תוספתא כפשוטה על יומא ג:ד

119-22. אמ' ר' יהודה במי דברים אמורים בדברים הנעשין בפנים בבגדי לבן, אבל בדברים הנעשין בחוץ בבגדי זהב, אע"פ שהקדים מעשה לחבירו, ששינה באחד מכל המעשים, מה שעשה עשוי. וכ"ה בירושלמי פ"ה רה"ח, מ"ג ע"א, אלא שחסר שם "ששינה באחד מכל המעשים", וכן חסר כאן בתוספתא בכי"ע, בכי"ל ובלקוטות הרמב"ן הנ"ל. ובד נשאר שריד מן הגירסא שלנו: מעשה לחברו מכל הנעשי' מה שעשה עשוי. והדין דין אמת, שהרי בדברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ אם שינה בדברים שאינם מעכבים 11 כגון אם נתן מדם אילו ואיל העם רק מתנה אחת, וכדומה. כיפר לר' יהודה. אבל בבבלי ס' א': א"ר יהודה אימתי 12 בתוספתא כאן בכל הנוסחאות (חוץ מן הפיסקא שברמב"ן) וכן בירושלמי: במה דברים אמורים, וכ"ה גם בבבלי בכ"י ב' (לפי דק"ס, עמ' 167, הע' ת') ובר"ח שם. ולפי ר' יוחנן (עירובין פ"ב א', סנהדרין כ"ה א') "במה לחלוק" (אפילו במשנתנו), ולפ"ז חולק ר' יהודה על הת"ק, עיין מ"ש להלן בפנים, ד"ה נמצאנו. בדברים הנעשין בבגדי לבן מבפנים, אבל דברים הנעשין בבגדי לבן מבחוץ אם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי. ר' נחמיה אומר בד"א בדברים הנעשים בבגדי לבן בין מבפנים בין מבחוץ, אבל בדברים הנעשים בבגדי זהב מבחוץ מה שעשה עשוי. ופירש"י מבפנים. לפני ולפנים (וכן פירש הר"ח ועוד). 13 וכן מוכרח מסוגיית הבבלי מ' א', אלא שהגר"א מחק שם את הגירסא בבבלי ע"פ שיטת הר"מ רפ"ה מה' עבודת יוה"כ. בבגדי לבן מבחוץ. כגון הגרלה וכו'. בבגדי זהב מבחוץ, כגון אילו ואיל העם שהקדים להן הוצאת כף ומחתה, אין מעכבין עליו לפסול. והמפרשים כאן הגיהו בתוספתא ע"פ הבבלי, וכן הגיהו בירושלמי ע"פ הבבלי. ברם וודאי גמור הוא שאין להגיה ארבע נוסחאות בתוספתא וגירסת הירושלמי. ולא עוד אלא שבירושלמי שם מסיים: וחכמים אומרים אף הנעשות בחוץ, בבגדי זהב, אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה כלום, כלומר, סתם משנתנו הנ"ל והת"ק של הברייתא כאן סוברים שבכל מעשה יוה"כ של סדר היום אפילו בבגדי זהב שבחוץ הסדר מעכב, עיין מ"ש להלן. וכן השיג בלקוטות הרמב"ן הנ"ל 14 וכל דברי הרמב"ן נעתקו אצל מהר"מ ניגרין לפי עבודת ישראל, רי"א ע"ב ואילך, כגירסא שלפנינו בערך. מן התוספתא כאן על רש"י, וז"ל: ומצאתי עוד בתוספתא כל מעשה יום הכפורים האמורים על הסדר אם הקדים מעשה לחבירו לא עשה ולא כלום, חוץ מהוצאת כף ומחתה, שאם הקדים מעשה לחבירו מה שעשה עשוי, א"ר יהודה אימתי 15 וכ"ה ("אימתי") גם אצל מהר"מ ניגרין הנ"ל. ועיין לעיל הע' 12. וכו', ולא כדברי רש"י ז"ל שפירש בפירקין דלעיל דברים הנעשין בבגדי זהב בחוץ, כגון אילו ואיל העם שהקדים להם הוצאת כף ומחתה, אין מעכבין עליו לפסול, ולא היא, דאפילו לת"ק דאמר בין בבגדי זהב בין בבגדי לבן כולן מעכבין הני מילי בעבודות, 16 מוכח גם מהמשך הירושלמי שם: שניהן מקרא אחד הן דורשין מדם חטאת הכיפורים אחת (שמות ל', י'), רבנן אמרי עבודות שהוא נכנס אחת (כ"ה בכי"ל. ובד"ו: פעם אחת) בשנה (כלומר, כל העבודות שהוא עושה ביום שהוא נכנס אחת בשנה סדרן מעכב), ר' יהודה אומר מקום שהוא נכנס פעם אחת בשנה (כלומר, דווקא במתנות שלפני לפנים, וכן בכיפור שבמזבח הזהב שהוא נכנס לשם כך פעם אחת בשנה), ולשניהם דווקא עבודות מעכבות, ולכל אחד כשיטתו. אבל הוצאת כף ומחתה 17 עיין לעיל שם ברמב"ן ובריטב"א מ' א'. ועיין בבלי ל"ב א', ע"א א', ירושלמי פ"ז ה"ב, מ"ד ע"ב, ורש"י ל"ה ב' ד"ה עבודת יחיד. אין בה משום מוקדם ומאוחר, עכ"ל. נמצאנו למדים שרבינו פירש גם את הברייתא שבבבלי שר' יהודה ור' נחמיה חולקים על משנתנו, וסתם משנתנו סוברת שכל מעשי יוה"כ סדרן מעכב, אפילו בגדי זהב שבחוץ, כמפורש בירושלמי. וכן בפירוש ר' יהונתן על הרי"ף, עמ' שכ"ב: כל מעשה יום הכפורים וכו' בין שהם נעשים בבגדי לבן ובין שהם נעשים בבגדי זהב וכו'. וכן פירש מדעתו במהרש"א סנהדרין מ"ט סע"ב: דאימתי דר' יהודה לפרש דוקא במשנתנו, אבל בברייתא בא לחלוק וכו' כל מעשה יוה"כ כו' כמשמעו, אף בבגדי לבן וזהב מבחוץ, 18 ובגבורות ארי, מלואים, ס' א' ד"ה ת"ר כתב: אבל אין לפרש דתלתא תנאי נינהו, ות"ק תנא בפני עצמו הוא, ואפילו בדברים הנעשים בבגדי זהב בחוץ נמי ס"ל דסדרן מעכב ופליג אתרווייהו, דא"כ הו"ל לפרש טעמא דת"ק נמי כדמפרש טעמא דר' יהודה ור' נחמיה. בדם דיוק זה אינו מספיק להוציא מדברים המפורשים בתוספתא ובירושלמי. ובבבלי לא פירשו את דברי הת"ק משום שהוא השווה את מדותיו בעבודות יוה"כ, וחוקה כתיב בו, וכן עבודות היום סדרן מעכב. ועיין היטב בפי' רבינו יהונתן שהבאנו בפנים. ור' יהודה פליג, ועיין מ"ש לעיל, הערה 12. ולפירוש זה עלינו בהכרח לפרש מה שאמרו במשנתנו הנ"ל: הקדים דם השעיר לדם הפר יחזור ויזה מדם השעיר לאחר דם הפר, ולא אמרו ששינוי הסדר פוסל, משום שאין המאוחר שלא כסדרו פוסל את המוקדם, עיין בלחם משנה פ"ה מה' עבודת יוה"כ סה"א. ועיין מ"ש לעיל, שו' 12–13, ד"ה ולעצם העניין, ולהלן שו' 33–34, ד"ה ומפירש"י שם.