ישע אלהים על אסתר א:טז

1ויאמר ממוכן. מסכת מגילה (מגילה יב:). ויאמר ממוכן. א״ר אבא בר כהנא מכאן שהדיוט קופץ בראש ע״כ. כי היה מן הראוי שישמור לפיו מחסום אחר שהוא הצעיר מכולם במדרגה שהוא הנמנ׳ בפסוק אחרון. א״כ אחר שהוא האחרון ונמנה בסוף כולם ככתוב והיה לו להחריש והוא מהר להשיב קודם כולם מכאן שהדיוט וכו׳ ואמר לפני המלך והשרים יר׳ כי דבר כזה אין צורך לשישאו ויתנו בדבר קודם שישיבו לו תשובה כי אפי׳ שהוא ההדיוט מכולם ישיב מיד על ככה וז״ש לא על המלך לבדו עותה ושתי המלכה שאפי׳ שהי׳ בת מלכים גדולים והמלכות בא לך מצדה עכ״ז האשה משועבדת לאיש יהיה מי שיהיה כמ״ש כי קרחא בביתא וכו׳ וכ״ש למלך גדול כמוהו ומה שקוראים לה מלכה אינו בשביל שהיא בת מלכים אלא בשבילו שהיא אשת המלך ולכן דייק באומרו עותה ושתי המלכ׳ כמו שפירשנו לעיל ואמר כי העוות ההו׳ לא היה למלך לבדו כדי שיוכל לכפר עליה אם ירצה אבל העיוות הוא ג״כ על כל השרים אשר בכל מדינות מלכותו וצריך למהר לתקן המעוות והפרצה הגדולה כ״ש בע״ה:

2ובמדרש. ויאמר ממוכן ממוכן הוא דניאל והיה נשוי לשרית שהיתה גדולה ממנו שלא היה יכול לכופה לדבר בלשונו יעץ לעשות כן כך כתבו התוספות ע״כ:

3ויש להקשות במדרש הזה כי איך יתכן כי אחרי שבני יששכר לא רצו ליכנס בתגר זה וסלקו עצמם כש״ל על ראותם כי אם ידברו רעה נגד פניהם מכל צד ועשו כמעשה השועל א״כ היאך איש חמודות מבין כל סתום נבהל להשיב וכשרז״ל מכאן שהדיוט קופץ בראש וחלילה לו ללמוד ממנו לימוד להדיוטות. ב׳ כי מדרך בעל שכל בראותו כוונת המלך לדבר דבריו באופן שיסייע לכונת המלך ולא די זה אלא שהגדיל החטא אחרי ראותו שהמלך בטענותיו מהפך בזכותה:

4הביאור לפי מדרש זה נשיב כי הוא רצה להראות חכמתו די רוח אלהין קדישין ביה ונהירו וסוכלתנו ומנדעא יתירא הוספת ליה (דניאל ה יא) על כל חכמי יששכר להשיב דבר שלא יחייב עליו מיתה ושתהרג ושתי שכך היה כוונת החכמים על רשעתה ועל מה שהיתה עושה בבנות ישראל כמ״ש אלא שפחדו בעצמם ופתח פיהו בחכמה ואמר למלך אתת למה לא תדין אותה אפי׳ שמלך אתה דאיהי בר פלוגתיה דידך ופסול אתה לדין דינך ולזה תרצה שידונו דין זה חכמים אחרי׳ שאינם נוגעים בדבר לז״א לא על המלך וכו׳ יר׳ העיוות הזה אינו למלך לבד שתאמר לחכמים שידונו דין זה כי העוות הוא לכל העמים ולכל השרים ולא לבד לעומדים לפניך אלא אשר בכל מדינות מלכותך א״כ אפי׳ מהמדינות הרחוקות לא תוכל להביא דיינים לדון דין זה כי כולם נוגעים בדבר ונתן טוב טעם לאשר כולם נוגעים בדבר באומרו כי יצא דבר המלכה וכו׳ באמרם המלך אחשורוש שמלך בכל הכיפה אמר להביא את ושתי וכו׳ ולא קבלה לבא כי אמרה שהיא מלכה ושתי ושמלכותה אינה מפני שהיא אשת המלך אלא בשביל שהיא בת מלך ואפי׳ שתעבור קול שלא ידברו עוד בדבר הזה זה לא יתכן כי היום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי לכל שרי המלך א״כ דבר גדול ופרצה גדולה כזאת טוב עשית שהכעסת כ״כ ז״ש וכדאי בזיון וקצף יר׳ כדאי הוא הבזיון שעשתה לך לקצף הגדול הזה אשר קצפת שאלמלא לא (היתה) [היית] כועס כ״כ לא היה ניכר גודל החטא והיו מליצים בעדה כ״ש שהיא מלכ׳ ודבר המלך אשר היה ביד הסריסים תמיד כש״ל אבל אחרי שכעסת והתפעלת כ״כ אם לא תנקום כעסך יהיה בזיון הרבה או נוכל לומר וכדאי ביזיון וקצף כלומר לפסוק המשך הבזיון והקצף הזה ודי שלא ימשך דור אחר דור ובמה תוכל להפסיקם אם על המלך יר׳ עתה הואיל וכולנו שוים בדין זה כקטון כגדול א״כ לא נוכל לפסוק דין זה כי כולנו נוגעים בדבר א״כ אחר שכולנו שוים חוזר הדבר לראש לחתוך הדין הזה על ידך שאתה הוא מלכינו לז״א אם על המלך טוב הבחירה בידך נתונה עתה שאת׳ הוא הראש ואם יטב בעיניך לעשות הדבר הזה והוא ש יצא דבר מלכו׳ מלפניו שהוא אמר המלכה ושתי וכו׳ לז״א שבפניו לא תזכר שם מלכות כלל אפי׳ שתהי׳ בת מלכים וכו׳ ויכתב בדתי פרס ומדי למה כדי ש לא יעבור החוק הזה וישב לדור דור עד עולם ועונשה הוא אשר לא תבא ושתי לפני המלך כי אולי בביאתה יכמרו רחמיו עליה בראות׳ יפיה אלא תהרג במקומה או נוכל לומר שלא תעבור ושתי על דבר המלך אשר צוה להביאה ולא רצתה לבא אלא תבא ואח״כ מלכותה יתן המלך וכו׳ וכל זה אני אומ׳ לך אם יטב בעיניך כש״ה אם על המלך טוב תעשה ואם לא הבחיר׳ בידך ובזה לא נשאר שום אשם תלוי עליו ונשלמה עצתו כמש״ה וייטב הדבר בעיני המלך וכו׳ ויעש המלך כדבר ממוכן זהו הנכון לפרש לישב המדרש הזה: