יש סדר למשנה על משנה ברכות א:א

1מאימתי וכו'. איתא בערוך בזה"ל מִמָתַי קורין שמע בערבין פי' רבי מצלי"ח הראשון אינו עיקר והוא כמו מָתַי אבא ואראה פני אלקים. מתי אעשה גם אנכי לביתי. ויש ששונין מֵאֵימָתַי ואל"ף תוספת כמו אל"ף דאזרוע זרוע. ותרגום מתי אימתי. והשונה מאמתי אינו משובח שהוא כמו וכאמתים על פני הארץ עכ"ל. וז"ל הסמיכת חכמים כתב בספר שדה יהושע בשם מהר"ש כתב גאון מ"ם ראשונה אינה עיקר כמו מתי אבא ואראה פני אלקים. פי' לפירושו כי הלשון מאימתי איננו נופל רק אהתחלה כמו מאימתי מתחילין לקרות ק"ש. ובאמת מתניתן קא מהדרי' לפרש התחלה וסוף מאימתי מתחילין ועד מתי קוראין. ושפיר נופל לשון מתי שכולל כל זמן ההתחלה והגמר וכו' וע"ש כי האריך בזה. ובהפלאה שבערכין נתתי טעם לשבח בס"ד. תוספת האל"ף הוא האות שבו פתח תחלה לדברות. והמ"ם עיין תענית ח' ר"ל הוה מסדר מתניתן ארבעין זימנין כנגד ארבעים יום שניתנה תורה ע"ש. וע"ע מ"ר פ' נשא פרשה י"ג דף ר"ך ע"ג דמונה מספר ראשי התיבות של הששה סדרים אותיות המתחילים עולים לשמונים כשתדקדק שם תמצא נחת ועי' תוס' יו"ט סוף עוקצים:

2במשנה מאימתי וכו' משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן עד סוף האשמורה הראשונה וכו' ע"ש. דע דבסוגיא ב: אמר מר משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ורמינהו מאימתי קורין את שמע בערבין משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח [שאין לו נר דלוק בסעודתו. רש"י] עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו וכו' וכתבו תוס' ד"ה משעה שהעני נכנס לאכול פתו במלח תימ' עני גופי' מתי יתפלל דהא אמרת זמן אכילתו היינו זמן ק"ש. וכיון שבא זמן ק"ש אסור להתחיל בסעודה עד שיתפלל ברישא וכו'. הנה לכאורה קושיית תוס' איכא להקשות נמי אמתני' דידן כהנים גופי' מתי יתפללו. שוב מצאתי ראיתי במהרש"א עמד ע"ז ע"ש. שתרוצו קצת דחוק. ולולא דבריו של גדול ה"א לפי מ"ש הרמ"א סי' רל"ב סעי' ב' אם קוראין לבהכ"נ לא חיישינן שמא יפשע וכ"מ במג"א סי' רל"ה סק"ד גבי ערבית וכ"כ המג"א סי' תפ"ט סקי"א א"כ במשנתינו נוכל לומר דהכהנים אוכלין בתרומתן באופן זה שקוראין לביהכ"נ או בכה"ג שחבירו מזכירו שלא יפשע להתפלל אח"כ אבל בברייתא דתני משעני נכנס וכו' עד שעה שעומד ליפטר מתוך סעודתו הרי מבואר דזמנו של זה כזמנו של זה וזמן ק"ש מכוון כזמן אכילתו ממש ולא יעבור. מקשו תוס' שפיר. עוד י"ל בפשיט' דמשנתינו שפיר אמרינן דהכהנים אוכלין פירות תרומה והיא כטעימה בעלמא נחשבת ושרי כמ"ש המג"א סי' רל"ה וכן כתב הט"ז סק"ג משא"כ בברייתא דתני לאכול פתו מקשו התוס' שפיר והוכרחו לבארו ותשובה זו השיב ג"כ חתני הנבון מהרי"ל נר"ו:

3תוי"ט ד"ה א"כ כו'. והא ליתא לדברי רש"י וכו' ע"ש. לכאורה י"ל דהוכחת הרמב"ם מהמשנה דהכא כמ"ש הכ"מ היינו מדלא קתני הכא ג"כ קצירת העומר הלא הש"ס דף ט' נחית לדקדק דלא תני אכילת פסחים ע"ש כמו דתני במ"ו פ"ב דמגילה דף כ' כו' (כמ"ש ברל"צ). ואם כן פשטא דמשנתינו מבואר מעצמו כדעת הרמב"ם וכ"כ תוס' פסחים ק"כ ד"ה אמר רבא וכו' הא דאמרי' הקטר חלבים ואימורים עד חצות כדאמרי' ריש ברכות וכו'. ושוב אין הכרח להביא ממרחק לחמו מן התוספתא אלא כמ"ש הכ"מ ממשנה דהכא. ובכן בזה שכתב התי"ט והא לית' לדברי רש"י צריכין ביאור במקצת: