מסכת שמחות יב

1יום שמועה כיום קבורה לקריעה ולאבל למצות ז׳ ולמצות ל׳ אבל לאכילת קדשים אינו אלא כמלקט עצמות אלו ואלו לא אוכלין קדשים

2ר"א אומר שמועה קרובה בתוך ל׳ יום נוהג שבעה ושלשים יתר מכאן אינו נוהג אלא יום א׳ בלבד *([ר"ע אומר שמועה קרובה כל י"ב חודש נוהג ז׳ ול׳]) וחכמים אומרים אחד שמועה קרובה ואחד שמועה רחוקה נוהג שבעה ול׳ מעשה שמת אביו של ר׳ צדוק בגנזק של מדי ובאה שמועה לשלש שנים ונהג עליו ז׳ ול׳.

3כל שקורעים עליו בשעת מיתתו קורעין עליו בשעת ליקוט עצמות כל שאינו מאחה בשעת מיתתו אינו מאחה בשעת ליקוט עצמות:

4ליקוט עצמות אינו אלא יום אחד בלבד לפיכך אינו מלקטן אלא עם חשכה לקטן כל אותו היום חשכה באותו היום שלאחריו. אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ותנחומי אבלים אבל אומרים עליהן תנחומין לעצמן אין (אומרין) עולין עליהן בחבר עיר אבל מברין עליהן בתוך ביתו של אבל רשב"א אומר היו סובבין מטות כפויות חשיכה הרי זה אינו זוקפן.

5כך היו חבורות עושין בירושלם אלו לבית האבל ואלו לבית המשתה אלו לשבוע הבן ואלו ללקט עצמות. לבית האבל ולבית המשתה בית המשתה קודם לשבוע [הבן] וללקט עצמות לשבוע הבן קודם אבל חסידים הראשונים היו מקדימין לבית האבל מלבית המשתה שנאמר (קהלת ז׳:ב׳) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה באשר הוא סוף כל האדם והחי יתן אל לבו שכל מי שמהלך אחר המטה צריך לומר אחרי זה אני מת.

6אין מפרקין את העצמות ואין מפסיקין את הגידים אלא אם כן נתפרקו עצמות מעצמן ונפסקו הגידין מעצמן.

7כל העצמות אדם מלקט חוץ מעצמות אביו ואמו דברי רבי יוחנן בן נורי רבי עקיבא אומר ליקוט עצמות אינו עד שיכלה הבשר כלה הבשר אין הצורה ניכרת בעצמות

8מלקט אדם עצמות שני מתים כאחת ונותן אלו בראש אפיקרסין מכאן ואלו בראש אפיקרסין מכאן דברי רבי עקיבא רבי יוחנן בן נורי אומר סוף אפיקרסין להתאבל וסוף עצמות להתערב אבל מלקטין [ונותנין אותו בידים]

9מרביצין עליהם יין ושמן דברי רבי עקיבא שמעון בן ננס אומר שמן ולא יין מפני שהיין מטרף וחכמים אומרים לא שמן ולא יין מפני שמברכין עליהן את הסיכה אבל נותנין עליהן חפירין יבישין אמר רבי אליעזר בר צדוק כך אמר לי אבא בשעת מיתתי קברני תחילה בבקעה ובסוף לקט עצמי ותנם בגלוסקמא ברארין ואל תלקוט אתה בידך וכן עשיתי לו נכנס יוחנן וליקט ופרס עליהן אפיקרסין נכנסתי וקרעתי עליהן ונתתי עליהם חפירין יבישין כשם שעשה לאביו כך עשיתי לו:

10האיש מברך ומקשר לאיש אבל לא את האשה האשה מברכת ומקשרת את האיש ואת האשה האיש משמש את האיש בחולי מעיים אבל לא את האשה האשה משמשת את האיש ואת האשה בחולי מעיים

11אבא שאול בן קטנים היה אומר לבניו קברו אותי תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מאפלוני.

12עם הכל הוא נכנס לבית המרחץ חוץ מאביו וחמיו בעל אמו ורבו שלמדו חכמה רבי יהודה אומר אם היה אביו זקן או חולה נכנס ומרחיצו שכן הוא כבודו.

13אין מוציאין את המטה אלא אם היה ראשו ורובו קיים רבי יהודה אומר השדרה והגלגולת הן רובו מעשה בבנו של רבי חנינא בן תרדיון שיצא לתרבות רעה ותפסוהו ליסטין והרגוהו נמצא תפוח לאחר ג׳ ימים נתנוהו בכבודו והניחוהו על גבי המטה והכניסוהו לתוך העיר והיו מקלסין לפניו בכבודו של אביו ושל אמו [אביו] קרא עליו הפסוק (משלי ה) ונהמת באחריתך בכלות בשרך ושארך ואמרת איך שנאתי מוסר ותוכחת נאץ לבי ולא שמעתי בקול מורי ולמלמדי לא הטיתי אזני כמעט הייתי בכל רע בתוך קהל ועדה גמר וחזר לראש המקרא ואמו קראת עליו הפסוק הזה (שם יז) כעס לאביו בן כסיל [וממר] ליולדתו אחותו קראת עליו מקרא זה (שם כ) ערב לאיש לחם שקר ואחר ימלא פיהו חצץ: