ישע אלהים על אסתר א:יג

1ויאמר המלך. והקרוב. כדת מה לעשות הנה בא ללמדנו כי כיון שראה החימה והכעס הגדול הנכנס בקרבו אפי שקרחא בביתא וכו׳ ומלך לא דן ולא דנים אותו כ״ש בעת חרון אפו כי חמת מלך מלאכי מות עכ״ז אמר לחכמים יודעי העתים ירצה כי היה לו חכמים מזומני׳ שבעת אשר יכעוס שהם ידונו איתו הדין כי ידע שהוא לא יוכל לשפט משפט ישר בשביל הרתיחה המושלת עליו ויטה המשפט מאשורו לנפתל ועקש ועוד שהוא היה נוגע בדבר ולא רצה הוא לדון דינו כי אין אדם רואה חובה לעצמו ויש בזה תועלת לעומדים בפניו יקבלו תוכחת מוסר שאפילו שהוא מולך בכל הכיפה ומי יאמ׳ אליו מה יעשה וכ״ש בעת חרון אפו עכ״ז כבש את כעסו ואמר לחכמי׳ וכו׳ שיוציאו דין זה לאורה וז״ש טעם אמירתו לחכמים כי כן ר״ל כדי שיהיה דבר המלך אמת ומלת כן יהיה לפי׳ זה מלשון כנים אנחנו וזה יהיה לפני כל יודעי דת ודין כלל כל יודעי דת ודין אשר בכל מלכותו שכולם יראו שכל דבריו בקו היושר ולא אחד בהם שיוכל לומר שדברו נפתל ועקש.

2ואמר אח״כ מי היו החכמים ההם ליחסם שמקודם ממנו היו מובחרים מכל החכמים לראות פני המלך ר״ל זעם המלך כמו פני ילכו כו׳ (שמות לג יד) ולכך ג״כ הוא קרב אליו ז״ש והקרוב אליו כרשנ׳ וכו׳ רוא׳ פני המלך ר״ל שאלו היו תמי׳ רואים העת אשר יחר אף המלך ולזה קראו׳ החכמים יודעי העתים ואמר היושבי׳ ראשונה במלכות לרמוז לכל מה שאמרנו. ואמר להם כדת מה לעשות יר׳ כי הואיל שושתי לא היתה שם והדין לא יפסק אם לא יהיו ב׳ הכיתות לכך המלך החמיר על עצמו וטען כל טענותיה ולכן אמר עתה במלכה ושתי כמו שאמרה היא ותמאן המלכה ושתי שהמלכות היתה לה בשביל שבת מלך היא ולא מצדו ולזה מיאנה לבא. ועוד טענה אחרת במה שהמלך הזה היה קודם משועבד ביד הסריסים כמו שאמרנו. ועתה תראו מה תגזרו אומר על זאת:

3ובמסכת מגילה (מגילה יב:) איתא ויאמר המלך לחכמים מאן חכמי׳ רבנן יודעי העתים שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים. כדת מה לעשות במלכה ושתי אמר להם דיינוה ניהלי אמרו היכי נעביד אי לימא ליה קטלא למחר פקע ליה חמרי׳ ומדכר לה. ובעי לה מינן אי נימא ליה שבקי׳ קא מזלזלינן במלכותא מוטב ליסלק נפשן אמרי ליה מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצינו ניטלה ממנו עצה ואין אנו יודעים לדון דיני נפשות אלא זיל גבי עמון ומואב דיתבי בדוכתיהו כחמרא אדורדייה לטעמא ואמרי לך דכתיב (ירמיהו מח יא) שאנן מואב מנעוריו ושקט הוא על שמריו לא הורק מכלי אל כלי מיד והקרוב אליו עכל״ה. וקשה מנין לבעל הגמרא שהיו רבנן ושהיו יודעים לעבר השנים ולמה לא יהיה כמו שפירשנו לעיל ועוד יקשה על החכמי׳ עצמם כי אין ראוי להם לימנע מלדון דין זה אחר שהמלך כבדם על כל החכמים והם התנצלו בטענות רעועות כמ״ש ועוד שהרי מצינו שגדל המלך את המן אחר שאהב את אסתר כי חשב שעצתו היתה סיבה לקיחת אסתר ועוד דמה להם להלשין את בני עמון ומואב ועוד הלא ידעו שאם המלך היה רוצה לעמון ומואב היה שולח אחריהם א״כ היה להם לומר תשובתם שאמרו ודי:

4והנכון כי הוקשה לבעל הגמרא בפסוק כי אחר שאמ׳ לחכמים מה לנו לידע אם היו יודעי העתים אם לא לזה אמר שרצונו לומר תדע איזה חכמים היו אותם שיודעים העתים שהם רבנן כמש״ה (דברי הימים א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ואמר להם כדת מה לעשות וכו׳ ר״ל תדינו אותה בפני בדינכם. והחכמים האלו הבינו כי רצון המלך להצדיקה בדין בשני דברים האחד כי ראו כי בתוקף קצפו וחמתו הבוערה כלפיד אש שלח בעדה א״כ יראה שבשביל אהבתו אותה סלק עצמו מן הדין הזה שאם לא כן מיד היה מצוה לעשות נקמה בה ומי הוא אשר ידרוש דמה מידו והחכמים דרשו סמוכין ויקצוף וכו׳ וחמתו בערה בו ויאמר המלך לחכמי׳ סלק עצמו מלדונ׳ בעת חרון אפו מפחדו שלא יחייב אותה הריגה מצד הכעס והרתיחה והב׳ מטענותיה שטען עליה שהיו כולם מהפכים בזכותה כמ״ש לעיל ע״ד ועתה הניחה לי כי מי היה מעכב בידו ית׳ אלא הרצון שיתפלל על יש׳ וכו׳ לז״א אם נדון אותה להריגה כמו ששורת הדין נותנת לא יעבור זמן רב אשר המלך מרוב חיבתה יזכרנה אלא למחר פקע ליה חמריה ומדכר לה ובעי לה מינן לומר למה מהרתם לדון אותה. ועוד שראיתם שהייתי בעת הרוגז והכעס והיה לכם להמתין כמש״ה (אבות א א) הוו מתונים בדין כ״ש דיני נפשות או מי יודע שכך עשיתם והרי היא שמורה בידכם א״כ תנו נא אותה לי ז״ש ובעי לה מינן בכח טענה ואם עתה נימא ליה שבקא אולי מרוב הכעס אשר בו כעת יאמ׳ קא מזלזליתו במלכותא ויחייב את ראשינו להריגה למלך א״כ ודאי בזאת אנחנו נלכדים כי אין דרך לנטות ימין ושמאל אם כן מוטב ליסלק נפשן כי לעולם לא ישב אדם במקום סכנה ויסמוך על הנס שמא לא יעשו לו ואמרו לו שמיום שחרב בית המקדש וכו׳ ועשו בחכמה כמו שהמשילו רז״ל לשועל וכן החכמים האלו ולפי שאין מדרך המוסר שיסלקו עצמם ולא יתנו לו דרך שתושג בקשתו או אם באולי יאמר להם אני מרוצה בכם אפי׳ שתהיו ערומים מדע׳ והשכל מה להם להשיב לכך אמרו שיש יודעים יותר מהם במה שלא נסו ללכת בגולה והם עמון ומואב אשר על כן עמד טעמם בם וכו׳ והם יגידו לו הדין ההוא כי הם שגלו נטרד שכלם ואין לאל ידם לדון ובשביל סכנת נפשות יוכלו להפך הרעה על א״ה כמו שיש מדרש שאומר שטרדן ויש שאומר שהרגן א״כ עשו כמש״ה (משלי כב ג) ערום ראה רעה ונסתר וכו׳: