יש סדר למשנה על משנה ביצה ב:ג
יש סדר למשנה על משנה ביצה · Yesh Seder LaMishnah on Mishnah Beitzah 2:3
Open in the reader →1ושוין (כלומר ב"ש וב"ה) שמשיקין את המים בכלי אבן לטהרן פי' הר"ב מי שיש לו מים יפים לשתות ונטמאו ממלא בהן כלי אבן שאינו מקבל טומאה ונותנן במקום מים מלוחים או עכורים עד שנושקים מים למים וכו' וטהרו. נשאלתי הלא במקואות"ד מ"ו תנן ב"ש אומרים אין מטבילין חמין בצונן וכו' ולא יפים ברעים וכו' הרי דלב"ש אין משיקים מים יפים ברעים והיאך תנן הכא ושווין שמשיקין וכו'. והשבתי לפום רהיטא יש לומר דאע"ג דבעלמא ס"ל לב"ש דאין מטבילין יפים ברעים מטעם שכתב הר"ש או מטעם שפי' הרמב"ם [כמו שאביאם לקמן בסמוך] מ"מ הכא משום עונג י"ט [למאן דמוקי למתני' בי"ט] או משום עונג שבת [למאן דמוקי למתניתין בשבת] שאין לו מה לשתות התירו בית שמאי אע"ג דבעלמא אסור לכתחלה לדעת ב"ש מ"מ כדי שלא יהיה צמא לשתות בשבת או ביו"ט התירו אפי' לכתחלה ולא חיישי לדילמא חייס עלייהו [והא דפריך הש"ס בריש הסוגיא ומי גזרינן והא תנן ושוין שמשיקין וכו' ואם איתא נגזר השקה אטו הטבלה. דע דאין לדמות גזירות חכמים אהדדי כמ"ש תוס' בכמה דוכתי וקצת ראיה מאוקימתא דרבא דטעמא דכלים בשבת וי"ט דלא דנראה כמתקן א"כ למה התירו השקת מים בשבת וי"ט הלא מים הטמאים שנטהרו ע"י השקה נראין כמתקן. ואם בזה יש לדחוק ולדחות. עכ"פ יש ראיה יותר מהאוקימתא דרב ביבי דמפרש גזירה שמא ישהה ולא חיישי' להכי גבי השקת מים והדברים ערוכים כי באו באורך בחידושי בס"ד וכעת לגודל הנחיצה אין כאן מקום לקבל אריך]: שוב נמצא כי מארי דודי זקני מהר"ם שי"ף טמן קושיא זו ותירוצה ברמז בקיצור נמרץ בזה"ל ושוין שמשיקין כו' במים מלוחים ס"ל דלא מיקרי זה יפה ברעות כדאיתא סוף מקואות עכ"ל אמנם לא יספיקו דבריו לפמ"ש הרב מים מלוחים או עכורים וכו'. והנה ודאי עכורים הוי יפים ברעים [וכן הרמב"ם בפירושו כתב דמה שהצריכו לטהר המים לפי שהמים הטמאים הן מתוקין ומי המקוה אינן ראוין לשתות] וא"כ נשארה הקושיא אדוכתא. ותו שהרי סדר המשנה במקואות כך היא ב"ש אומרים אין מטבילין חמין בצונן ולא צונן בחמין ולא יפים ברעים ולא רעים ביפים [בה"א מטבילין] ופי' הר"ש בזה"ל חמין בצונן בית שמאי גזרי דילמא חייס עלייהו ולא נגעו בהדדי וב"ה לא גזרו עכ"ל הנה חזינן דאפילו חמין בצונן שאפשר לתקנו בקל אם יצטננו החמין או יחמו הצונן יש לתקנם בקל ואפ"ה גזרו ב"ש דחייס עלייהו ולא ינגעו בהדדי על אחת כו"כ לטבול במים מלוחין שיש לחוש דחייס עלייהו על המים מתוקים הנטבלים שלא ינגעו בהדי מלוחים שאינם ראוי' לשתיה. ועוד יותר קשיא עדיין לפי' הרמב"ם שכתב בזה"ל דדעת ב"ש שבעת טהרת המים הטמאים לא יטהרו אלא במקוה ממינו שאם היה מים חמים הנה טהרתם במקוה שיהיו מימי' חמים ואם היה מים מרים הנה טהרתם במקוה שיהיו מימי' מרים כי הכוונה בטהרת המים שהוא ישיב עם מי המקוה כדבר אחד וכו' עכ"ל הנה נתבאר מתוך פירושו דגם מים מתוקים במים מלוחים אינם עולים מידי טומאתם שאינם כדבר אחד שהרי מרים אינם טהרתם אלא דוקא במים מרים ולא במתוקים ק"ו בן בנו של ק"ו דמתוקים אינם בטלים במרים או במלוחים שאינו ממינו. וא"כ לפי' הרמב"ם נשאר סתירת דעת ב"ש ממשנה דמקואות אמתני' דביצה אדוכתא. גם הרא"ש בפירושו למקואות מקשה על פי' הר"ש ומסיים בזה"ל ונראה לי לפרש טעמא של ב"ש משום דאוכלין ומשקין אין להם טהרה במקוה אלא טהרת המים בהשקה