מסכת שמחות ה

1אבל כל שבעה ימים אסור לעשות מלאכה הוא ובניו ובנותיו ועבדיו ושפחותיו ובהמתו כשם שהם והוא אסור לעשות כך אחרים אסורים לעשות לו:

2עושין לו מלאכה שהיא אובדת (לו) כונסין לו גרנו ובועטין לו גתו גודפין לו את חביותיו זיתיו הפוכין רבי יהודה אומר טוען קורה הראשונה לאחר אבל גומר אמר לו רבי יוסי והלא אובדין הן אלא יגמור:

3פשתנו לעלות מן המשרה צמרו לעלות מן היורה אם יש שם אחרים מסלקין עמו אם לאו מסלקין בצנעא:

4בדו לגוף רבי יהודה אומר (למדין לאחר האבל ומריח) [עושין לו למודין ולאחר אבילות יגמור] אמר לו רבי יוסי והלא אובדים הם אלא יגמורו:

5מרביצין שדה לבן שלא לזורעה. זורעין לו פס פשתן ברביעית כדברי ר"א וחכמים אומרים לא זרעה פשתן יזרענה מין אחר לא זרעה בשבת זה יזרענה בשבת אחרת:

6היה נחתום בעיר ואין שם אלא הוא עושה בצנעה מפני כבוד העם:

7רבי שמעון בן יוחי אומר והרי שהיה ספר או בלן לרבים והגיע זמן הרגל עושה בצנעא מפני כבוד העם:

8היה יושב ומספר ובאו ואמרו לו מת אביך הרי זה יגמור אחד המספר ואחד המסתפר. הפועלים שקבלו מלאכה לעשות לאבל בתוך ביתו אסור בתוך בתיהם מותר רבי שמעון בן יוחי אומר שכר יום בין כך ובין כך אסור [שכר הקיבולת בביתו אסור בבתיהם מותר במחובר לקרקע בין כך ובין כך אסור] בעיר אחרת בין כך ובין כך מותר:

9אבל שתכפוהו אביליו הרי זה מיקל בסכין ובמספרת אבל לא במספרים ואם היו בגדיו צואין מדיחן בצונן אבל לא במי רגלים:

10אבל ומנודה שהיו מהלכין בדרך מותרין בנעילת הסנדל וכיון שהגיעו לעיר יחלוצו וכן בתשעה באב וכן בתענית צבור:

11מנודה שמת הרי זה טעון סקילה לא שהעמידו עליו גל אבנים גדול כעכן אלא שליח בית דין נוטל את האבן ונותנה על ארונו לקיים בו מצות סקילה:

12מנודה לא קורא ולא קורין עמו לא שונה ולא שונין עמו אבל קורא הוא ושונה לעצמו בשביל שלא ישכח את למודו:

13שוכרין אותו ומשתכרין לו לא בשביל הנאת עצמן אלא כדי שינעול הדלת לפניו:

14מנודה לעירו (לא) מנודה לעיר אחרת מנודה לתלמידים לא מנודה לחכמים מנודה לחכמים מנודה לתלמידים מנודה לכל העם לא מנודה לנשיא מנודה לנשיא מנודה לכל העם:

15מת א׳ מהמנדים אם נתן רשות לחברים מתירים לו ואם לאו אין מתירים לו:

16אין נדוי פחות משלשים יום ואין נזיפה פחות משבעה ימים:

17ר"ג אומר כל שפשטו בו ב"ד אע"פ שחזרו וקרבו אותו אין יוצא בשלום מן העולם: