האכילו אותו דברים המביאים לידי קרי, עיי"ש. שנדמה לו שניאות בחלום 23 והואיל ולא נתנו לו לכה"ג לישון בליל יוה"כ, הרי ברור שהחלום היה בלילה שעבר, וכמו שכתבנו לעיל הע' 22. [מאשה], ומשום כך נפסל מעבודה, ומינו לו חבר את יוסף בן אילם (Ιώσηπος ὁ τοῦ ’Ελλήμου) קרובו. ועיין מ"ש שירער בספרו געשיכטע וכו', ח"ב, עמ' 270, הערה 7. נמצאנו למדים שאין להגיה בירושלמי, 24 בתוספות י"ב ב' ד"ה כהן ובתוספ' ישנים שם, וכן בתוספות זבחים י"ח א' ד"ה הג"ה מעתיקים בשם הירושלמי: שאירע פסול וכו'. אבל ברור שלא העתיקו שם את לשון הירושלמי ממש אלא את תוכנו, עיין מ"ש להלן בפנים. ואף בבבלי "פסול" הוא קרי, כדעת הרמב"ן הנ"ל. ובתוספתא כאן לא נזכרה כלל הסיבה למה שימש יוסף בן אילם שעה אחת, אלא שבתוספות י"ב ב' ד"ה כהן, זבחים י"ח א' ד"ה הג"ה כתבו: ואמר בתוספתא ובירושלמי ביוסף בן אילם מצפורי שאירע פסול בכהן גדול ושימש וכו'. וכן בתוספ' ר"י הלבן, עמ' 56: ובתוספתא היא שנויה כך מעשה בן אלם כדגריס בירוש'. וברור שהראשונים הנ"ל לא כיוונו אלא לסיפא כאן, לשאלת בן אילם מן המלך, שלא נזכרה בבבלי, וברישא העתיקו רק את תוכן הירושלמי. ועל זמן המאורע עיין להלן.

517. ולא היה כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. בבבלי יומא י"ב ב' הנ"ל: ואמרו חכמים ראשון חוזר לעבודתו, שני אינו ראוי לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט. וכע"ז גם במגילה ט' ב'. אבל בהוריות י"ב ב': ועבר ומינו אחר תחתיו, ולא הניחוהו אחיו הכהנים להיות לא כהן גדול ולא כהן הדיוט. ומכאן משמע קצת שאף הכהנים השתתפו במינוי הכהן הגדול, 25 בתוספתא סנהדרין פ"ג ה"ד מפורש שאין ממנין כהן גדול אלא ע"פ בית דין של שבעים ואחד, ופסקה הר"מ בפ"ד מה' כלי המקדש הט"ו. ופשיטא שהלכה לחוד ומעשי המלכים לחוד. ועיין מ"ש להלן שו' 28–29, ד"ה וכבר (ואילך שם). עיין בתוספות י"ב ב' ד"ה כהן, ומ"ש בבאר שבע סוטה מ"ב א', ס' ע"ג. ועיין אהצו"י, עמ' 11.

617-18. כיצא אמר למלך וכו'. כלומר, כשיצא מבית המקדש אמר למלך, והוא הורודוס. והמעשה אירע שבעים וכמה שנים לפני חורבן הבית, עיין בקדמוניות ליוסיפוס הנ"ל (שו' 16–17, ד"ה ברם).

718. פר ושעיר שקרבו היום וכו'. וכ"ה בכל הנוסחאות כאן. וכע"ז בירושלמי כאן ומגילה פ"א. 26 בירושלמי כאן: פר ושעיר של יום הכפורי' משלי הן קריבין, או משל כהן גדול. וכע"ז במגילה. אבל בהוריות: הקריבים היום משל מי הן קריבין, משלו או משל כהן גדול. ועיין בראשונים שהבאנו בפנים. ובתוספות זבחים י"ח א': פר ושעיר שקרבו (כלשון התוספתא) היום וכו'. ולכל הגירסאות הכוונה ששאל את המלך אחרי שיצא וגמר את כל העבודות, כלומר דבר על מה שכבר עשה, עיין מ"ש להלן. וכן מעתיקים ("פר ושעיר") בתוספות, בתוספות ישנים, ובתוספות ר"י הלבן ובתוספ' הרא"ש כאן י"ב ב', ובתוספות זבחים י"ח א' הנ"ל. והוא תמוה מאד שהרי השעיר אינו בא משלו (כמפורש במקרא, עיין בבלי ג' ב'). והמפרשים הגיהו ע"פ הירושלמי בהוריות פ"ג: פר ואיל וכו', ברם בירושלמי הנספח לבבלי שם: פר ושעיר. ועיין ירושלמי פ"א ה"א, ל"ח ע"א: אי מה איל המילואים מעכב אף שעיר של יום הכיפורים מעכב, ומ"ש ע"ז בהגהות יפה עינים ג' ב'. ושמא צ"ל: פר ועשיר' (כלומר, ועשירית האיפה), ונשתבש: ושעיר. ולעצם העניין פירשו בתוספות ר"י הלבן: ושאל ממנו לאחר שיצא מעבודתו, אותו פר ושעיר שעבדתי היום למי ליתן הדמים עליהם, וכגון שלקחום באשראי 27 בפיוט ר' נחמיה בן שלמה בן הימן הנשיא (ידיעות המכון לחקר השירה העברית בירושלים ח"ד, עמ' רל"ב): סגנים מפילי פיסיו קונים פר מנכסיו וכו'. ושמא היה לו מקור לכך שהסגן הוא שהיה קונה את הפר בשביל כהן גדול בממונו של כהן גדול. ואף כאן יוסף בן אלם (עיין לעיל, שו' 13) הוא שקנה את הפר, ורצה לדעת אם יגבה את דמיו מכהן גדול. בלי דמים מיירי וכו'. ועיין מ"ש בפירוש העניין להלן בסמוך ד"ה ברם.

8משלי, או משל כהן גדול? במשנתנו (מגילה פ"א מ"ט, הוריות פ"ג מ"ד) שנו: אין בין כהן משמש לכהן שעבר אלא פר יום הכפורים ועשירית האיפה. כלומר, אין בין כהן משמש בכהונה גדולה (בקביעות) לכהן שעבר מחמת איזו סיבה שהיא 28 בין שעבר מחמת מום ונתרפא, בין שהעבירו המלך, בין ששימש בכהונה באופן זמני, עיין בפיה"מ להר"מ בהוריות פ"ג מ"ד ובחיבורו פט"ו מה' שגגות ה"ז. ועיין רש"י מגילה והוריות למשניות שהזכרנו בפנים, וכן בהוריות שם י"א ב', ד"ה ואין בין כהן המשמש, שפירש אחרת. אבל מן התוספתא מגילה ספ"א מוכח כפירוש הר"מ, כפי שהוכיח לנכון במרכבת המשנה שם במקומו. וכן עמד על כך מדעתו ר"ח אפפענהיים ב"המסדרונה" של ר"ח הירשעגזאהן ש"א, עמ' ש"ל ואילך, עיי"ש. ועיין מ"ש להלן מגילה ספ"א. ולא כלום, ושניהם כשרים בעבודת יום הכפורים (כמפורש במשנת הוריות הנ"ל), אלא שכהן שעבר אינו מביא עשירית האיפה משלו, ולא פר משלו, כל זמן שהמשמש בכהונה גדולה קיים ולא עבר מכהונתו. עיין בתוספות ישנים כאן י"ב ב' ד"ה שני, תוספ' ר"י הלבן, עמ' 55, תוספות מגילה ד"ה אין בין. ומשנתנו לא דברה דווקא ביום הכיפורים שעבר בו כהן גדול ונפסל מעבודה, ומנו אחר במקומו ליום אחד. ולפיכך אמרו בירושלמי מגילה פ"א הי"ב, ע"ב ע"א (ובמקבילה שבהוריות פ"ג): אמר ר' יוחנן עבר והביא עשירית האיפה שלו כשר, כלומר, אם כהן גדול שעבר הביא עשירית האיפה משלו ביום שאף המשמש קיים ועובד, לא נפסלה עשירית האיפה, ואין הכוונה כלל ליום שנפסל בו הכהן הגדול, משום שעדיין לא שמענו, שאף בכגון דא עשירית האיפה היא משל המשמש. והואיל ומשנתנו במגילה והוריות הנ"ל עוסקת ביום הכיפורים שהמשמש כשר ועובד, ובכגון דא הפר הוא משל המשמש גרידא, ולא מן הכהן שעבר, שאלו בירושלמי (כאן פ"א ה"א, ל"ח רע"ב, ובמקבילות במגילה פ"א ובהוריות פ"ג) על משנתנו כאן ("מתקינין לו כהן אחר תחתיו"): עבודתו משל מי, כלומר, מהו הדין ביום הכפורים שהכהן הגדול פסול לעבודה, ואינו יכול להקריב, משל מי הוא הפר, מן הראשון (כמשנתנו במגילה), או מן השני, הואיל ואין הראשון ראוי לעבודה באותו יום. ופשטו מן הברייתא שלנו שאף כאן הפר הוא משל הראשון, שהרי שאילת בן אילם היתה מכוונת כדי לשמוע מן המלך שהפר הוא שלו, ובזה יוודע שנתמנה בקביעות והראשון הוסע. אבל אם נאמר שבמקרה דנן (כשהראשון פסול) הפר הוא משל שני, אעפ"י שהוא עובד רק יום אחד, הרי אין מקום כלל לשאלת בן אילם. ברם ר' אלחנן בתוספות ישנים י"ב ב' ד"ה שני סובר שבכגון דא, שהראשון פסול, הפר הוא משל שני, והוא יפרש את אמירת (או שאלת) בן אילם בדרך רמז, והיינו, בן אילם אמר לו למלך (או שאל אותו): פר ושעיר שקרבו היום משל מי היו, משלי או משל כהן גדול! כלומר, וכי לא משלי הן? והרי המלך יודע שהם היו משלי, ובדין הוא שאשאר כהן גדול. וידע המלך למה רמז. ולפירוש זה מתיישבת הלשון " שקרבו היום משל מי היו", ואין צורך לומר שלקחו את הפר באשראי. 29 אבל עצם הפירוש של ר"י הלבן שפירש שלקחו את הפר באשראי אינו דחוק כלל, וכנראה שנהגו בו כבכל הקרבנות שהאחריות היתה על המוכר, ואינו מקבל את מעותיו אלא עד שיהא המזבח מרצה (משנת שקלים ספ"ד). ופושט הירושלמי מכאן שהפר הוא משל שני, כפירוש שהביא בתוספות ישנים לעיל שם. ועיי"ש בשיח יצחק, קמ"ו ע"ג.

919. ידע המלך על מה אמ' לו. בתוספות ר"י הלבן הנ"ל: וידע המלך מה שאמר לו, שדעתו של בן אלם היה לנסותו, אם רוצה שיהא כהן גדול לגמרי.

1021. שהוסע מן הכהונה. וכ"ה בכי"ע ובתוספות כאן וזבחים הנ"ל. אבל בד: מן הכהונה גדולה, וכע"ז בכי"ל ובתוספות ר"י הלבן הנ"ל. והיא היא, ואין כאן אלא קיצור לשון, ואין הכוונה שהוסע מן הכהונה לגמרי, מפני שאינו כשר לא לכהן גדול ולא לכהן הדיוט (כמפורש לעיל), שהרי אין הדברים אמורים אלא בעבודה.