תוספתא כפשוטה על יומא א:ו

126-27. מצות כהן גדול להיות גדול מאחיו בנוי בכח בעשר בחכמה ובמראה. וכ"ה בירושלמי פ"א ה"ג, ל"ט ע"א, ובתו"כ אמור ריש פרש' ב', צ"ד ע"ב (ושם בשינוי סדר), בד"ו ובכי"ר. וכ"ה בר"מ רפ"ה מה' כלי המקדש. ובילקוט שם גורס בתו"כ: ובמדה (במקום "ובמראה"). ובמיוחס להר"ש שם (פ"ז ע"ג): וי"ל דבעינן גדול בקומה. וכנראה שפירש במראה - בקומה. עיין בגליון אפרים לירושלמי כאן שציין לספרי בהעלותך (פי' צ"ט, עמ' 99): אף שאול משונה במראיו שנאמר משכמו ומעלה גבוה וכו'. אבל עיין בשער יוסף להחיד"א הוריות ט' א' (פ"ה ע"ד) ד"ה בנוי. ובהוספה שבוי"ר ספכ"ו, הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תרי"א: בחכמה בכח בנוי בעושר ובשנים. וכ"ה בתנחומא אמור, סי' ו' (בובר, מ"ג ע"א), כסדר שבמשנת עדיות ספ"ב. ובבבלי כאן י"ח א', הוריות ט' א', לא נמנו אלא ארבעה דברים, ומראה לא נזכר שם כלל. ובחולין קל"ד ב', בכי"ר ב' (לפי דק"ס שם, קפ"ז ע"ב, הערה ח'): בחמשה דברים, בנוי בכח בעושר בחכמה ובכבוד. והוא כבברייתא שבאבות פרק קניין תורה מ"ח. ומתוך הירושלמי והבבלי הנ"ל מוכח שהברייתא נסמכה למשנתנו פ"א מ"ג: שמא שכחת או שמא לא למדת. ופירשה התוספתא שמתחילה לא היו מעמידים כהנים אלא בעלי חכמה, אבל בבית שני, שהמלכים היו ממנים כהנים גדולים היו ביניהם כהנים שלא למדו, כמפורש להלן.

227-28. אין לו מניין שיגדלוהו וכו'. וכ"ה בתו"כ, בבבלי ובמדרשות הנ"ל.

328-29. אמרו עליו על פנחס איש חבתה שעלה גורלו להיות כהן גדול וכו'. וכ"ה בתו"כ הנ"ל. 35 בילקוט שם גרס: איש חפתה, עיין להלן. ובתוספות נדה ח' ב' ד"ה והא: איש הסתת, וצ"ל: איש הפתח. וכן ביוחסין השלם, 64 ע"ב: ובסיפרא וכן בתוספתא בפ' א' דיומא והכ"ג מאחיו פנחס איש הבירה (צ"ל: הבתה) עלה גורלו להיות כ"ג וכו'. אבל בתנחומא ובהוספה לוי"ר הנ"ל: מעשה בפנחס הסתת שמינוהו כהן גדול וכו'. וכן בתשב"ץ ח"א, סי' קמ"ב, ע' ע"א: וכבר הזכירו בתורת כהנים ובתוספתא דיומא ובילמדנו מעשה בפנחס הסתת שנמנו אחיו הכהנים למנותו כ"ג וכו'. 36 וכ"ה בתשובתו הנ"ל שנדפסה מכ"י בס' חוזק יד לר' שלמה מובחר, עמ' 34. ורבינו העתיק מן המדרש, אבל הנכון כלפנינו. וכבר העירו החכמים על דברי יוסיפוס במלחמות (ס"ד פ"ג סי' ח', 155 ואילך) המספר שהקנאים מינו ע"פ גורל כהן שלא היה ממשפחת הכהנים הגדולים, ושמו פני בן שמואל מכפר אפתה (κώμης Αφθίας), אדם שלא ידע כלום מהלכות כהונה גדולה. הכהנים ריבו אותו בבגדים ולימדוהו כיצד לנהוג. ולמדנו מכאן שהנוסחא "שעלה גורלו" שבתוספתא ובתו"כ היא כפשוטה ושהיה מכפר חבתה. 37 ועיין לעיל הע' 35. ולעיל שם (סי' ז', 154) מספר יוסיפוס שהקנאים טענו שכן נהגו בראשונה למנות כהן גדול ע"פ הגורל. ומתוך הפיוטים של א"י אנו רואים שמינו את הכהן הגדול ע"פ גורל. "ממוני שבט יפילו פור", או "משפחות ברורים גורל יטילו" וכו', עיין מ"ש לעיל שו' 11–12, ד"ה וכן מצאתי. ועיין לעיל הערה 25.

429-30. והלכו אחריו גזברין ואמרכלין מצאוהו כשהוא הוצב וכו'. וכע"ז בתו"כ הנ"ל. ובמדרשות הנ"ל: ויצאו אהיו הכהנים וראוהו חוצב באבנים, ומלאו המחצב לפניו דינרי זהב. והברייתא מביאה מעשה זה לראייה שאחיו הכהנים מגדלים אותו משלהם. ומתוך דברי יוסיפוס הנ"ל נראה שלא היה בקי בהלכות כהונה, ולפ"ז יש כאן גם דוגמא למשנתנו פ"א מ"ג "שמא לא למדת".

531. אמ' ר' חנינא בן גמליאל לא סתת היה והלא חתנינו היה וכו'. וכע"ז בתו"כ אמור הנ"ל. ובמדרשות ליתא. ופירשו הראב"ד (צ"ד ע"ג) ובמיוחס להר"ש (פ"ו ע"ד) לתו"כ הנ"ל: והלוא חתנינו היה, כלומר, ואנו בקיאים בו יותר מכם. וביוחסין השלם הנ"ל: וכי סתת היה, והלא חברנו היה, אלא חורש וכו'.

631-32. ומצאוהו כשהוא חורש, כמה שנ' באלישע שנים עשר צמדים וכו'. במיוחס להר"ש הנ"ל: אלא חורש היה. ולשם הביאו לו ממון וגדלוהו, ובאת לו גדולה בחרישה כמו באלישע ששרתה עליו שם רוח הקודש.