יש סדר למשנה על משנה תרומות ב:ד

1תי"ט ד"ה אין תורמין ממין על שאינו מינו מפורש בסוף פירקין בפי' הר"ב וכו' ע"ש. הנה מד"ז התי"ט יצא ידי חובתו בביאור הזה. אמנם על הר"ב יש לתמוה שלא כתב פירושא דמילתא במשנה דהכא המוקדמת כי כן יוסד נמי בגמ' דבכורות נ"ג אמתני' דהכא בזה"ל תנן התם אין תורמין [במעשר דגן קמיירי. רש"י] ממין על שאינו מינו. ואם תרם אין תרומתו תרומה. מנא הני מילי אמר ר"א וכו' כל חלב יצהר כו' וכל חלב תירוש ודגן אמרה תורה תן חלב לזה וחלב לזה [היינו תרומה ומעשר כדכתיב בהרימכם את חלבו ממנו וקאמר רחמנא שיתן לכל אחד מעשרותיו בפני עצמו] וכו' וכן הביאו הר"ש הסוגיא זו אמתני' דהכא ע"ש. ואמנם ההפרש דבמתני' דהכא גבי ממין על שאינו מינו דאפילו דיעבד אין תרומתו תרומה. ובסוףן גבי מן הרע על היפה דיעבד תרומתו תרומה. נתבאר בתי"ט סוףן ד"ה ואם תרם מן הרע על היפה תרומתו תרומה. משמיה דגמ' יבמות פ"ט דכתיב ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו. משמע הא אם לא תרימו מן המובחר תשאו חטא. ואם אינו קדוש נשיאת חטא למה ע"כ. משא"כ במין על שאינו מינו דליכא ילפותא שיהיה קדוש דיעבד שפיר אמרי' דאפילו דיעבד אין תרומתו תרומה. והוי יודע דבתמורה ה' [בסוגיא דכל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אם עביד דס"ל לאביי מהני ורבא ס"ל דלא מהני] מקשה והרי תורם מן הרעה על היפה דרחמנא אמר מכל חלבו חלבו אין גירועין לא. ותנן אין תורמין מן הרעה על היפה ואם תרם תרומתו תרומה אלמא מהני תיובתא דרבא. אמר לך רבא שאני התם כר' אילעא דאמר ר' אילעא מנין לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה שנאמר ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו אם אינו קדוש נשיאת חטא למה מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה וכו'. והרי ממין על שאינו מינו דאמר רחמנא כל חלב יצהר ליתן חלב לזה וחלב לזה ותנן אין תורמין ממין על שאינו מינו ואם תרם אין תרומתו תרומה. אלמא לא מהני תיובתא דאביי. אמר לך אביי שאני התם דאמר קרא ראשיתם [כלומר דשנה עליו הכתוב לעכב דלא יתרום ממין על שאינו מינו ואהכי אם תרם לא מהני. רש"י] וכן אמר ר' אילעא ראשית [דלהכי לא מהני משום דראשית כתיב דשינה עליו הכתוב לעכב. רש"י] וכו' ומעתה יתבאר לך דזה שכתב התי"ט משמיה דגמ' טעמא דמן הרע על היפה דדיעבד תרומה משום דרבי אילעא דאם אינו קדוש נשיאת חטא למה. וכן בכל הסוגיא ביבמות פ"ט קדושין מ"ו בב"מ נ"ו בב"ב פ"ד קמ"ג היינו לשיטת רבא. אכן לדעת אביי אין צריך להך ילפותא דהא בלאו הכי דיעבד תרומה דאי עביד מהני. והוא מוקי קרא דדריש ר' אילעא באופן אחר כמבואר בסוגיא דתמורה שם ע"ש. ולפיכך לפי שעה נעלם ממני דלכאורה צריך ביאור דר' אילעא מזכי שטרא לבי תרי דמהא דדריש ולא תשאו עליו חטא וכו' מכאן לתורם מן הרעה על היפה שתרומתו תרומה. מוכרח דס"ל כרבא דלא מהני והלכך איצטריך קרא ולא תשא עליו חטא [כמבואר בסוגיא ומה שיש להפלא בזה תמצא בתוס' דהכא ובתוס' קידושין מ"ו ד"ה אם אינו וכ' ישוב נכון ע"ש ובתוס' ב"מ נ"ו] וממה דאמר בסמוך וכן אמר ר' אילעא ראשית דלהכי לא מהני משום דראשית כתיב וכו' מוכרח דבלאו קרא דראשית אמרי דמהני וס"ל כאביי ובכל עוד שלא ידעתי ולא שמעתי תירוץ מרווח מהכרח לומר דתרי ר' אילעא הוו. וכבר מצינו ר' אילעא נזכר במשנה ו' פ"ג דעירובין. ומצינו נמי ר' אילעא שהי' בימי אמוראים ע' כתובות ל"ב. סנהדרין ע"ו. ובכן היכא דאיתא ר' אילעא [היו"ד אחר אל"ף הראשונ'] הוא אמורא אבל היכא דאיתא ר' אלעאי [היו"ד אחר האל"ף האחרונה] הוא תנא. והנה ביבמות פ"ט ובקדושין מ"ו איתא כדר' אלעאי דאמר ר' אלעאי מנין לתורם מן הרעה וכו' ויהיה לפ"ז ר"א הנזכר תחילה התנא וזה האחרון דאמר ראשית הוא אמורא בהחלט עוד צריך פנים דלדעת המקשה בלאו פלוגתא דאביי ורבא היאך מצא ידיו ורגליו בשתי משניות האלו דבחדא תנן דיעבד תרומתו תרומה ובאידך תנן דיעבד אין תרומתו תרומה. ויותר מזה לא זכיתי גם למסקנא מה דתנן במ"ה פ"א אין תורמין וכו' ולא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש [דכתיב והרמותם ממנו שלא יתרום מן התלוש וכו' דלשון הרמה לא שייך אלא בתלוש וממנו משמע שהתרומה והחולין שניהן שוין. הר"ב] ולא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש [דכתיב היוצא השדה שנה שנה מלמד שאין תורמין מזה על זה. הר"ש והר"ב] ולא מפירות הארץ על פירות חוצה לארץ. ולא מפירות חוצה לארץ על פירות הארץ [דכתיב וכל מעשר הארץ מזרע הארץ הר"ב והרמב"ם בפירושו] ואם תרמו אין תרומתן תרומה ע"כ. הנה לרבא ניחא אבל לאביי דאמר מהני קשה אמאי בכל אלו דתנן אין תרומתן תרומה מאי שנא מכל התורה כולה דמהני [והכא אין שייך כתירוצו דכתיב ראשיתם לעכב דמלת ראשיתם לא כתיב אלא בקרא דכל חלב ויצהר וכו' חלב תירוש ודגן ראשיתם וגו'] ואמנם ממשנה י' פ"א דתנן אין תורמין מדבר שנגמר מלאכתו [דכתיב כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגמור על הגמור דוקא. הר"ב והרמב"ם בפירושו] על דבר שלא נגמרה מלאכתו וכו'. ואם תרמו תרומתן תרומה ע"כ. לא קשיא לרבא דאמר לא מהני אמאי דיעבד תרומה שהרי הכא לא שייך תירוצו מדכתיב ולא תשא עליו חטא וכו' אם אינו קדוש נשיאות חטא למה וכו'. דלא כתיב האי קרא אלא בתורם ממין על שאינו מינו דתן חלב לזה וכו' דשפיר י"ל כמ"ש הר"ש [אמילתא אחריתי] במשנה יו"ד דרבי קרא דמעשר ראשון שהקדימו בשבולין וכו' או כמו שהשיבו בית הלל דכתיב וכל מעשר הארץ וכו' ע"ש. והנה בהבנת משנה ד' דאמרו ב"ה דאפילו דיעבד אין תרומתו תרומה. ובמשנה ח' דתנן תרומה ויחזור ויתרום. ובמשנה יו"ד דתנן דדיעבד תרומתו תרומה. לא סגיא להבינם על בורי'. אם לא אחר העיון בפי' הר"ש שהאריך במשנה ד' פ"א ע"ש. ותמצא שכולן עולים יפה. אמנם לא העיר כלל מאותן דברים שזכרתי בענין פלוגתא דאביי ורבא. וכעת משנה ה' שזכרתי למעלה דקשיא לכאורה לאביי צריך אצלי תלמוד. עוד זאת אדרוש מ"ש התי"ט סוף פ"ב ד"ה כל שהוא ותמיהני על הרמב"ם שכתב בחיבורו רפ"ה שנאמר כדגן מן הגורן ע"כ. דע דז"ל הרמב"ם רפ"ה מהל' תרומות אין תורמין אלא מן היפה וכו' אין תורמין ממין על שאינו מינו שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב ואם תרם אין תרומתו תרומה וכו'. עוד שם דין ד' אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו וכו' לא מדבר שלא נגמרה מלאכתו על דבר שנגמרה מלאכתו שנאמר כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב מן הגמור על הגמור ואם תרמו תרומתן תרומה ע"כ. וכתב הכ"מ ד"ה אין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו כו' משנה פ"ק דתרומות. ומ"ש שנאמר כדגן מן הגורן בפ"ק דבכורות יליף לה מקרא אחרינא. ובספרי זוטא יליף לה מקרא אחרינא ע"כ. ולכאורה יש להפליא הא דדקדק הכ"מ בדין ד' ולא דקדק הכי לעיל ר"פ גבי אין תורמין ממין על שאינו מינו שנאמר כדגן וכו'. ויותר מזה פליאה נשגבה כי זה שכתב הכ"מ בפ"ק דבכורות יליף לה מקרא אחרינא. לא הי' ולא נברא ולא נמצא שום דבר מזה בפ"ק דבכורות ולא בכל המסכתא [וגם בכל הש"ס עדיין לא מצאתי דיליף מקרא הענין דאין תורמין מדבר שנגמרה מלאכתו על דבר שלא נגמרה מלאכתו] ואשר ע"כ לתקן באתי דצ"ל בפ"ק דתמורה וכל דברים האלו שכתב הכ"מ שייכים לריש פרק [ובדפוס נשמט ממקומו הראוי] על מ"ש הרמב"ם אין תורמין ממין על שאינו מינו שנאמר כדגן מן הגורן על זה כתב הכ"מ ומ"ש שנאמר כדגן מן הגורן בפ"ק דתמורה יליף לה מקרא אחרינא וכו' וכוונתו מה דאיתמר להדיא בפ"ק דתמורה ה'. דרחמנא אמר כל חלב ויצהר ליתן חלב לזה וחלב לזה. ובתיקון זה יתוקן דברי הכ"מ וברורים הם כשמש מעתה תראה כי שאלת התי"ט היא שאלת הראשונים שכבר עמד עליו גם הכ"מ ולמען אשר הערה הכ"מ דבספרי יליף לה מקרא אחרינא. לכן אעתיק לשונו. בסוף פ' קרח והרמותם ממנו ממין על מינו ולא ממין על שאינו מינו וכו' והרמותם ממנו שלא יתרום מן המחובר על התלוש. ולא מן התלוש על המחובר. ולא מן החדש על הישן. ולא מן הישן על החדש. והרמותם ממנו שלא יתרום מן פירות הארץ על פירות חוצה לארץ וכו' [ועיין בילקוט הביא הספרי בנוסחא אחרת] ע"ש. ובספרי זוטא הביאו הילקוט בזה"ל. ממנו שלא יפרוש תרומה ממין על שאינו מינו. שלא יטול מן הרע על היפה וכו' עוד איתא בספרי ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב ר' ישמעאל אומר אימתי נחשבת לכם תרומה כשהפרשתם אותה כראוי. לא הפרשתם אותה כראוי לא נחשב לכם כתרומה וכו'. ודע עוד דהרמב"ם בפירושו מ"ה פ"א ד"ה וישן וחדש וכו' וכל זה למאמר השם והרמותם ממנו תרומת ד' ר"ל ממנו בעיניו שיוצא החק שחייב לו מאותו המין ולא ממין אחר ע"כ. ואחר הצעת כל הדברים הנזכרים בצרוף הנגלות בפי' הר"ב. יש לעמוד על דברי הרמב"ם בחיבורו שהעתקתי למעלה שבדין א' גבי מין על שאינו מינו פסק דאפי' דיעבד אין תרומתו תרומה. ובדין ד' גבי נגמרה מלאכתו על שלא נגמרה מלאכתו פסק דתרומתו תרומה וכי משא פנים יש בדבר. הלא דין שניהם מפיק הרמב"ם מדכתיב כדגן מן הגורן. ואם נוכל לומר דהרמב"ם ס"ל כאביי דמהני [כמ"ש כבר במיני תרגימא פ' כי תצא ממ"ש הרמב"ם פ"ו מהל' בכורות דין ה' וע"ש בלחם משנה וכן עוד פ"ח מהלכות מלכים דין ו' ובלחם משנה שם ובשאר דוכתי] וגבי מין על שאינו מינו טעמא מדכתיב ראשיתם. אתי שפיר קצת. אבל עם כל זה לא ידעתי מדוע לא פירשו הדבר הזה נושאי כליו לפרוש וליתן טעם ההבדל בין דין א' לדין ד'. ועוד אקח מועד בס"ד ואסיים בזה. ולחכימא די ברמיזה: