מסכת עבדים א

1עבד עברי והנרצע נוהגים ביובל. שדה אחוזה וחרמים נוהגים ביובל אמר רבי ישמעאל לכך נאמר (ויקרא כ״ז:כ״א) כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו מה אחוזה ביובל אף חרמים ביובל: שוה היובל לר״ה לתקיעה ולברכות אלא שהשופר של יובל דוחה את השבת. מאימתי פסקו היובלות משעלה פול מלך אשור ותגלת פלנאסר מלך אשור והגלה לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשי:

2עבד עברי נקנה בכסף ובשטר וקונה את עצמו בשנים וביובל ובגרעון כסף יתירה עליו אמה העבריה שהיא קונה את עצמה בסימנין. הנרצע נקנה ברציעה וקונה את עצמו ביובל ובמיתת האדון:

3הכותב שטר גירושין לשפחתו רבי חנינא בן גמליאל אומר אינה בת חורין וחכ״א הרי זו בת חורין. אמר לה הרי את בת חורין חכ״א אינה בת חורין:

4מוכר אדם את בתו משפחות לשפחות ומאישות לאישות ומשפחות לאישות אבל לא מאישות לשפחות :

5המוכר את בתו על מנת שלא ייעדנה האדון מכרו קיים ותנאו בטל [מפני שהתנה על מה שכתוב בתורה וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל]:

6האב לייעד והבן לייעד האב קודם הבן לייעד והאב לפדות הבן קודם מפני שמצות ייעוד קודמת למצות פדיה שנאמר (שמות כ״א:ח׳) אשר לא יעדה והפדה. אין מיעדין שתים כאחת:

7האח אינו מייעד שהיה בדין מה אם הבן שאינו קם תחת אביו ליבום הרי הוא מייעד. זה שהוא קם תחת אחיו ליבום אינו דין שייעד ת״ל (שם) ואם לבנו ייעדנה. פרט (לזה) [לאח]:

8ייעדה בסוף השנים אם יש לו רשות עליה מיועדת כדברי רשב״א ואם לאו אינה מיועדת. וחכ״א כל זמן שהיא ברשותו מיועדת שעל מנת כן נתן את הכסף בתחילה:

9המוכר את בתו והלך וקדשה לאחר שחק באדון כדברי ר׳ יוסי בר יהודה וחכמים אומרים לא עשה כלום: