תוספתא כפשוטה על יומא ב:יד

1115. אבן היתה שם מימות נביאים וכו'. משנתנו פ"ה מ"ב.

2117. משניטל הארון וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע ובמשנתנו הנ"ל. אבל בכי"ל: משנגנז הארון וכו'. ובבבלי נ"ג ב': משנגנז לא קתני, אלא משניטל, תנן כמאן דאמר ארון גלה לבבל וכו'.

3עליה היו מקטירין קטרת שלפני לפנים. וכ"ה ("לפנים") גם בד ובכי"ל. ובכי"ע: שלפניי ולפנים, והיא טעות, עיין מ"ש לעיל, שו' 90–91, ד"ה במי דברים. ובמשנתנו הנ"ל: ועליה היה נותן.

4118. ממנה נשתת העולם וכו'. בד, בכי"ע וכי"ל לנכון: נשתה העולם וכו'. וכן בירושלמי פ"ה ה"ד, מ"ב ע"ג (בשם ר' יוחנן ובשם תני ר' חייה) שממנה הושתה העולם. וכן בוי"ר פ"כ, ד', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' תנ"ה: אמ' ר' יוסי בר' חלפתא שממנה הושתה העולם וכו'. וכ"ה בתנחומא אחרי, ג', בד"ק, ובשה"ש רבה פ"ג, ח' (בד' פיזרו). ובתנחומא קדושים, י', שם: נשתתה וכו', וצ"ל: נשתה. וזו היא הגירסא הנכונה, והכוונה שממנה נארג העולם, והוא מלשון "שתי", עיין בבלי חגיגה י"ב, א', ומ"ש בספרי הירושלמי כפשוטו, עמ' 431, ובהערתי בספרן של ראשונים של אסף, סוף עמ' 175. וכן במה"ג בראשית, הוצ' מרגליות, עמ' י"ב: ד"א שברא עולמו שתי וערב . מאיכן התחיל מאבן שתיה וכו' שממנה הושתת (צ"ל: הושתה) העולם. אבל בבבלי כאן נ"ד ב': תנא שממנה הושתת העולם. ועיין בבלי סנהדרין כ"ו ב', ומוכח משם שגרסו הושתת, ופירשו נוסד, עיי"ש. וכ"ה במ"ר פי"ב, ד'. ובפסיקתא דר"כ, קע"א ע"א, ובתנחומא בובר אחרי סי' ד' וקדושים סי' י': הושתת וכו', ואני מפקפק מאד בהעתקה של בובר, וקרוב לוודאי בעיני שצ"ל שם: הושתה, כמסורת שבא"י. ובמדרש תלים פצ"א, ז', עמ' 400: אבן שתיה ששם טבור הארץ, ומשם נפתחה כל הארץ. ואין "נפתחה" אלא "נמתחה", עיין בהערות בובר שם שציין להגהת הרד"ל בפרקי דר"א ספל"ה, הערה ס"ט. ובפרקי דר"א שם בד"ק: ומשם נצמתה כל הארץ, ובד"ח: ומשם נמתחה וכו'. ועיין תנחומא פקודי סי' ג', ומ"ש הר"ל גינצבורג בספרו אגדות היהודים ה"ה, עמ' 15 ואילך, ומ"ש בספרי (אנגלית) היליניסמוס בא"י היהודית, עמ' 175, הערה 103.

5שנ' מציון מכלל יופי הופיע. בבבלי נ"ד ב' הובא פסוק זה לראיה שמציון נברא העולם, ודרשו: ממנו מוכלל יפיו של עולם. ועיין ב"ר פ"י, ג', עמ' 75, שם, ה', עמ' 78. אבל בקטע מס' העבודה מן הגניזה (עלבוגען שטודיען וכו', עמ' 161): קדש הבדים מקום מכלל יופי קפץ כאיל ושם תימור קטורת.