תוספתא תרומות א

1רבי יהודה אומר חרש שתרם תרומתו תרומה אמר ר' יהודה מעשה בבניו של ר' יוחנן בן גודגדה שהיו חרשים והיו כל הטהרות שבירושלים נעשות על גבם אמרו לו משם ראיה טהרות אין צריכות מחשבה ונעשות על גב חרש שוטה וקטן תרומות ומעשרות צריכות מחשבה ר' יצחק אומר משום ר' אליעזר תרומת חרש לא תצא לחולין מפני שהוא ספק יש בו דעת ספק אין בו דעת כיצד עושין בית דין ממנין לו אפוטרופוס והוא תורם והם מקיימין על ידיו רבן שמעון בן גמליאל אומר איזהו חרש [כל] שהיה חרש מתחלתו אבל פקח שנתחרש הוא תורם והן מקיימין על ידיו.

2שומע ואינו מדבר זה הוא אלם מדבר ואינו שומע זה הוא חרש זה וזה הרי הן כפקח לכל דבר.

3איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות [ומקרע] את כסותו והמאבד את מה שנותנים לו פעמים שוטה ופעמים חלים [זה הכלל] כל זמן שהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבר חלים הרי הוא כפקח לכל דבר.

4ר' יהודה אומר קטן שהניחו אביו במקשה [הוא] תורם ואביו מקיים על ידו תרומתו תרומה אמרו לו לא הוא שתרם אלא אביו שאימן אחריו.

5כיצד תורם את שאינו שלו הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה ואם אינו חושש משום גזל תרומתו תרומה כיצד ידוע אם חושש משום גזל אם לאו הרי שבא בעה"ב ומצאו ואמר לו כלך אצל יפות נמצאו יפות אינו חושש משום גזל [ואם לאו הרי זה חושש משום גזל] ואם היה בעה"ב מלקט ומוסיף עליהן בין כך ובין כך אינו חושש משום גזל.

6הגנב והגזלן והאנס תרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר והקדשן הקדש אם היו בעלים מרדפין אחריהן אין תרומתן תרומה ואין מעשרותיהן מעשר ואין הקדשן הקדש בעלי [בתים] סיקריקון תרומתן תרומה ומעשרותיהן מעשר והקדשן הקדש.

7הבן והשכיר והעבד והאשה תורמין על מה שהן אוכלין אבל לא יתרמו על הכל שאין אדם תורם דבר שאינו שלו הבן בשל אביו והאשה בעיסתה הרי אלו תורמין מפני שתרמו ברשות.

8אריס שתרם ובא בעה"ב ועכב אם עד שלא תרם עכב אין תרומתו תרומה ואם משתרם עכב תרומתו תרומה אבל אין רשאי להוציא מעשר אלא על חלקו בלבד.

9פועל שתרם את הגורן אין תרומתו תרומה ואם אמר לו בעל הבית כנוס לי גרני תרומתו תרומה שאין הגורן נכנס אלא אם כן נתרם.

10פועלים שתרמו את הבור אין תרומתן תרומה ואם היה בור קטן ואחרים משתמשין בו תרומתן תרומה.

11רשאי בעל הבית [להפקיד] מעשר טבל כדי תרומת מעשר שבמעשר ר' יוסי אומר בעל הבית שתרם את המעשר מה שעשה עשוי.

12אפטרופין תורמין ומעשרין על נכסי יתומים מוכרין בתים שדות וכרמים בהמה עבדים [ושפחות] להאכיל ליתומים ולעשות להן סוכה ולולב וציצית וכל מצות האמורות בתורה ולקנות להן ס"ת נביאים וכתובים דבר הקצוב מן התורה אבל אין פודין עליהן שבוין ואין פוסקין עליהן צדקה בבית הכנסת דבר שאינו קצוב מן התורה ואינן רשאין להוציא עבדים בני חורין אבל מוכרין אותן לאחרים ואחרים מוציאין אותן בני חורין רבי אומר אומר אני שנותן דמיו ופודה את עצמו.

13אין מוכרין ברחוק ליקח בקרוב ברע ליקח ביפה אין דנין לחוב ולזכות להכניס להוציא ליתומין אלא אם כן נטלו רשות מבית דין וצריכין אפטרופין לחשב עם היתומין באחרונה דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר אין ליתומין אלא מה שהניחו להם אפטרופין מוכרין עבדים ליקח בהן קרקעות אין ב"ד עושין אפטרופין נשים ועבדים בתחלה ואם מינה אותן אביהן בחייו עושין אפטרופין.

14רשב"א אומר יתומים שסמכו אצל בעל הבית או שסמכם אביהם או שסמכום בית דין מעשר ומאכילן מפני תיקון העולם וכן היה רשב"א אומר יתום בן לוי שגדל אצל בעל הבית מעשר ומאכילו מפני תיקון העולם היה למוד אצל לוי או כהן או עני הרי זה [מאכילו] משלו אם היה בן אשתו כהן או לוי או עני הרי זה [מאכילו] מחלקן.

15קטן שאמר לאחד בשוק האכילני מעשר מחלקו מאכילו מפני תיקון העולם אם היה חייב לו מזונות או שעשה עמו כדי מזונותיו מאכילו משלו ועושה לו בחלקו סגולה.

16לא יתרום בעה"ב מעשר ויטול רשות מן הלוי ולא את הזרוע והלחיים והקבה ויטול רשות מן הכהן אבל מלוה אותן להיות מפריש עליהן מחלקן.

17מכירי כהונה ולויה אינן רשאין לעשותן כן בדברים האובדין מותר מפני שהוא כמשיב אבדה.

18רבי אלעזר אומר מי שבא בדרך ובידו תאנים וענבים ומלפפונות שאין יכולין להגיע לעיר משליכן לתוך הנקע או לתוך הסנאין היה עובר בין הכותים ובין הנכרים ובידו דברים שאין יכולין להגיע לעיר מניחן ע"ג סלע ר' יוסי אומר [נותנן בפונדתו עד שיסריחו].

19נכרי שתרם של [חברים] ושל ישראל אפילו ברשות אין תרומתו תרומה מעשה בפינא בישראל אחד שאמר לנכרי תרום לי גרני ותרמה וחזרה תרומה לגורן ובא מעשה לפני רבן גמליאל ואמר הואיל והנכרי תרם אינה תרומה ר' יצחק אומר נכרי שתרם את של ישראל והבעלים מקיימין על ידיו תרומתו תרומה.