מסכת שמחות ג

1בן יומו שמת הרי הוא לאביו ולאמו כחתן שלם לא סוף דבר בן יומו חי אלא אפי׳ יוצא ראשו ורובו בחיים אלא שדברו חכמים בהווה:

2ויוצא בחיק נקבר באשה אחת ובשני אנשים אבא שאול אומר באיש א׳ ובשתי נשים אמרו לו אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים ואין איש אחד מתייחד עם שתי נשים אין עומדין עליו בשורה ואין אומרין עליו ברכת אבלים עד שיהא בן שלשים יום ובן שלשים יום יוצא באנשים ובנשים ובדלוסקמא ובאגפים עד בן שנים עשר חדש בן שנים עשר חדש יוצא באנשים ובנשים ובדלוסקמא ובכתף עד בן שלש שנים רבי יהודה אומר אם רצה אביו לכבדו מוציאין לו ארון לבית הקברות עד בן שלש שנים:

3בן שלש שנים יוצא במטה רבי עקיבא אומר הוא בן שלש שנים ואיבריו כבן שתים (אינו יוצא במטה) הוא בן שתים ואיבריו בבן שלש יוצא במטה שמעון בן אחי עזריה אומר כל היוצא במטה מקלסין לפניו רבי מאיר אומר משום רבי אלעזר בן עזריה כל שהרבים מכירין אותו מתעסקין עמו וכל שאין הרבים מכירין אותו אין הרבים מתעסקין עמו :

4רבי יהודה משום רבי אלעזר בן עזריה אומר אף שכיניו לענין הספד מספידין לעניים בני שלש ולעשירים בני ארבע רבי עקיבא אומר לעניים בני שש ולעשירים בני שבע בני עשירים בבני חכמים בני חכמים כבני מלכים (מתעסקין עמהם):

5תינוק שיודע לישא וליתן יוצא במעשה עצמו אם אין לו מעשים יוצא במעשה אבותיו ואם אין לאבותיו מעשים יוצא במעשה קרוביו הכלה יוצאת בין בכבוד אביה בין בכבוד חמיה מפני (שמעלין בכבוד ולא מורידין) לא מוסיפין בתחילה אבל מוסיפין על העיקר:

6בירושלים היו אומרים עשה לפני מיטתך וביהודה היו אומרים עשה לאחר מיטתך (של) שבירושלים לא היו אומרים לפני מיטתו של מת אלא דבריו של מת וביהודה היו אומרים דברים שיש בו ודברים שאין בו המהלכין אחר המטה לא היו עונין אחריהם ואומרים אלא דברים שיש בו (ודברים שאין בו). מבן שלש ועד בן שלשים יוצא כחתן מבן שלשים עד בן ארבעים יוצא כאח מבן ארבעים ועד בן חמשים יוצא כאב:

7רשב"א אומר מבן שלשים ועד בן ארבעים אם יש לו בנים או לרוב בני גילו בנים יוצא כאב ואם לאו יוצא כאח מבן מ׳ ועד בן נ׳ אם יש לו בני בנים או לרוב בני גילו בנים יוצא כאב ואם לאו יוצא כאח:

8מת פחות מחמשים מת בהכרת לחמשים ושתים שנה זו היא מיתת של שמואל הרמתי מת לששים שנה זו היא מיתה האמורה בתורה שנאמר (איוב ה׳:כ״ו) תבא בכלח אלי קבר מת לשבעים שנה זו היא מיתה של שיבה שנא׳ (תהילים צ׳:י׳) ימי שנותינו בהם שבעים שנה מת לשמונים שנה זו היא מיתה של גבורה שנא׳ (שם) ואם בגבורות שמונים שנה וכן ברזילי הגלעדי אמר לדוד (שמואל ב י״ט:ל״ו) בן שמנים שנה אנכי היום האדע בין טב לרע (יתר מכאן חיים של צער):

9המת ליום א׳ מיתה של זעף. המת לשנים מיתה של בהלה. המת לשלשה מיתה של מגפה. לארבעה לחמשה מיתה חטופה. המת לששה מיתה האמורה בתורה. המת לשבע מיתה של חיבה. יתר מכאן של יסורין:

10רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר זקן שאכל את החלב או שחלל את השבת מת בהכרת וכי מה מודיענו שמיתתם בהכרת אלא שמת לשלשה מת בהכרת לארבעה מיתה חטופה המת לששה מיתה האמורה בתורה וכו׳. א"ר יהודה חסידים הראשונים היו מתייסרין בחולי מעיים כעשרים יום קודם מיתתן כדי למרק את הכל כדי שיבואו זכאין לעתיד לבא שנא׳ (משלי כ״ז:כ״א) מצרף לכסף וכור לזהב ואיש לפי מהללו: