יכין ידים ב:לד

1ספק טמאים אי"ל דמסופק אם נטמאו המים ממש בא' מהטומאות. ליתא דפשוט דאפילו בנטמאו המים באהל המת. נוטלין בהן הידים לחולין. כיון דלאו משום טהרה שצריכה נוטלין לחולין אלא רק משום גררא דתרומה נוטלין גם לחולין [כחולין ק"ו א']. ומה"ט אפילו אוכל לחם טמא. או שהאדם עצמו טמא. פשוט שצריך נט"י לחולין [כמ"ש פ"א סי' ל"ה]. ואי דמיירי הכא באוכל תרומה. ומסופק בהמים אם נטמאו. ג"כ אי אפשר. דהרי ספק משקין ליטמא טמא [כטהרות פ"ד מ"ט]. וכיון דכוודאי טמאין דיינינן להו. ודאי פסולין לנט"י. דדוקא אם מסופק אם כבר נטמאו אחרים מהמשקין טהור. אבל האיך יכניס את עצמו להספק לכתחלה. ואע"ג דגם ספק לטהר טהור היינו במסופק אם טיהר את עצמו כלל. משא"כ הנך מים כיון שכבר הוחזקו כטמאין. ודאי לא טיהר את עצמו. והאיך קאמר הכא טהור [לקמן פ"ג סי' ח']. אלא נ"ל דטמא דקאמר הכא לאו דוקא [וככל טמא וטהור שבכל סדר טהרות וכמ"ש בס"ד כמה פעמים]. אלא ר"ל פסולין. וכגון שמסופק אם כבר נטל בהן אדם אחר ידיו. ואע"ג דהיינו שעשה בהן מלאכה. וכבר תנא ליה ברישא. י"ל דנט"י לא נכלל בשם מלאכה. דמצות לאו ליהנות ניתנו [כר"ה כ"ח א']. ואפ"ה מדמחשבו כשופכין פסולין לנט"י. א"נ דמיירי שמסופק אם נפסלו מדשתה מהן בהמה. או שמא נשתנה השתא מראיתן מבתחלה. דבכל הנך גוונא פסולין לנט"י [כפ"א מ"ג. ונ"ל דהא דלא נקט להו במשנתנו כפי הסדר שנזכרו בפ"ק. היינו משום דבעי למנקט להו בדרך לא זו אף זו. דלא מיבעיא מלאכה דוודאי לא חיישינן לה. דמהיכי תיתי נחזיק שעשה בהן מלאכה [ועיין רמ"א סק"י]. ותו אם גם עשה בהן מלאכה הפוסלת שמא הדיח בהן כלים מודחים דכשרים [כפ"א מ"ד]. אלא אפילו במסופק אם היה בהן כשיעור. דוודאי אפשר ואפשר. אפ"ה כשרין. ולא מיבעיא במסופק בשיעורן. דוודאי מסתבר לומר שנטל כהרגלו ברביעית. אלא אפילו ביש כאן דררא בספק שנפסלו לנט"י. דלא שייך כאן ס"ס ולא הרגל. אפ"ה בכל גוונא כשר]: