תוספתא כפשוטה על יומא ד:ח

139-40. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד: ומיתות בית דין מזיד 41 וכתב בח"ד: "והא דקתני בכריתות ומיתות ב"ד מזיד, היינו לומר דאילו שוגג קרבן מכפר מיד בזמן הבית, ולאחר החורבן תשובה מהניא כמו קרבן, וכי היכי דקרבן מכפר לאלתר, תשובה נמי מכפרת לאלתר". ולא ידעתי מה יעשה רבינו ז"ל באותן מיתות ב"ד שאין בהן קרבן, עיין תו"כ חובה פ"א ה"ב וה"ג, ט"ז ע"א, ותוספות כתובות ל"ז ב' ד"ה מיתות קלות. ולפיכך נראה ששוגג בכריתות ובמיתות ב"ד הוא פחות דרגא אחת, ודינו כמזיד בלאו (כמו שחילק הר"מ בפיה"מ שהבאנו בפנים ששוגג בלאו דינו כמזיד בעשה) ותשובה ויוה"כ מכפרין, וכן יוצא מן המקורות שהבאנו שאף בשוגג בכריתות ובמיתות ב"ד אין תשובה מכפרת מיד אלא בצרוף יוה"כ. ועיין מ"ש בגבורות ארי פ"ה ב' ד"ה חטאת. ונעלמו מהם לרגע דברי הר"מ בפיה"מ פ"ח מ"ה שכתב דדוקא שגג בלאו תשובה מכפרת מיד, אבל שגג בכריתות הקרבן מכפר עם התשובה, והוא מסיים שם: וכל זה אם עבר ברצונו, אבל באונס הוא פטור, וא"כ דווקא באונס, אבל בשוגג צריך "כפרה", והיא תשובה ויוה"כ, כמו שכתבנו. ועשה וכו'. וכן בכי"ל: ומיתות ב"ד במזיד וכו'. וכ"ה בירושלמי בכל המקומות הנ"ל. ובמכילתא הנ"ל: והמזיד על כריתות ועל מיתת בית דין ועשה תשובה וכו'. וכ"ה בפיה"מ להר"מ הנ"ל: ואם הזיד בכריתות ומיתות ב"ד וכו'. ועיין בירושלמי פ"ח ה"ו, מ"ה ע"ב, שבועות פ"א ה"ט, ל"ג ע"ב, תו"כ אמור פרק י"ד ה"ב, ק"ב א', ובבלי שבועות י"ב ב', י"ג א', כריתות ז' א'. ובכל שאר המקבילות לתוספתא שלנו לא נזכר מזיד.

240. תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין שבשאר ימות השנה ממרקין. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל ובשאר המקבילות (חוץ מירושלמי ביומא) לא נזכרו המלים "שבשאר ימות השנה". והכוונה כאן שהעינויים של יום הכיפורים אינם נחשבים ליסורים. ועיקר הגירסא באבות דר"ן, בבבלי, ובמדרש משלי הנ"ל כבתוספתא. ועיין להלן, שו' 43, ד"ה וייסורין. ובמכילתא הנ"ל: אין כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין מחצה, וייסורין ממרקין ומכפרין מחצה, ועל זה נאמר ופקדתי וכו'. ובירושלמי יומא הנ"ל: התשובה ויום הכיפורים מכפרין מחצה והיסורין בשאר ימות השנה (ג' מלים אילו אינן בירושלמי סנהדרין ושבועות הנ"ל) מכפרין מחצה, עליו הכתוב אומר ופקדתי וכו'. ועיין בפרקי דר"א פמ"ו, ובבאור הרד"ל שם, אות מ"ט.

341-42. אבל מי שנתחלל בו שם שמים מזיד ועשה תשובה וכו'. וכ"ה בד. אבל בכי"ע ובכי"ל חסרה המלה "מזיד". וכן ברוקח סי' רי"ז: ובתוספת' בפ' יום הכפורים מי שנתחלל [בו] שם שמים אין בו כח וכו'. וכן לא נזכרה המלה "מזיד" אצל חילול השם בשום מקום במקבילות, לרבות המכילתא והירושלמי שהזכירו "מזיד" אצל כריתות ומיתות ב"ד. ובמשנת אבות פ"ד מ"ד: אחד שוגג ואחד מזיד בחלול השם. ובס' מוסר לר"י עקנין על אבות, עמ' 114, מביא בשם ר' יצחק בן ראובן (עיין עליו במבוא שם, עמ' ט"ז) שפירש כפשוטו, שהשוגג נענש כמזיד, עיי"ש שהשיג עליו. ועיין באוה"ג לקידושין מ' א', עמ' 102. אבל עיין בפיה"מ להר"מ לאבות הנ"ל ובשאר מפרשים שם. ועיין בח"ד. וכנראה שאף כאן הפירוש, שבשוגג הוא פחות דרגא אחת, עיין מ"ש לעיל, הערה 41. ועיין בשאילתות סי' קס"ז, ובהעמק שאלה שם אות י"ד ובר"מ ספ"א מה' תשובה, ובעבודת המלך שם. 42 בפיה"מ שלפנינו: וכשהזיד בכריתות וכו' ויסורין ממרקין, וכשימות נגמרה כפרתו, הוא שנ' אם יכפר העון הזה לכם עד תמותון וכו'. וכ"ה בפיה"מ מכ"י שהוציא הד"ב טולידאנו (סיני אב- אלול תש"י, עמ' ש"ט), אלא שחסרה שם הראייה מן הפסוק. אבל הנכון הוא בהגד"נ (עיין מ"ש עליהם במבוא לה' הירושלמי להר"מ, עמ' ו', הע' 21): ויסורין ממרקין ולא נתכפר עונו בהחלט עד שיבואו עליו יסורין, שנ' ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. אבל אם יש בידו חילול השם, פ' (=פירוש) שחטא והחטיא אחרים תשובה וי"ה ויסורין שלשתן תולין, וכשימות נגמרה כפרתו וכו'. וכנראה שרבינו פירש בשאילתות שצוין להן בפנים "חילול השם בעונותיו", היינו שלמדו אחרים לעשות כן. ואעפ"י כן אם עשה תשובה תשובתו מועילה, עיין בספ"ד מה' תשובה. ועיין באבות דר"ן נו"א רפל"ט, ובמנוה"מ ח"ג, עמ' 81.

442. אין בה לא בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר וכו'. בד, כי"ע וכי"ל: אין כח בתשובה לתלות וכו'. וכ"ה במכילתא ובבבלי (עיין דק"ס והגהות הב"ח) ובמדרש משלי הנ"ל. ובאבות דר"ן הנ"ל: אין בו כח לא לתשובה לתלות וכו'. ובירושלמי הנ"ל: אין כח לא בתשובה וכו'. ולא שלחתי יד בנוסח שלפנינו, משום שאף "אין בה" פירושו: אין בה כח, עיין להלן מכות ספ"ד (בכי"ע), ומה שהארכתי בזה בספרי היונית בא"י היהודית (אנגלית), עמ' 169 ואילך.

542-43. אלא תשובה ויום הכפורים מכפרין שליש וכו'. וכ"ה בירושלמי יומא וסנהדרין הנ"ל. אבל בירושלמי שבועות ושאר כל המקורות לא נזכרה מדת הכפרה, אלא שכולן תולין.

643. וייסורין מכפרין שליש וכו'. וכ"ה בד, ובירושלמי כאן וסנהדרין הנ"ל. אבל בכי"ע ובכי"ל: וייסורין שבשאר ימות השנה מכפרין שליש. ועיין מ"ש לעיל, שו' 40, ד"ה תשובה.