תוספתא כפשוטה על יומא ד:יג

159. ר' יוסה אומ' חוטא אדם פעמים ושלש מוחלין לו וכו'. וכ"ה ("ר' יוסי אומר") גם בד. אבל בכי"ע ובכי"ל: ר' יוסי בר' יהודה אומ' וכו'. וכ"ה בבבלי פ"ו ב'. ובילקוט המכירי עמוס, עמ' 7, ומשלי כ"ה, י"ז, נ"ז ע"ב, הביא את התוספתא בלי שם האומר. ומתוך התוספתא והבבלי ברור שמדברים באדם שחטא סתם, מבלי שאמר אחטא ואשוב. ברם באבות דר"ן נו"א פ"מ, ס' ע"ב: האומר אחטא ואשוב 57 כאן נזכר רק פעם אחת "אחטא ואשוב". וכ"ה בפסיקתא חדתא ליוה"כ (ביה"מ של יעללינעק ח"ו, עמ' 70), ובברייתא של כ"ד דברים המעכבים את התשובה (לפי הרי"ף כאן פ"ח סי' תתקפ"ב, הר"מ רפ"ד מה' תשובה, דרשת הראב"ד לר"ה, עמ' כ"ח, הרוקח ה' תשובה סי' כ"ח, שערי תשובה לרבינו יונה סח"א, הרא"ש פ"ח סי' י"ח, מאירי פ"ז א' ובחיבור התשובה, עמ' 76) וכן בסדר אליהו רבה פ"ו, ד"ו י"ב ע"א. אבל בברייתא הנ"ל במחז"ו, עמ' 724 (עיין במבואו של רמא"ש לנספחים לסדר אליהו זוטא, עמ' 7) ובס' אליהו רבה הנ"ל, הוצ' רמא"ש פ"ז, עמ' 38: האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב. ועיין מה שדייקו מכאן בבבלי פ"ז א', בתוספות יוה"כ לרמב"ח ובהגהות יעבץ שם, במעשה רוקח ובעבודת המלך על הר"מ רפ"ד מה' תשובה. אין מספיקין בידו לעשות תשובה וכו' ר' אליעזר בר' יוסי אומר החוטא ושב (מלה זו ליתא בכי"ע שם) והולך לתומו 58 במדרש תהלים פל"ב, ב', הוצ' בובר, עמ' 242: אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה. אמר ר' יוסי בר' יהודה שאם עשה אדם תשובה שלימה שלבו עקור עליו הקב"ה מוחל לו. והכוונה שאם אין ברוחו רמיה (היה חוטא והולך לפי תומו) ושב, לא יחשוב ה' לו עון. אלא שבמדרש הגירסא ר' יוסי בר' יהודה כגירסת התוספתא והבבלי כאן. אינו זז ממקומו עד שמוחלין לו, והאומר אחטא ואשוב, 59 מתוך דברי הברייתא כאן שעד שלש פעמים מוחלין לו, אעפ"י שאמר אחטא ואשוב, מוכח שאין כאן הכוונה שאמר אחטא ותשובה מכפרת, אלא בשעה שחטא אמר אטעם טעם חטא, ושוב לא אעשה כן לעולם, ולמעשה יש כאן אחרי החטא תשובה גמורה, אלא שלא נתאפק ושוב חטא ואמר זו היא הפעם האחרונה וכו', אבל ביותר מכאן חזקתו שישוב ויחטא, ואין כאן תשובה כלל עד שימנע מן החטא כשיבוא לידו. מוחלין לו עד שלש פעמים ולא יותר. ולעיל שם רפל"ט: חמשה אין להם סליחה המרבה לשוב וכו', וחוטא על מנת לשוב. ועיין להלן, שו' 63, ומש"ש. ועיין ירושלמי פאה פ"א סה"א, ט"ז ע"ב ובמקבילות, ואינו עניין לכאן. ועיין מ"ש להלן בסמוך.

259-60. ארבע אין מוחלין לו. כלומר, וצריך תשובה ויוה"כ, וכדומה, עיין ברא"ש פ"ח סי' י"ז, ועיין בקרבן נתנאל שם אות פ', ובהשגות הראב"ד פ"ג מה' תשובה ה"ה ובעבודת המלך שם, ובתוספות יוה"כ פ"ו ב' ד"ה אבל הרי"ף גרס. ועיין בשיטת ריב"ב ה' ב'.

362. ואו' הן כל אלה יפעל וכו'. בבבלי פ"ו ב' הנ"ל: מאי ואומר, וכי תימא הני מילי בציבור, אבל ביחיד לא, ת"ש הן כל אלה וכו'.

463. הוקר רגלך וכו'. עיין בבלי חגיגה ז' א'. וברש"י משלי כ"ה י"ז: ולעניין מדרשו אל תהי רגיל לחטוא שוגג ולהביא תמיד חטאות ואשמות לבית ה' וכו'. ועיין מ"ש לעיל, שו' 59, בשם אבות דר"ן. ובסדר אליהו רבה פ"ז, עמ' 38: שלא יאמר אדם אלך ואעבור עבירה ואביא חטאת ואתכפר בה וכו'. 60 מתוך הלשון משמע שבמזיד עסיקינן, ושמא הכוונה לנזיד שיטמא במזיד, או שיחטא בשבועת העדות במזיד, וכן יחטא בשבועת הפקדון ובשפחה חרופה ויביא אשם.