תוספתא כפשוטה על יומא ב:י

183. מהו לשנותו משמאל לימין. בבלי מ' ב'. ופירשו שם שהכוונה שיחליף את השעירים שכבר נקבעו בהגרלה, ויקח את השעיר שלשמאלו (שנתפס לה') ויטילו לימינו, ויתן עליו את הגורל לה'. אבל פשיטא שאין להחליף את הגורלות, שהרי כבר קבעם הגורל, עיי"ש.

283-84. אמ' להם אל תתנו מקום למינים לרדות אחריכם. וכ"ה בבבלי הנ"ל בכל הד"י ובכתה"י, אלא שבד"ח שינו מאימת הצינסור: לצדוקים. ופירוש מחוור בר"ח, אלא שנשתבש קצת בדפוסים, והנכון הוא בפי' רבינו בחיי על התורה פ' אחרי, קמ"ז ע"א (וכנראה שהעתיק מן הר"ח): שאם היו משנים יאמרו המינין עזאזל רשות אחת בפני עצמה, אבל יש רשות אחרת גדולה, ולכך הוצרך לכבדה ולהחזירה בימין, ואינן יודעין שהן גזרות של הקב"ה. ועיין ערוך ערך רד, והעתיק כגירסת הר"ח שלפנינו. וכבר פירשתי בספרי היליניסמוס בא"י היהודית (אנגלית), עמ' 167, הערה 21, שרמזו כאן לפולחן ע"ז ששימשו בשמאל בעבודה לרוחות השאול, עיי"ש. וחששו שמא יאמרו המינין שאף אנו נוהגין כאן. וכן הכוונה גם במשנת פרה פ"ג מ"ג ובמקבילה שבתוספתא שם פ"ג ה"ג, עיין מ"ש בספרי הנ"ל, עמ' 168, הערה 33. ועיין בפי' הרמב"ן לתורה ויקרא ט"ז, ה' ומ"ש בס' דרשות התורה לר' שם טוב ן' שם טוב פ' אחרי. ובמאירי מ' ב' פירש: שהמינין חושדין אותנו בכך להיות כל מעשינו דרך נחש. וכן פירש, כנראה, גם את משנת פרה פ"ג מ"ג הנ"ל, שיאמרו המינין שאנו עושים דברים הנראים ככישוף, עיין בפסיקתא דר"כ פרה, מ' ע"א (ובמקבילות שצוינו שם). ואף כאן יאמרו שהשעיר לעזאזל הוא קרבן לשד, ובעבודת כשפים שימשו בשמאל, עיין מ"ש לעיל, שבת ראש עמ' 90. ועיין ספרי פנחס פי' קמ"ג, עמ' 191, ובמקבילות.

384-85. ר' יהודה אמ' משם ר' אליעזר הסגן וכהן גדול מושיבין שתי ימיניהן כאחד וכו'. בבלי ל"ט א', עיין דק"ס, עמ' 107, הערה ה'. ולעצם העניין עיין מ"ש להלן.

485. אם בימינו של כהן גדול וכו'. משנתנו רפ"ד, בבלי הנ"ל.

586-87. אם בימינו של סגן עלה ראש בית אב אומ' לו, הסגן, דבר מאילך. וכן בד: ראש בית אב אומר לו, סגן, דבר מאילך (ובד"ח משובש). ובכי"ל: ראש בית אב או' לו, סגן דביר המלך (ונמחקה ההי"א של "המלך" בשתי נקודות למעלה). וקרוב שכן הוא הנכון כמו שתיקן המגיה, עיין להלן. ובכי"ע: ראש בית אב אומ' לו, אישי כהן גדול, דבר מאילך. ובבבלי הנ"ל: ראש בית אב אומר לו לכהן גדול דבר מילך. ופירש"י: דבר דבריך. לה' חטאת. וקרוב לודאי שגי' כי"ע תוקנה ע"פ הבבלי, והנכון בתוספתא כלפנינו, שראש בית אמר לו לסגן דבר מאילך , וצ"ל: מא לך, וכן "מלך" שבכי"ל פירושו מה לך (עיין מ"ש לעיל שבת פי"ז, שו' 20, ד"ה חשבונות), כלומר, הכרז על מה שבידך. ופירשו בבבלי שר' אליעזר סובר שימינו של סגן עדיף משמאלו של כהן גדול. ובתוספ' רי"ד, תוספ' ישנים, תוספות הרא"ש, וריטב"א שם הקשו איך הכשירו הגרלה של יוה"כ בסגן, והרי עבודת יוה"כ אינה אלא בכהן גדול, עיי"ש מה שתירצו. ובגבורות ארי תירץ שאף כאן ההגרלה היא בכהן גדול גרידא, ומה שעלה בימינו של כהן גדול קובע גם את השני ממילא. וכוונתו שמה שעלה בימינו של כה"ג קובע את השעיר שעמד לימינו, ואם עלה בידו "לה'", נמצא שהשעיר שעומד לימינו הוא לה', והשני שלשמאלו הוא לעזאזל, ואם עלה בידו לעזאזל השעיר שעל ימינו הוא לעזאזל, ולשמאלו הוא לה'. והשתתפות הסגן אינה אלא כדי לקיים מצות שני גורלות. ועיין בס' עבודת ישראל, קט"ו ע"ב, שתפס כדבר פשוט שר' אליעזר חולק על המסורת שבימי שמעון הצדיק עלה הגורל תמיד בימין (עיין לעיל, שו' 81, ד"ה אם בימינו), וקשה מאד להניח כן, והכוונה שם לימינו של כהן גדול גרידא, שלא העלה בימינו לעזאזל.

687-88. הוא או' לה' והסגן או' לחטאת. וכ"ה ("לחטאת") גם בקג"נ. 42 מכאן ואילך עד "לרבים" בפ"ג, שו' 85, יש בידי קטע מן הגניזה שבביה"מ כאן. והוא לקוי בקצותיו, אבל רובו קיים, וכתבו ברור. ובכי"ל: והסגן אומ' לו לחטאת. ובראשונים שנציין להלן: והסגן אומר חטאת. ומפשוטן של דברים משמע שהדברים דבוקים לרישא, והיינו כשעלה הגורל לה' ביד הסגן, והיא מדברי ר' יהודה בשם ר' אליעזר, ואינה הלכה. אבל מדברי הסמ"ג עשין ר"ט, רכ"א ע"ד, והריטב"א ל"ט א' ד"ה נתנם וסד"ה ר' ישמעאל, מוכח שפירשו שברייתא זו היא אליבא דת"ק. ולפי פירושם הבבא שלעיל "ונתנן על שני השעירים" היא פיסקא ממשנתנו רפ"ד, והדברים חוזרין לת"ק בשו' 81 (ועיין מ"ש בשיח יצחק ל"ט רע"א). ולפ"ז אפשר שלר' יהודה בשם ר' אליעזר הסגן הוא שמניח את הגורל 43 ואף שכתב בה אהרן, עיין ירושלמי פ"ד ה"א, מ"א ע"ג, ובבלי ל"ט בו. לה' אם עלה בימינו, ואף בהנחה ימינו של סגן עדיפה משמאלו של כהן גדול. ולת"ק כהן גדול מניח מה שעלה בימינו, בימינו, ומה שעלה בשמאלו, בשמאלו, כמפורש בסמ"ג הנ"ל: נתנם על שני השעירים של ימין בימין, ושל שמאל בשמאל.

788. ר' ישמעאל או' לא היה צריך לומ' חטאת. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע מוסיף: אלא לה'. וכ"ה במשנתנו רפ"ד ובתו"כ אחרי פ"ב ה"ה, פ"א ע"א. ועיין תוספ' ישנים ל"ט א' ד"ה ואומר, וריטב"א שם ד"ה ר"י.

888-89. אמרו לו והלא כבר נאמ' ועשהו חטאת. וכן בתו"כ הנ"ל: ועשהו חטאת שיאמר לה' חטאת. ועיין ר"ח מ' ב'. ובריטב"א ל"ט א': קא מיפלגי בהא דכתב קרא והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל לה' ועשהו חטאת, דת"ק סבר דהאי ועשהו חטאת אמעיקרא נמי קאי, שעשהו חטאת בדיבורו בשעת הגורל. ובסדר אתה כוננת עולם מראש (נוסח אבודרהם, תשלום אבודרהם, עמ' 51): של שם יתנהו על השעיר ויעשהו לה' חטאת. ותפס עליו ר"י נחמיאש: 44 בפי' סדר העבודה שנתפרסם ביאהרבוך הפרנקפורטי ח"ו, עמ' 6. במקום ועשהו חטאת יש לו להיות ויאמר לה' חטאת. וכן הגיה עליו בב"י טוא"ח סי' תרכ"א: צריך למחוק "ויעשהו, ולכתוב במקומו ואומר". ולפי הגירסא בתוספתא ותו"כ אין צורך בהגהה, וכפירוש הריטב"א. ועיין בפירש"י ויקרא ט"ז, ט', ופי' ר"א מזרחי שם.