תוספתא כפשוטה על יומא ד:ט

145-46. חטאת ואשם ומיתה ויום הכפורים כולן אין מכפרין אלא עם התשובה וכו'. כסתם משנתנו פ"ח מ"ה. ועיין ברש"י שם פ"ה ב' ד"ה חטאת. ועיין בתו"כ אמור ריש פרק י"ד, ק"ב ע"א, בבלי שבועות י"ג א', כריתות ז' א'.

247. ר' לעזר אומ' ונקה. מנקה הוא לשבים, ואין מנקה וכו'. בבלי פ"ו א', שבועות ל"ט א'. ועיין מכילתא יתרו פ"ז, הוצ' הרח"ש האראוויטץ, סוף עמ' 227, ובגירסת מדרש חכמים בשנו"ס שם, ובפסיקתא דר"כ פכ"ו, קס"ז ע"א. ובספרי זוטא נשא, עמ' 248: מיכן היה בן עזאי אומר ונקה לא ינקה, מנקה הוא ואינו מנקה, מנקה לשבים ואינו מנקה למחזיקים (כלומר, במעשיהם הרעים).

348-49. ר' יהודה או' מיתה ויום הכפורים מכפרין עם התשובה. תשובה מכפרת עם המיתה. ויום המיתה הרי הוא כתשובה. בד: הרי הוא בתשובה, וברור שצ"ל: כתשובה. אבל בכי"ע ובכי"ל: ויום המיתה בתשובה. ואף שם צ"ל: כתשובה, כפי שיוצא ברור מן הירושלמי שנביא להלן. ונראה שר' יהודה נקט בתחילה את לשון משנתנו, שאף מיתה ויוה"כ אינן מכפרין אלא בתשובה. וכן תשובה מכפרת עם המיתה, 43 עיין בגבורות ארי פ"ה ב' ד"ה מיתה ויוה"כ. אם מת לפני יום הכיפורים (לכ"ע, ואין חולק בה). ויום המיתה הרי הוא כתשובה. כלומר, יום המיתה מכפר על כל העבירות המתכפרות בתשובה גרידא, והוא כל שהוא מלא תשא ולמטה. וכבר ראינו לעיל, שו' 33, ד"ה ר' יהודה, שיש יסוד גמור להניח שהכוונה לעשין ולאווין שאין בהם מעשה, ועליהן מיתה מכפרת בלי תשובה. ואדם מישראל שישב לו מן הלאווין מיתתו מכפרת עליו. ובפירוש שנו בתו"כ, חובה, פרש' י"ב פ"כ, כ"ז ע"א: 44 כגירסת כי"ר הוצ' הר"א פינקלשטין, עמ' ק"כ, מדרש הגדול, רבינו הלל מוירונא ועוד, עיין מ"ש בדברים רבה שהוצאתי לאור, עמ' 45, הע' 12. היושב לו מן הפיגולים ומן הנותרים, והמתענה ביום הכיפורים על אחת כמה וכמה זוכה לו ולדורותיו וכו'. 45 במדרש ל"ב מדות הוצ' ענעלאו, עמ' 55, ובמדרש תימני שהוציא רב"מ לוין כבר "תיקנו" את הגירסא, עיין מ"ש במחברתי שקיעין, עמ' 66. וכן במשנה סוף מכות: כל היושב ולא עבר עברה נותנין לו שכר כעושה מצוה, עיין ירושלמי קידושין פ"א ה"י, ס"א ע"ד, ובבלי שם ל"ט סע"ב. ובירושלמי סנהדרין רפ"י, כ"ז ע"ג, מבואר שאפילו על רוב העבירות החמורות מתכפר לו אם מת בהכרת, 46 בירושלמי פיאה פ"א ה"א, ט"ז ע"ב: ומת ביסורין. וכן מעתיקים הראשונים, עיין אהצו"י שם, עמ' 15. ויש להוסיף גם פירוש הר"י נחמיאש לאבות, כ"ט ע"א. אפילו אם לא עשה תשובה. אלא שהדברים אמורים שם באדם שיש בידו תורה ומעשים טובים, כמשנת אבות פ"ג מי"א. וכן בספרי שלח פי' קי"ב, עמ' 121: כל המתים, במיתה מתכפרים. עונה בה, 47 בדפוסים שם ועוד: אבל זו עונה בה וכו', עיין בשנו"ס. כענין שנאמר ותהי עונותם על עצמותם. או אפילו עשה תשובה, ת"ל עונה בה ולא כל זמן שעשה תשובה. ועיין מ"ש להלן ד"ה ולפי. ועיין בבלי שבועות י"ג א', כריתות ז' א', ואף חכמים מודים בה. 48 ועיין בתוספות שבועות י"ג א' ד"ה בעומד ומ"ש בתוספות יוה"כ להרמב"ח כאן פ"ה ב' ד"ה פיסקא. ואף כאן באדם מישראל שיש בידו הרבה מצות עסיקינן. אבל לא עלה על דעת אדם לומר שמיתה מכפרת על רשע גמור, ולית דינא ולית דיינא. ולפי מסורת א"י רבי הוא שעומד בשיטת ר' יהודה שבתוספתא. וכן אמרו במכילתא יתרו פ"ז סוף עמ' 228: רבי אומר שומע אני שלא יכפר יום מיתה, כשהוא אומר (יחזקאל ל"ז, י"ג) בפתחי את קברותיהם, הא למדת שיום המיתה מכפר. וכן בירושלמי כאן פ"ח ה"ו, מ"ה ע"ב (ומקבילה בשבועות פ"א): רבי אומר על כל עבירות שבתורה יוה"כ מכפר חוץ מן הפורק עול וכו'. מיסבור סבר רבי שיום הכיפורים מכפר בלא תשובה ? ר' אשיין ר' יונה ר' בא ר' חייה בשם ר' יוחנן מודה רבי שאין יום הכיפורים מכפר 49 וכן צ"ל בירושלמי שבועות פ"א ה"ט, ל"ג ע"ב: ר' חייה בשם ר' יוחנן [מודה רבי שאין] יום הכפורים וכו', ונשמט שם המוסגר בט"ס. אלא בתשובה. הא מיתה מכפרת בלא תשובה. תני יום מיתה כיום תשובה. מאן תניתה רבי. הווי הדא היא דתנינן מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה, דלא כרבי. והכוונה להמשך המשנה: 50 אבל מן הרישא אין ראייה, ואפשר לפרשה שמיתה ויוה"כ מכפרין על הכל, ואפילו על החמורות ביותר. התשובה מכפרת על עשה ולא תעשה וכו', ומשמע מתוך דבריה שאם לא עשה תשובה אינו מתכפר לו, 51 כלומר, שמיתה לבדה אינה מכפרת בשום מקום. תדע לך שהוא כן שלא שנו במשנתנו אלא: אחטא ואשוב וכו', אחטא ויוה"כ מכפר. אבל באבות דר"ן נו"א פ"מ, ס' ע"ב: האומר אחטא ואשוב וכו', אחטא ויוה"כ מכפר וכו', אחטא ויום המיתה ממרק וכו', והכוונה לעברות שתשובה גרידא מכפרת עליהן, ויום המיתה כתשובה, וכדעת רבי. אבל לשיטת רבי מתכפר לו במיתתו, אפילו לא עשה תשובה. והוא בניגוד לשיטת הבבלי, 52 כאן פ"ה ב', פ"ו א', שבועות י"ג א' כריתות ז' א'. והברייתא שלנו בשיטת ר' יהודה לא היתה ידועה להם כלל, עיי"ש בשבועות. שרבי מדבר ביום הכיפורים בלא תשובה. ובבבל שנו בדברי רבי "יום הכיפורים", במקום "מיתה". 53 ולפי שיטת הירושלמי אין מי שסובר שיוה"כ מכפר בלא תשובה. ועיין בתו"כ אמור רפי"ד, ק"ב ע"א, בבלי שבועות י"ג א' וכריתות ז' א'. והירושלמי יפרש את הברייתא "לא קראו מקרא קודש ולא נתענה בו ועשה בו מלאכה וכו' " או או קתני, כלומר, לא קראו מקרא קודש אבל נתענה בו משום סיבה אחרת (שלא היה לו מה לוכל ולשתות, או שמת לו מת ונצטער עליו) או שלא עשה מלאכה מחמת עצלות, או שקראו מקרא קודש ולא נתענה בו ואכל ועשה מלאכה וכו', מ"מ יוה"כ מכפר, אם עשה אח"כ תשובה, עיין בתוספות שבועות י"ג א' ד"ה לא וד"ה ת"ל. ועיין בפרקי דר"א פמ"ו ובבאור הרד"ל שם, אות מ"ט.