יש סדר למשנה על משנה ביצה ב:ב

1תוי"ט ד"ה ואדם בשבת וכו' ובימות הגשמים וכו' בגמ' ע"ש. הנה בגמ' שם י"ח ע"ב מקשה עוד תינח בשבת ביום הכיפורים (שאסור ברחיצה משום עינוי ומותר בטבילת מצוה כדלקמן. רש"י] מאי איכא למימר (הא ודאי מוכחא מילתא דלטבילה מתכוין ולא כמיקר. רש"י) אמר רבא מי איכא מידי וכו' וראיתי בספר פני יהושע כתב אהא דאמר הא תינח בשבת ביוה"כ מאי איכא למימר ותמיה לי טובא הא איתא להדיא בברייתא"כ דף ע"ז ע"ב דאם הי' מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ביוה"כ ואינו חושש ויש ליישב בדוחק וכו' ואבקש מטו מאת פני הגאון המפורסם זצ"ל כי לא ידענא למה זה תמיה ליה טובא וגברא חזינא ותיובתא לא קא חזינא. בסוגיא דיומא ע"ז ע"ב הכי איתא ת"ר אסור לרחוץ מקצת גופו ככל גופו ואם היו [ידיו כך הגירסא בהרא"ש וכן הוא מבואר בשו"ע סי' תרי"ג וכן משמע בכל הפוסקים] מלוכלך בטיט ובצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש ע"כ. ומדבריו של בריבי הגאון הנ"ל ניכר שהיה סבר דפי' בברייתא כדרכו היינו כל הגוף ולפיכך תמה תמה קרא. אמנם קושטא קאי דרוחץ כדרכו דאיתמר היינו רק אותו האבר שמלוכלך שרי אבל לא שרי בשביל אבר אחד לרחוץ כל הגוף וכ"כ הרמב"ם פ"ג מהלכות שביתת עשור דין ב' בזה"ל מי שהיה מלוכלך בצואה או טיט רוחץ מקום הטינופת כדרכו ואינו חושש ע"כ וכן משמע להדיא מלשון הטור ריש סי' תרי"ג שכתב בזה"ל אסור לרחוץ ביום הכיפורים וכו' ואם היו ידיו מלוכלכות בטיט וצואה מותר לרוחצן ע"כ. דקדק לרוחצן משמעותו דקאי על ידיו לבד וכ"כ המג"א סק"א ויזהר שלא יטול אלא מקום המטונף בלבד כ"מ ברמב"ם ע"כ. הרי מבואר היטב דקאמר התינח שבת כלומר בשבת שפיר אמרינן פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך וכו' אף שבמקומות המגולין כגון פניו ידיו ושאר איבריו הנראים אין רואין בו משום ליכלוך אמרינן דבאבר הסמוכה יש בו לכלוך טיט או צואה ולפיכך כונס כל גופו במים אבל ביוה"כ [דליכא למימר הכי דהא טובל כל גופו ואינו שרי לרחוץ רק אבר המלוכלך] מאי איכא למימר. וכל המעיין בצדק ודובר אמת בלבבו יסכים ויאמר: עוד יש לומר עפ"מ שנשאלתי מכבר הא דלא קאמר הש"ס על הקושיא אדם נמי ה"ל לשנויי פעמים שאדם בא מן השדה מלוכלך וכו' והשבתי דלא תלינן אלא במידי דשכיח ומבואר בב"ק ו' ע"א ששופכין ביבותיהן לר"ה בימות הגשמים אבל לא בימות החמה ופירש"י בימות החמה אין להם רשות מפני שהרחוב נאה אבל בימות הגשמים שהרחובות מלוכלכות וכו' ע"ש נמצא בימות הגשמים אפשר לומר ולמתלי שאדם בא מלוכלך אבל בימות החמה דמלתא דלא שכיח הוא אין תולין בכך לפיכך הוצרך לומר דוקא שנראה כמיקר וזה ברור. והנה בנדרים ס"ב ע"ב ובתענית ו' ע"ב לכ"ע בנודר עד הגשמים או עד שיהיה הגשמים אינו אסור אלא עד ג' במרחשון והשתא ביוה"כ עדיין רחובות נאות ליכא למיתלי אלא רק מפני שנראה כמיקר וזה מדוקדק בלשון רש"י ביוה"כ וכו' מאי איכא למימר וכו' ולא כמיקר ע"כ נקט בלשון דוקא כמיקר אע"ג דבש"ס איתא זה על פעמים שאדם בא וכו':

2שם בא"ד ובדברי הרמב"ם יש לי מבוכה גדולה שבפרושו דהכא מפרש וכו' ע"ש. גם המהרש"א בסוגיא י"ח ע"א ד"ה רב ביבי אומר גזירה שמא ישהה וכו' כתב מסתירת הרמב"ם ומיישבו בצירוף גם דעת הרי"ף שכתב טעם דרב ביבי משום דתניא כוותיה והביא נמי טעמי' דרב יוסף ע"ש ובעיקרא דנפקותא הוי מצי התוי"ט לאשכוחי נמי כגון שנטמא הכלי ביו"ט דמשום תיקון איכא ומשום שמא ישהה ליכא. ויש אתי אריכות דברים בזה בחדושי:

3שם בא"ד וראיתי בים של שלמה שמסיק דאף לרב ביבי אסור להטביל כלים חדשים משום שמא ישהה כו' כצ"ל ומלת ואע"ג דליכא בהו הנדפס טעות הוא [א"ה בתוי"ט בדפוסים הראשונים ליתא כל זה. והב"ד הגי' כן ועי' מ"ש בת"ח] וכן דקדקתי בים של שלמה עצמו דליתא לכל זה וע"ש כי שקיל וטרי בענין זה טובא: