מסכת שמחות ד

1על כל האמור בתורה כהן מטמא על אביו ועל אמו על בנו ועל בתו על אחיו ועל אשתו ועל אחותו רבי עקיבא אומר שניים להם מתאבל ואונן ולא מטמא:

2רשב"א אומר אבי אביו ובן בנו וחכמים אומרים כל מי שמתאבל עליו מתאבלין עמו וכל שאין מתאבל עליו אין מתאבלין עמו ספק שהוא אחיו ספק שאינו אחיו ספק שהוא בנו ספק שאינו בנו מתאבל ואונן ואינו מטמא:

3אשתו ארוסה לא מתאבל ולא מטמא גרושה אע"פ שיש לו הימנה בנים לא מתאבל ולא אונן ולא מטמא:

4([איזה אנינה מיום מיתה ועד יום קבורה כדברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין לך אסור באנינה אלא יום אחד בלבד]) אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט מתאבל ואונן ולא מטמא:

5אחותו ארוסה ר"מ אומר מטמא רבי יהודה ור"ש אומרים לא יטמא:

6מוכת עץ ר"י אומר יטמא ור"מ ור"ש אומרים לא יטמא באנוסה ומפותה הכל מודים שלא יטמא בבוגרת הכל מודים שיטמא:

7כללו של דבר שהיה רבי שמעון אומר כל שהיא כשירה לכהן גדול מטמא לה כל שאינה כשרה לכהן גדול לא יטמא:

8על כל אלה שאמרו כהן מטמא אינו רשות אלא חובה רבי שמעון אומר רשות רבי יהושע אומר חובה:

9מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו בערבי פסחים ולא רצה ליטמא לה ודחפוהו חביריו וטמאוהו על כרחו אמרו לו אינה רשות אלא חובה:

10עד אימתי מטמא לה ר"מ אומר כל אותו היום רבי יהודה אומר עד שלש רבי יהודה אומר משום רבי טרפון עד שיסתם הגולל:

11מעשה שמת שמעון בן יהוצדק בלוד ובא יוחנן אחיו מן הגליל [לטמא לו] מאחר שנסתם הגולל לטמא (לאחוריהם) ובאו ושאלו לחכמים ואמרו אל יטמא פתחו לו על הקבר ויראה:

12מעשה בתינוק אחד שכתב נכסיו לאחרים והניח את משפחתו והיו בני משפחתו מעוררין ואומרים יבדק ובאו ושאלו לחכמים ואמרו אל יבדק מאחר שנסתם הגולל אין מזיזין את המת ממקומו ודבר אחר כיון שמת שערו נשתנה:

13כהן הדיוט שהוא מטמא לקרוביו אל יטמא לאחרים אפילו בו ביום בד"א בזמן שיש בו כדי נושאי המטה וקבריה אבל אין שם כדי נושאי המטה וקבריה ה"ז יטמא נטמא ובאו כדי נושאי המטה וקבריה פורש למקום טהרה:

14היו שם שני דרכים אחת קרובה וטמאה ואחת רחוקה וטהורה אם היה העם הולך לו ברחוקה ילך עמהם ואי לאו ילך בטמאה מפני כבוד השם:

15היה עומד וקובר את מתו עד שהוא עומד בתוך הקבר מקבל מאחרים וקובר פירש הרי זה לא יטמא:

16נטמא בו ביום רבי טרפון מחייב ורבי עקיבא פוטר נטמא לאחר אותו היום הכל מודים שהוא חייב מפני שהוא סותר יום אחד:

17מטמא כהן על הקרובים אפילו הן פסולין בנו ובתו נתינים וממזרים אחיו ואחותו נתינין או ממזרין חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית (וחוץ ממי שיש לו ממקום אחר):

18ספק אחיו ספק שאינו אחיו ספק שהוא בנו ספק שאינו בנו מתאבל ואונן ואינו מטמא:

19איזהו אנינה מיום מיתה עד יום קבורה דברי ר׳ מאיר וחכמים אומרים אין לך (איסור) באנינה אלא יום אחד בלבד:

20כהן גדול שהוא מטמא למתים או שפרע או שפרם הרי זה לוקה ארבעים:

21כל טומאה מן המת שהנזיר מגלח עליה סופג את הארבעים ושאין הנזיר מגלח עליה אין סופג את הארבעים:

22(כהן גדול שהוא מטמא או שנכנס לבית הקברות הרי זה לוקה ארבעים):

23(אע"פ) שנכנסו למדור הנכרים לארץ עממים ולבית הפרס או שיצא חוץ לארץ מלקין אותו מכת מרדות:

24נכנס לשדה שאבד קבר לתוכה פטור עד שיהלך את כולה:

25מטמא כהן ויוצא ח"ל לדיני ממונות ולדיני נפשות לקדש את החדש ולעבר את השנה ולהציל את שדהו מנכרי ואפילו יוצא ועורר עליה:

26ללמד תורה ולישא אשה רבי יהודה אומר אם אין לו מאין ללמד יטמא [ואם לאו אל יטמא ר"י אומר אע"פ (שאין) [שיש] לו מאין ללמוד יטמא] שלא מכל אדם זכאי ללמוד בתורה מעשה ביוסי הבבלי שנטמא ויצא חוץ לארץ אצל רבי יוסי בציידין:

27מטמא כהן על עצם כשעורה מאביו ורבי יהודה אומר בתחלה אין אדם מטמא על עצם כשעורה מאביו (אבל חוזר הוא על עצם כשעורה מאביו אמרו לו) לא יטמא כהן על אבר מן החי אפילו מאביו:

28מעשה ביוסף פסקס שעלתה נימא ברגליו ונכנס הרופא לחתכה אמרו לו כשתניח לו כחוט השערה חתכה והניח בה כחוט השערה והודיעו קרא לנחוני בנו אמר לו בני ע"כ אתה חייב ליטפל מכאן ואילך צא לך שאמרו חכמים אין אדם מטמא על אבר מן החי (ואפילו) מאביו כשבא הדבר אצל חכמים אמרו על זה נאמר (תהלים קיט) נפשי בכפי תמיד ותורתך לא שכחתי (קהלת ז) יש צדיק אובד בצדקו (ויש רשע מאריך ברעתו):

29מצא מת מצוה הרי זה מטפל בו וקוברו איזהו מת מצוה כל שהוא צווח ואין בני העיר שומעין את קולו אבל בני העיר שומעין את קולו אין זה מת מצוה:

30לעולם הוא מת מצוה עד שיהא שם כדי נושאי המטה וקובריה אבל יש שם כדי נושאי המטה וקובריה אין זה מת מצוה:

31על הכל מטמא כהן גדול נזיר ונשיא רבי אליעזר אומר יטמא כהן ואל יטמא נזיר שזה מביא קרבן טומאה על טומאתו וזה אין מביא קרבן על טומאתו וחכ"א יטמא נזיר ויביא מאה קרבנות ואל יטמא כהן הדיוט שזה קדושתו מרחם וזה אין קדושתו מרחם (מפני ש) זה קדושתו לשעה וזה קדושתו קדושת עולם:

32הכל מודים בכ"ג ומרובה בבגדים יטמא מרובה בבגדים מרובה בבגדים והממונה יטמא הממונה [ממונה ומי שעבר יטמא מי שעבר] מי שעבר ומשוח מלחמה יטמא משוח מלחמה משוח מלחמה וכהן הדיוט מטמא כהן הדיוט כהן הדיוט ולוי מטמא לוי לוי וישראל מטמא ישראל ואם היו שניהן שוין מטמא הזריז שבהם ואם היו שניהם זריזין מטמא איזה מהן שירצה:

33מצאוהו בין שדה ניר לשדה בור קוברו לשדה בור בין שדה ניר לשדה זרע קוברו לשדה ניר בין שדה זרע לשדה אילן קוברו לשדה זרע בין שדה אילן לשדה פרס קוברו בשדה אילן ואם היו שתיהן שוות קוברו בקרובה שבהן ואם לא היו שתיהן שוות קוברו באיזה מהן שירצה:

34אמר ר׳ עקיבא זו היתה תחלת זכותי לפני חכמים השכמתי ומצאתי הרוג א׳ והייתי מטפל בו בג׳ תחומי שבת עד שהבאתיו למקום קבורה וקברתיו וכשבאתי והרצתי דברי לפני חכמים אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שהיית פוסע מעלין עליך כאילו שפכת דמים דנתי קל וחומר בעצמי ומה אם עכשיו שנתכוונתי לזכות חטאתי לרבות מעונותי אלו נתכוונתי על אחת כמה וכמה וכשהיה אדם מדבר זה לפני רבי עקיבא היה אומר זה היתה תחלת זכותי: