תוספתא כפשוטה על יומא ב:יא

189. בכל יום שני כהנים נכנסין וכו'. כמשנת תמיד פ"ה מ"ד-מ"ה. ועיין לעיל פ"א הי"א. וכל הברייתא במלחמות להרמב"ן ליומא כ"ו א'.

290. היום נוטל את המחתה בימינו וכו'. משנתנו רפ"ה.

390-91. במי דברים אמורים בקטרת שלפני לפנים וכו'. כ"ה ("לפנים") בכל הנוסחאות ובמלחמות הנ"ל, וכ"ה בקביעות במקורות של א"י 45 ירושלמי, מדרשי הלכה ועוד, עיין לעיל פ"א הערה 75. וכ"ה לפעמים גם בבבלי. 46 במכילתין מ"ד א' (שלש פעמים), נ"ו סע"ב (שלש פעמים), אבל עיין דק"ס עמ' 119. ועיין רש"י ג' ב' ד"ה תחלה. וכן מעתיקים כמה מן הראשונים בשם הבבלי. ועיין מ"א ח', י"ז. ועל הכתיב במי דברים וכו', עיין לעיל ח"א, עמ' 277, הערה 14.

491-92. הרי הוא כקטרת של שאר ימות השנה. מכאן הביא במלחמות הנ"ל ראייה לשיטת הפייטנים שאף ביוה"כ היו פייסות לעבודות שאינן מסדר יוה"כ, שאינן בכה"ג דווקא, עיי"ש. ועיין מ"ש לעיל פ"א, הערה 22, ד"ה ואשר לעבודת ליל יוה"כ.

592. בכל יום כבידה וכו'. משנתנו פ"ד מ"ד. ועיין בתשלום אבודרהם, עמ' 53, וכיוון לברייתא שבבבלי מ"ד ב'.

693. כדי שתהא זרוע מסיעת. בד: כדי שתהא זרועו מסייעת. ובכי"ע: כדי שיהא זרוע מסייעתו . ובכי"ל ובקג"נ: שתהא זרוע מסיעתו. ובירושלמי פ"ד ה"ד, מ"א סע"ג: והיום ארוכה שלא לייגעו וכו', והיום היה בה אמה ומחצה כדי שתהא הזרוע מסייעת. ובבבלי מ"ד ב': והיום ארוכה כדי שתהא זרועו של כ"ג מסייעתו. כלומר הכהן מכניס את ראש יד המחתה תחת זרועו בין אצילי ידיו, ופושט את זרועו על שאר יד המחתה ומחזיק בכפו בסמוך למחתה. עיין ר"ח מ"ד ב'. רש"י מ"ג ב', 47 ברש"י שם: כדי שיתן ידו למטה מזרועו ותהא זרועו מסייעתו. ולכאורה צ"ל: כדי שיתן ידה , כלומר יד המחתה, כמו שהגיה ופירש הרש"ש במקומו. אבל גם בתשלום אבודרהם, עמ' 53: והיום ארוכה כדי שיכניס כ"ג ידו תחת זרועו ותהא מסייעתו. סדר העבודה להרא"ש, ומאירי מ"ד סע"ב. ובס' העבודה ליוסי בן יוסי (ס' רב סעדיה, עמ' רע"ג): כף נטלה בשמאל ומחתה בימין. ריכב כובד ימין על שמאל וכו'. ומשמע מדבריו שפירש שמניח את יד המחתה על זרוע השמאל שהיא שטוחה (כדי שלא תתפזר הקטורת). ועיין תוספתא זבחים פ"א סה"ה.

793-94. בכל יום ויום לא היה לה ושתיק וכו'. וכ"ה ("ושתיק") גם בד בכי"ל ובקג"נ. אבל בכי"ע: נשתיק וכו' נשתיק. וכן בבבלי מ"ד ב': בכל יום לא היה לה ניאשתיק, והיום היה לה ניאשתיק. ובירושלמי פ"ד ה"ד, מ"א רע"ד: בכל יום לא היה בה נרתיק והיום היה בה נרתיק 48 ופירשו בירושלמי שהיה קבוע במסמר, ונחשב כחלק מן המחתה, ואינו חוצץ. כדי שלא יכוה . 49 כן מעתיקים בתוספות ובתוספ' ישנים מ"ד ב'. ופירושו שהגחלים שוהים במחתה זמן מרובה ומרתיחים את יד המחתה. ועיין גם בסדר העבודה להרא"ש. ולפנינו בירושלמי: שלא תכבה. והביא הר"ח (מ"ד ב') ראיה מב"ר (פ"ו, ו', עמ' 46): הקב"ה מערטלו מנושתקו 50 במקבילות: מנרתיקו, עיין במנחת יהודה לב"ר שם. ומלהטו, שהוא נשתיק הוא נרתיק, וריב"א בתוס' ישנים חיזק פירושו גם מן הירושלמי הנ"ל. והעיר פרליס (בסה"י לכבוד שוורץ, עמ' 302) על רשימה אחת של מכשירי נתוח של רופאים שנמצא בה nasticium במקום ναρθήκιον והר"מ השמיט הלכה זו, וכבר העירו שהוא סבר שאילו הן דברי בן הסגן גרידא, וחכמים חולקים עליו. וכנראה שבן הסגן הוא שמעון בן הסגן שלא מצאנו אלא רשב"ג שאמר בשמו (שקלים פ"ח מ"ה, כתובות פ"ב מ"ח ומנחות פי"א מ"ט). ובכריתות ו' ב': דברי רשב"ג שאמר משום הסגן. אבל בכי"מ שם: שא' משו' בן הסגן. ועיין בשטמ"ק שם אות ב'. אבל בשטמ"ק מכ"י (וויען תרל"ח, ז' סע"ג): משום ר"ש בן הסגן. וכן בתורתן של ראשונים (של הורוויץ) ח"ב, עמ' 60: משום ר' שמעון בן הסגן. ובארחות חיים ח"א, ס"ז ע"ג: משו' טרפון (צ"ל: שמעון) בן הסגן.

894-95. בכל יום היו שתים מערכות שם וכו'. כמשנתנו ספ"ד. וכל הברייתא בתו"כ צו סוף פרש' א', ל' ע"ג, בבלי מ"ה א'. ועיין ירושלמי פ"ד ה"ו, מ"א ע"ד.

995. אחת למערכה גדולה ואחת למערכה שנייה וכו'. עיין בתו"כ הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: אחת למערכה שניה של קטורת. ובמשנת תמיד פ"ב מ"ד: סדר המערכה גדולה (כלומר, לאיברי התמיד ואימוריו) מזרחה וכו', בררו משם עצי תאנה יפין לסדר המערכה שניה לקטורת מכנגד קרן מערבית דרומית וכו'. ועיין תו"כ ריש צו הט"ז, כ"ט ע"ג, ובבלי כאן הנ"ל.