הוא משום דבטילו אגב מי המקוה וסבירי ב"ש דלא בטילי אלא במים כיוצא בהם עכ"ל. הרי דהסכים הרא"ש לפי' הרמב"ם ודוחה לפי' הר"ש וא"כ גם לפי' הרא"ש נשאר סתירת בית שמאי אהדדי. גם הר"ב מברטנורה במקואות ד"ה בית שמאי אומרין אין מטבילין חמין בצונן וכו' כתב בזה"ל ואין השקה מועלת אלא במין עם מינו חמין בחמין ויפים ביפים ומרים במרים אבל מין בשאינו מינו אין השקה מועלת ולא נטהרו המים. הרי דגם דעת הר"ב כפי' הרמב"ם וא"כ גם לשטתיה יהיו ב"ש סותרים [ודע דמ"ש מארי דודי זקני התוי"ט במקואות בזה"ל ומה שכתב הר"ב אין השקה מועלת אלא במין עם מינו דב"ש גזרי דילמא חייס עלייהו ולא נגעו בהדדי וב"ה לא גזרו. הר"ש עכ"ל. לכאורה דבריו נפלאים למאד דהאיך הרכיב פי' הר"ש אל הדברים שכתב הר"ב והלא הר"ב מפרש כפי' הרמב"ם נגד פי' הר"ש אם לא דחסרון ע"י קלקול הדפוס איתרמי בדבריו]: שוב מצאתי שכתב הפני יהושע אהא דקאמר הש"ס בסוגיין דביצה י"ח ע"א ותסברא אי אית ליה מים יפין הני ל"ל למיעבד השקה אלא דלית ליה כו' אע"ג דבתרא דמקואות תנן דב"ש סברי אין משיקין יפין ברעים נראה דהתם ברעים לגמרי שאינם ראוים כלל לשתי' דעכירי וסריחי וכן נראה מהטעם שכתב שם הר"ש בפי' המשניות דטעמא דב"ש דילמא חייס עלייהו ולא עבד השקה מעליא כדי שלא יתערבו הרעים לתוך היפים אבל הכא מיירי שהרעים ראוים קצת לשתות וכו' עכ"ל. הנה יהיו לרצון אמרי פ"י דהכא איירי שהרעים ראוים קצת לשתיה. מעתה י"ל קצת בדחיקת גדול דחמין בצונן או צונן בחמין מיגרע טפי. אבל מה יענה במ"ש הר"ב שהעתקתי לעיל ונותנים במקוה מים מלוחין או עכורים וכן רש"י בפירושו במשנה ביצה דהכא ד"ה ושוין שמשיקין וכו' כתב בזה"ל מי שיש לו מים יפין לשתות וכו' ונותנם במקוה מים מלוחין וכו' וכן הרמב"ם בפירושו דהכא שהעתקתי לעיל שכתב ומי המקוה שאינם ראוים לשתיה משמע דלא חזי כלל:
2תוי"ט ד"ה ומטבילין מגב לגב וכו' ובדו ע"ג גיתו וכו' ודלא כרש"י שגורס כדו בכ"ף כו' ע"ש. לא אוכל להלום דמי אילימא כדו בכ"ף דאי' ברש"י מכדו דאיתא לפנינו בברייתא ואפ"ה לפי גרסת הרמב"ם והר"ב [וגם בערוך ערך גב ב'] צריך להיות בדו בבי"ת וע"כ טעות נפל בדפוס ומלתא דשכיחי טובא בי"ת בכ"ף מחלפי וא"כ גם בדפוסי רש"י אתרמי טעות זה והראיה גדולה דהא הך ברייתא היא תוספתא ביצה פרק שני ושם איתא ג"כ גתו ע"ג בדו ובדו ע"ג גתו ואם כוונת התוי"ט להוכיח זה דרש"י גורס כדו בכ"ף ממ"ש התוי"ט לקמן בדסמוך ד"ה מחבורה לחבורה וכו' כך פירש"י וכו' והך טבילה וכו' וכ"כ רש"י ומיהו איהו לטעמיה וכו' אבל הר"ב דתפס גרסת הרמב"ם אכתי אינו מוכרח לומר דטבילה שצריכה היא דהא שפיר נוכל לומר מגתו לבדו ושניהם של מעשר או שניהם של תרומה הן וטבילה שאינה צריכה היא [ועדיפא ה"ל להתוי"ט לומר דהרי הר"ב כתב להדיא צריך להטבילן פעם שניה לשם תרומה וכן אם הטביל וכו' צריכין טבילה שנים לשם קודש] וצ"ע מהתוי"ט דתלי תניא בדלא תניא עכ"פ היוצא מזה דגם אם גירסת רש"י כמו בתוספתא וערוך והרמב"ם והר"ב גתו ע"ג בדו עדיין שפיר י"ל דטבילה שא"צ היא דגת ובד שניהם מעשר או תרומה הן. ובמופלא שבערכין ערך גב כתבתי דצ"ע על כל גדולי המפרשים שהעלימו עיניהם מלשון התוספתא בפ"ב דביצה כיצד מגב לגב הרוצה לעשות גתו ע"ג בדו ובדו ע"ג עיסתו הרי זה טובל בו ביום כיצד מחבורה לחבורה הרוצה שלא לעשות בדו ע"ג עיסתו של חבירו ה"ז מטביל את כליו ולמה לא פירשוהו על דרך התוספתא ועי' בערוך מ"ש בשם הירושלמי: