תוספתא כפשוטה על יומא ד:יב

154-55. מגלגלין זכות ע"י זכיי לעמוד הימנו פרשיות של זכות וכו'. ספרי בהעלותך סוף פי' ס"ח, עמ' 63, פנחס סוף פי' קל"ג, עמ' 177, בבלי ב"ב קי"ט א', סנהדרין ח' א', מס' שמחות פ"ח הי"ד. ועיין להלן תענית פ"ג ה"ט, סנהדרין פי"ד ה"ז וה"ח, סדר עולם פ"ל, הוצ' רטנר, ע"ד ע"א, מכילתא דרשב"י, עמ' 169, בבלי שבת ל"ב א', תענית כ"ט א', ערכין י"א ב', במ"ר פי"ג, י"ח.

255-56. וחובה על ידי חייב לעמוד ממנו פרשיות של חובה וכו'. ספרי שלח סוף פי' קי"ד, עמ' 123, בבלי ב"ב וסנהדרין הנ"ל, מס' שמחות הנ"ל. ועיין במקורות שצוינו לעיל, וירושלמי סנהדרין פ"י ה"ב, כ"ח ע"א, שם ה"ט, כ"ט ע"ד.

357. מפרסמין את החניפין מפני חילול השם וכו'. בבלי פ"ו ב', ועיין במפרשים שם. ובמדרש תלים פנ"ב, ג', קמ"ב ע"ב: תני ר' חייא (הוא ציון המדרש לתוספתא שלנו) מפרסמין את החנפים מפני חילול השם שנאמר ובשוב צדיק מצדקתו 54 וכ"ה "מצדקתו" בכל נוסחאות התוספתא ובבבלי בדפוסים ישנים ובראשונים, אבל במקרא: מצדקו, ועיין דק"ס, עמ' 301, הע' ל'. ובפסיקתא חדתא ליוה"כ (ביה"מ של יעללינעק ח"ו, עמ' 69): מפרסמין החנפים מפני חלול השם, שנאמר ובשוב צדיק מצדקו ועשה עול וכו', והטעם שלא יאמרו בני אדם שאינם יודעין מעשיו, ראו זה חסיד מה אירע לו. ובילקוט המכירי משלי כ"ו, כ"ו, ס"ד ע"ב: אין הקב"ה גובה מן האדם עד שהוא מפרסם מעשיו, שנ' תכסה שנאה במשאון תגלה דעתו בקהל. ועיין במדרש תהלים ספ"א. ועשה עול [ונתתי מכשול לפניו], ולמה נותן הקב"ה דרך רע לפניו, בשביל לפרסם מעשיו, שלא יארע בו דבר בשביל העבירות, ויהיו הבריות קוראות תגר כנגד מדת הדין, בשביל כך הקב"ה מפרסם מעשיו וכו'. ועיין בשיטת ריב"ב (שברי"ף הוצ' ראם), ה' סע"ב, שפירש ע"פ המדרש הנ"ל. ובקטעים "מספר הגלוי" שפרסם הרכבי (זכרון לראשונים ח"ה, עמ' רל"א): ואמרו חכמים אין הקב"ה משלם רעה לרשע עד שמגלה עונותיו שלא יאמרו כשר היה, למה נענש. וכן היה ר' אליעזר בן עזריה או' מאי דכתיב ובשוב צדיק מצדקתו ועשה עול ונתתי מכשול לפניו, איפשר, לרשעים גמורים מקבלן בתשובה, לפני צדיק שעשה עול אחד נותן לפניו מכשול ? אילא זה שהוא עקש בדרכיו ומכוסים מעשיו מן הבריות הקב"ה מכשילו בדבר מפורסם, ואחר כך נפרע ממנו, כדי שידעו הכל שבדין הוא לוקח. ועיין להלן סוטה פ"ג ה"ה, רש"י אבות פ"ד מ"ה, 55 והוא ממדרש תהלים שאינו לפנינו, עיין בילקוט המכירי שהעתקנו לעיל, הע' 54. ועיין רש"י משלי כ"ו כ"ו, ופי' ר"י נחמיאש שם, עמ' 154. מחז"ו, עמ' 523. והגאונים גרסו (עיין אוה"ג כאן, עמ' 15. ויש להוסיף שם את המקורות שנביא להלן): מפרסמין את החנפים בשבת מפני חלול השם. והואיל ומאמר זה הובא בה"ג בה' שבת (עיין אוה"ג שם, הערה ו') משמע שאף לעניין היתר בשבת נאמר. 56 בגליוני הש"ס לר"י ענגיל פ"ו ב' הביא את דברי בה"ג, והוסיף: נראה כוונתו שמצוה לפרסמם בשבת ברבים באסיפת הציבור בביה"כ, דוגמת הך דכתובות ס"ג ב'. ועיין מ"ש להלן בפנים. וכן בתורתן של ראשונים של הורוויץ ח"ב, עמ' 17: מצילין את המת מפני הדליקה, ומפרסמין את החניפין , ויוצאין באבן תקומה בשבת וכו'. ובמס' כלה רבתי פ"ג (הוצ' היגר, עמ' 233): והא תניא מפרסמין את החנפים ואפילו בשבת. והכוונה, כנראה, שאין בה משום שיחה של חול, עיין ירושלמי שבת ספט"ו, ט"ו רע"ב, באהצו"י שם, עמ' 143, ירושלמי כפשוטו, עמ' 191, ור"מ פכ"ד מה' שבת סה"ד.

458. הוא ימות. לפרסמו. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע: הוא ימות בפירסומו . וכן בשיטת ריב"ב הנ"ל (לעיל סד"ה מפרסמין): ובתוספתא דיומא הוא ימות בפרסומו. ולפי הגירסא שלפנינו הכוונה לראש הפסוק: ונתתי מכשול לפניו, כדי לפרסמו. וכ"ה בר"ה פ"ז א' (וממנו ברי"ץ גיאת ה' תשובה, עמ' מ"ו), וניסח ע"פ לשון התוספתא, וכגי' שלפנינו. וע"פ הר"ח הכניסו כן לגוף הבבלי בכ"י ב', ובגליון כי"מ, עיין דק"ס, עמ' 301, הע' ל'. ועיין להלן, שו' 81–82.