ישע אלהים על אסתר א:ו

1חור כרפס הנה להראותם הענין הנאמר עשה להם מטות זהב וכסף על רצפ׳ וכו׳ והפסוק מספר במה שהגדיל לעשו׳ ששם עמודי שש וגלילי כסף כותרות לעמודים לאלפים ולרבבות בחצר גינת ביתן ושם אותם מרובעים על ד׳ רבעיהם עשויים חדרים חדרים חלוקים בסדינים לבנות ושל כרפס ותכלת כי הם טובי׳ למראית העין אחוזים בחבלי בוץ וארגמן בשפת היריעו׳ וקשר אותם בעמודי׳ ונעשים חדרים חדרים לישן בהם הקרואים ובתוך החדרים האלו היו המטות של זהב וכסף על רצפת האבנים היקרות ורצף הקרקע באבנים היקרות להגיד כי היותר חשוב שהוא בעולם שהם המרגליות נתנם בקרקע שהוא יותר גרוע והזהב שהוא במדרגה קטנה מן האבנים נתן עליהם והסדינים על הכל להורות למ״ש:

2ובמסכת מגילה (מגילה יב.) איתא ומטות זהב וכסף תניא אמר ר׳ יהודה הראוי לכסף לכסף הראוי לזהב לזהב. אמר לו ר׳ נחמיה א״כ קנאה אתה מטיל בסעודה אלא הם של כסף ורגליהם של זהב עד כאן לשון המאמר: יקשה מה הוקשה לרז״ל כי כל אחד עושה דרשא לעצמו ועוד כי בשלמא לר׳ יהודה ניחא שהפסוק אומר מטות זהב וכסף כלומר וגם מטות של כסף ובודאי שהכוונה היה לתת לכל אחד כפי הראוי לו כי אין ראוי שישכב העני על מטה של זהב כמו השרים בשוה אבל לר׳ נחמיא מנין לו שהם של כסף ורגליהם של זהב. והנראה לתרץ כי הוקשה להם כי היה מן הראוי שיאמר מטות כסף וזהב אחר שסיים גם כן על רצפת בהט ושש וכו׳ היות׳ פחות קודם ואחרון אחרון חביב לזה השיב ר׳ יהודה ואמר שעשה מטות זהב אחר שעשה קודם מטות של כסף ממה שאמר מטות זהב וכסף אם כן הזהב לפי המובן הוא אחר הכסף והכוונה שהראוי לכסף לכסף והראוי לזהב לזהב ור׳ נחמיה הוקש׳ אם כן קנאה אתה מטיל בסעודה שהעני יתקנא לעשיר ובכן ידאג והמלך יסד במשתה ההוא לעשות כרצון איש ואיש אלא פי׳ הפסוק כך הוא שהמטה היה של כסף וכו׳ והוציא זה מהפסוק בעצמו שאמר על רצפת וכו׳ לומר שרצון המלך שהיותר חביב ונחמד שיהיה במקום יותר בזוי ושפל שהרי מהאבנים הטובות רצף הקרקע אם כן אין שייך בכאן לומר אחרון אחרון חביב כי בכאן היה להפך אם כן הזהב עשה רגלים למטו׳ שהם יותר גרועים מן המטה והמטה שהיא יותר טובה מכסף שהוא יותר גרוע מהזהב וכן הסדינים למעלה כמ״ש אם כן ממה שאמר על רצפת בהט ושש כו׳ הוציא הדרשא הזאת שאם לא בודאי שבדרך העולם שאחרון אחרון חביב אבל המלך הזה להראו׳ עשרו ויקר תפארת גדולתו עשה מהיותר חביב יותר בזיון ושפלות להפך העולם.