מסכת שמחות ט

1על כל המתים כולן אינו קורע אלא על רבו שלמדו חכמה רשב"א אומר חכם שמת כל שעומדים בשעת מיתתו קורעים עליו כל שאין עומדין עליו בשעת מיתתו אין קורעין עליו

2(הכל חולצים על חכם ועל תלמיד) חכם שמת חולצין לפניו את הימין אב ב"ד שמת חולצין לפניו את השמאל נשיא שמת חולצין לפניו ב׳ ידים מעשה כשמת ר"א חלץ לפניו ר"ע שתי ידיו והיה מכה על לבו והדם שותת וכן היה אומר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו.

3על כל המתים כולן אינן חולצין אלא על אביו ועל אמו ואם אין ראויין לחלוץ אף על אביו ועל אמו לא יחלוץ מעשה כשמת אביו של ר"ע חלצו לפניו והוא לא חלץ.

4על כל המתים כולן קורע בסכין על אביו ועל אמו אינו קורע בסכין.

5על כל המתים כולן אינו מגלה לבבו על אביו ועל אמו מגלה.

6על כל המתים כולן. אינו מבדיל קמי שפה על אביו ועל אמו מבדיל קמי שפה א"ר יהודה כל קרע שאינו מבדיל קמי שפה הרי זה קרע של תיפלה (רבי יהודה אומר כל קרע שהוא בתחילה קורע שלשה אצבעות ותוספתו כל שהוא. אין קורעין אלא עד הטיבור הקטנים אחרים קורעים להם הקורע לשם כבוד הרי זה מאחה מיד. אפיקרסין אין מעכבין את הקריעה רבי בנימין משום ר"ע אומר קורעין אפיקרסין).

7על כל המתים כולם הוא קורע את העליון על אביו ועל אמו אע"פ שיש עליו מאה קורעין. האשה אינה קורעת אלא את העליון רבי יהודה אומר האשה קורעת את הפנימי והופכתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את השאר

8[על כל המתים שולל לאחר ז׳ ומאחה אחר ל' ועל אב ואם אינו מאחה לעולם. האשה שוללת לאחר ז׳ ומאחה אחר ל׳ ר"י אומר האשה שוללת מיד ומאחה אחר ג']

9על כל המתים כולן הוא דוחק את המטה ואינו מרבה בעסקו על אביו ועל אמו המרבה בעסקו ואינו דוחק הרי זה משובח אבל אם היתה שעת דוחק או ליל שבת או גשמים יורדין דוחק אף על אביו ועל אמו את המטה ואינו מרבה בעסקו.

10על כל המתים כולן אסור ללבוש כלים מגוהצים עד שלשים יום על אביו ואמו אסור עד שיגיע הרגל ויגערו בו חביריו.

11על כל המתים כולן אסור בתספורת עד שישלמו שלשים יום על אביו ועל אמו ישלח פרע עד שיגערו בו חביריו.

12על כל המתים כולן אסור בסחורה עד שישלמו לו שלשים יום על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו ואמרו לו צא עמנו.

13על כל המתים כולן אסור לילך לבית המשתה עד שישלמו לו ל׳ יום על אביו יעל אמו אסור כל שנים עשר חדש אלא א"כ היתה לשם שמים:

14אמרו לו מת אביו וקרע והיא אינו אלא אמו יצא אמו וקרע והוא אינו אלא אביו (לא) יצא מת אביו וקרע והוא אינו אלא אחד מן הקרובים יצא אחד מן הקרובים והוא אינו אלא אביו לא יצא

15מי שמתו אביו ואמו קורע קרע אחד לשניהם רבי יהודה בן תימא אומר קורע על זה בפני עצמו ועל זו בפני עצמה מי שמתו עשרה בניו כאחת קורע קרע אחד על כולן משקרע בישרו אותו שמת בנו וקרע הרי זה קורע והולך עד שהוא מגיע לטיבור הגיע לטיבור הופך את הקרע לאחוריו מת בנו וקרע הרי זה מבדיל בין הקרע ג' אצבעות וקורע

16אין קורעין אלא בין שתי הקורע למטה מן הצדדין לא יצא רבי יהודה אומר יצא אמר רבי יהודה מעשה בימי חרסום שהיו קורעין למטה מן הצדדין אמרו לו אין שעת הסכנה ראיה. פוחח אינו קורע רבי יהודה אומר קורע את הברסיס ואת הבדרסים ואת הפלמוט ואת השלל ואת החרוד לא יצא הקורע את המאחוי יצא איזהו מאחוי כל שיאחהו כל צרכו.

17אלו קרעין שאין מתאחין על אביו ועל אמו ועל רבו שלמדו חכמה ועל שריפת התורה ועל חורבן הבית ועל שמועות רעות ועל קללת השם והרואה את ירושלים מן הצופים ועל המלך ועל הנשיא ויש אומרים אף על כהן גדול ונביא ועל אב בית דין על שריפת התורה לא ששמע שנשרפה אלא א"כ עומד עליה והיא נשרפת על חרבן הבית אפילו שמע שחרב הבית ועל שמועות הרעות שהן קשין כחרבן הבית. הרואה את ירושלים מן הצופים חייב לקרוע נכנס בתוכה הרי זה מוסיף על הקרע עלה מוסיף לקרוע עלה להודיעו על פרק ופרק חייב לקרוע עלה וישב בה קורע קרע אחד ויוצא.

18הלוקח חלוק קרוע לחבירו [אינו רשאי לאחות אלא אם כן הוא יודע שהוא מן הקרעים המתאחין המוכר חלוק לחבירו] צריך להודיעו שהוא מן הקרעין [המתאחין או] שאין מתאחין (וכן) כל הקרעין שאין מתאחין אסור למכרן לנכרים לתופרן ולהפכן מלמטה דברי ר"ש ורבי אליעזר מתיר ר"ג אומר השואל חלוק מחבירו לילך ולבקר בו את אביו הלך ומצאו שמת הרי זה קורע ומאחהו ומחזיר לו את חלוקו. לקחו הימנו סתם אינו יוצא לקרוע

19היוצא בחלוק קרוע לפני מטתו של מת הרי זה גוזל את המת מרובה גזילת המת מגזילת החי שהגוזל את החי הוא יכול לפייסו ולהחזיר לו את הגזלות [הגוזל את המת אינו יכול לפייסו ולהחזיר לו גזילו] הקורע על מתו וחזרה בו נשמה אם לאלתר מת יצא ואם לאחר זמן מת לא יצא [כיוצא בדבר אתה אומר מכבד אביו ואמו במותן כאילו כבדן בחייהן משום שהמכבדן בחייהן משום יראה ומשום ירושה והמכבדן במותן אין מכבדן אלא לשם שמים]

20כל המציל כלים מן המת הרי זה גוזל את המת יש מציל ויש שאינו מציל אם עד שלא הגיע לארון מציל ואם משהגיע לארון אינו מציל אבל מלמדין לאדם שלא יהא חובלן והלא אמרו כל המרבה כלים על המת הרי זה עובר משום בל תשחית דברי ר"מ ר"א בר צדוק אומר מנוולו רבן גמליאל אומר מרבה עליו רימה רבי נתן אומר היא כסותו שיורדת עמו לשאול היא באה עמו לעתיד לבוא שנאמר (איוב ל״ח:י״ד) תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש: