מסכת שמחות יא

1עיר שמתו בו שני מתים מוציאין את הראשון ואין מלינין את הראשון ומוציאין את השני מפני שאמרו כל המלין את מתו הרי זה מנוולו אם לחפור לו קבר או להביא לו תכריכין או כדי שיבאו קרוביו ממקום אחר מלינו ואין בכך כלום. חכם ותלמיד מוציאין את החכם. תלמיד ועם הארץ מוציאין את התלמיד. היו שניהם חכמים שניהם תלמידים שניהם עמי הארץ מוציאין את הראשון. איש ואשה מוציאין את האשה מפני שהאשה קרובה לניוול.

2דברים שבין איש לאשה מניחין את האיש ברחוב ואין מניחין את האשה עולין בחבר עיר על האיש ואין עולין בחבר עיר על האשה (ר' יהודה אומר אם יש לה בנים קטנים) מברין על האיש ואין מברין על האשה ר׳ יהודה אומר אם יש לה בנים קטנים מברין עמהן

3הוציאו את הראשון וקברוהו אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים עד שיוציאו השני הוציאו את השני וקברוהו באין ועומדים בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים (אף על פי שאמרו) אין מנחמין שני אבלים כאחד אלא אם כן כבודם שוה

4אין מוציאין שני מתים במטה אחת אלא א"כ כבודם וקילוסן שוה מעשה באיש אחד באושא שנפל הבית על שני בניו ועל בתו ובאו ושאלו את רבי יהודה ואמר להם הוציאו שלשתן כאחת ונתנו את החתנים בראש אחד ואת הכלה בראש אחד והיו מקלסין לפניהם ואומרים הוי הוי חתנים והוי הוי כלה.

5אין עושין שני הספידין בעיר אחת אלא א"כ יש שם כדאי לזה וכדאי לזה. אין מקלסין שתי כלות בעיר אלא אם כן יש שם כדי קילוס לזו וכדי קילוס לזו ר"ש בן אלעזר אומר אעפ"כ אסור משום איבה.

6המת והכלה שהיו מקלסין ובאין זה כנגד זה מעבירין את המת מלפני הכלה מפני שכבוד החי קודם את המתים. המלך והכלה מעבירין את הכלה מפני כבוד המלך אגריפס המלך עבר לפני הכלה ושבחוהו חכמים אמרו לו מה ראית אמר להם אני כתר נוטל בכל יום וזאת תטול כתריה שעה אחת.

7אין מבטלין תלמוד תורה מפני המת והכלה אבא שאול אומר המעשה קודם לתלמוד תורה כך היה רבי יהודה עושה בשעה שהיה רואה את המת ואת הכלה שנקלסין ובאין (זה כנגד זה) היה נותן עיניו בתלמידים ואמר המעשה קודם ללימוד.

8האשה שמת חמיה או אחד מקרובי בעלה הרי זו לא תכחול ולא תתקשט אלא נוהגת עמו כדרך שהוא נוהג אף הוא שמת חמיו או אחד מקרובי אשתו אינו כופה להתקשט אלא נוהג עמה כדרך שהיא נוהגת.

9כיבוד הבית והדחת הכוסות והצעת המטות אין בהם משום מלאכה לאבל. (דרגש המקפת אינה נכפת רבי שמעון בן אלעזר אומר מוריד קלמנטרין שלה ומניחה כמות שהיא).

10חמשה אחים שהיו אוכלין על שולחן אביהם ומת אביהם בזמן שכל אחד ואחד הולך וישן בתוך ביתו כופה בתוך ביתו ואם לאו אינו כופה אלא בבית שמשתמשין בו בלבד

11היו חמשה בתים בזמן שמשתמשים בכולן כופין בתוך כולן ואם לאו אין כופין בתוך כולן אלא בבית שמשתמשים בו בלבד

12הדר באכסניא אצל חבירו אם לבו גס כופה ואם לאו אינו כופה

13היה מהלך בדרך ושמע שמת לו מת אם יכול (לעשאן לאחרים) הוא כופה ואם לאו אינו כופה.

14כופה אדם מטתו על גבי שתי ספסלים או על גבי ארבעה אבנים אפילו חמשה מצעות מלמעלה אפילו גבוה מן הארץ ד׳ טפחים ובלבד שיהו רגליה זקופות מלמעלה.

15אבל כל זמן שמת מוטל לפניו אין ישן לא על גבי מטה ולא על גבי מטה כפויה.

16הישן על גבי ספסל או על גבי מטלתא דכרמא האודיינא חייב במטה כפויה אינו כופה את המטה ואינו יושב על גבי ספסל אין שומעין לו אלא אומרים מצות כפייה היא.

17כפיית המטה פעמים ו׳ פעמים ה׳ פעמים ד׳ פעמים ג׳ לא פחות ולא יותר כיצד מת בין השמשות כפיית המטה ששה בין השמשות ערב שבת כפיית המטה חמשה יו"ט לאחר השבת כפיית המטה ד׳ שני ימים טובים של ראש השנה כפיית המטה ג׳ (לא פחות ולא יותר).

18מאימתי כופה אדם מטתו משיצא המת מפתח ביתו כדברי ר"א רבי יהושע אומר עד שיסתם הגולל מעשה כשמת ר"ג הזקן כיון שיצא מפתח החצר אמר יכפה את המטות [וכיון שנסתם הגולל א"ל ר׳ יהושע כפו את המטות] א"ל כבר כפינו על פי זקן: