ישע אלהים על אסתר א:ז

1והשקות. והשתיה הנה ראוי לתת לב להבין אלו הפסוקים א׳ כי אחר שספר לנו גדולת עשרו במה שביות׳ חביב ונחמד שהם האבנים טובות והמרגליו׳ רצף הקרקע מהם ומהזהב עשה רגלים למטות והמטות של כסף כמו שאמרנו אם כן למלך אשר כזה מה מעלתו ויתרונו שהיה מצוה להשקו׳ בכלי זהב ומה שבח הוא לו ועוד כפל וכלים מכלים שונים אחר שאמ׳ קודם והשקות בכלי זהב . ב׳ פליאה גדולה במה ששבח שהיה יין מלכות רב כיד המלך ומה יד ומה כח צריך להביא יין הרבה כי אפילו פחות שבפחותי׳ כשיעשה איזה משתה יביא יין לרוב שישתו והותר א״כ למה הזכיר כיד המלך על היין ואיך ישוה ההתפארות כזה עם התפארות האבנים טובות והמרגליות שנתנם כעפר לדוש עליהם ובכולם לא הזכיר יכולת ויד כי אם בזאת. ג׳ והשתיה כדת אין אונס שזהו הפך הדת כי הדת של השתיה מהשוטים השותים במזרקי היין שמשקין אותם כוס אחד גדול ע״כ שלא בטובתו אפילו ימות בו כשרז״ל אם כן אם לא היה אונס אינה כדת ועוד מה צורך לתת טעם לשתיה באומרו כי כן יסד וכו׳ ועוד היה די שיאמר לעשות כרצון כל איש מאי כרצון איש ואיש . ונראה לתרץ עם מה שרז״ל (ילקוט שמעוני על אסתר תתרמח) על וכלים מכלים שונים שכל מי שהיה שותה בכוס זה לא היה שונה בו אלא מכניסו והוא שלו ע״כ אם כן אחר שספר כל מה שהראה להם מעושרו רצה גם כן ליהנות כל הקרואים ולתת להם חלק א׳ וגם כן להראות שהזהב לא היה נחשב בעיניו לכלום וזש״ה וכלים מכלים שונים ירצה כיון שהיו כלים אותם הכלים שהיו מביאים במשתה שונים משרתי הסעודה להביא אחרים מגנזי המלך תחתיהם ולז״א כיד המלך רוצה לומר להראות כחו שלא היה מקפיד על הזהב ההולך זהו הנראה לכאורה אבל העיקר לתרץ אלו הפסוקים על נכון הוא כי המלך רצה בגאותו להדמו׳ לעליון לעשות כרצון איש ואיש ר״ל שני הפכיים כי יש מן האנשים אשר רוצים בריאות גופם ונפשם יותר מכל ממון שבעולם ויש אנשים שהם חמדנים ויסכנו עצמם בשביל הממון ולזה זה הרשע צוה להביא באותה הסעודה יין מלכו׳ רב מהיין שהיה הוא שותה בעצמו וזש״ה ויין מלכו׳ רב כיד המלך ר״ל שהיה היין בריבוי והיה חשוב כ״כ כאותו היין שנותנים ביד המלך בעצמו לשתות וגם כן הכלים היו מכלים שונים בציוריהם ובמעשיהם נחמדים למראה לפתוח חפצם לשתות בשביל שיקח אותו בכוס ואחר כך היו מביאים בציווי אחר משונה וכן עז״ה וז״ש וכלים מכלי׳ שונים וכו׳ שהם שתי הכנות טובות למי שירצה לשתות אחד הכוס שהיה משונה ונחמד למרא׳ ועוד אחרת היין שהיה במאד משובח כאותו שנותנים ביד המלך לשתות ולפי זה הפי׳ אין יד לשון כח אלא כמשמעו יד ממש והכל להראות שהזהב לא היה נחשב בעיניו ונדמה אלא כעפר ואמר והשתיה כדת אין אונס להראות מה שאמר כי לא היה רוצה בהקפדת שום אדם כי רצונו למלאת רצון שני הפכיים לז״א לאותם שרוצים בריאות גופם יותר מהזהב והשתייה כדת אין אונס רוצה לומר כדת אשר הוא עשה וברא מלבו שאין אונס רוצה לומר שלא יהיה לשום אדם שום דבר שלא כרצונו וזהו נתינת הטעם למה עשה זה הדת שלא יהיה אונס כי כן יסד המלך על כל רב ביתו לעשות כרצון איש ואיש שהם שני נגדיים כי החמדנים הנה מוכן להם השתי ההכנות הא׳ הכוסות המשונים לטובה והיין מאותו ששותה המלך בעצמו ולכת האוהבים הבריאות יותר מהממון צוה ונתן דת שאין אונס כי היה ברצונו לרצות שני הפכיים ונגדיים.

2ובמדרש (ילקוט שמעוני על אסתר תתרמח) אמר לו הקב״ה רשע שני אנשים מבקשים לישא אשה אחת שמא תוכל להשיאה לשניהם וכן שתי ספינות הפורשות לים הגדול אחת מבקשת רוח דרומית ואחת מבקשת רוח צפוני׳ שמא יכול רוח אחת להנהיג את שתיהן לאחד שני בני אדם באים אצלך שמא תוכל לצאת ידי שניהם אלא לרומם אחד ולצלוב אחד ואין יכול לעשו׳ כרצון איש ואיש בלתי הקב״ה לבדו שז״ה (תהלים קמה טז) פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון כמו שפי׳ בהקדמ[ה] שאין מי שיכול על שני הפכיי׳ בשוה בלתי הקב״ה לבדו.

3ובמסכת מגילה (מגילה יב.) אמר רבי חנן משום ר׳ מאיר כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה אף בסעודתן של אותו רשע אכילה מרובה משתיה. אין אונס אמ׳ רבי אלעזר מלמד שכל אחד ואחד השקהו יין מדינתו ע״כ. הנה כי לחכמים האלו הוקשה להם כמו שאמר שהוא בהפך הדת של השתיה שיש אונס לזה אמר רבי חנן כי הדת הזה אינו דת המשקה. אלא כדת של תורה ובא ללמדנו שהמשתה לא היה בשתית היין בלבד מבלתי מטעמים לאכל כי יהיה מזיק להם ובכן יעלה המלך חרס בידו כי לא יעשה כרצון איש ואיש לז״א כדת של תורה מה דת של תורה אכילה מרובה משתיה וכו׳ והתוספו׳ הקשו והא דאמרינן בנידה (נידה כד:) כל שאכילתו מרובה משתיתו עצמותיו סבואין היינו באוכל יות׳ מדאי ע״כ ומה שהזכיר השתיה לבד שכן דרך המשתה הטוב ליחסו אל היין כמש״ה במשתה היין כי היין ישמח לבב אנוש וכו׳ ועדיין קשה כי אפילו שיהיה כמו שאמרנו עכ״ז לא יחסר מזגי אנשים שהם ביין מקומותיהם מלומדי׳ וכשישתה יין שלא היה רגיל בו ע״כ יאנוס עצמו לשתות כי דבר שלא הורגל והותמד בו יקשה עליו וכשרז״ל שינוי וסת תחילת חולי מעים ואם כן נמצא בסעודתו אונס לזה בא ר׳ אליעזר והשיב מלמד שכל א׳ וא׳ וכו׳ וז״ש והשתיה כדת ר״ל כמו שהיה רגיל ומלומד האדם במדינתו לשתות כחוקו וכדתו של כל א׳ וא׳ היה נותן לו גם כן והכונה כמש״ה אין אונס שלא ימצא לשום אדם שבאותה הסעודה שום אונס כלל וכמדומה לי כי גם כוונתו היתה להפיל את ישראל שאם ישתו יהיה חטאם כפול ומכופל יען כי הבחירה בידם שאין אונס להם ונמצאו חוטאים ברצון ובמזיד ועונשם גדול.

4ובמ׳ מגילה (מגילה יב.) שאלו תלמידיו את רשב״י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה א״ל אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אמר להם אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור לנו אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר אמר להם הם לא עשו אלא לפנים אף הקב״ה לא עשה אלא לפנים והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו ויגה בני איש עכל״ה.

5הספקות הנופלות במאמר הזה הם אלו א׳ לא ימנע התלמידים הללו היו יודעים התשובה שהשיבו אם לא אם ידעו למה שאלו ואם ראו תשובתם חלושה ורעועה היה להם להחריש ויאמרו לו מיד אמור לנו אתה כי כן דרך המשכילים כשלא ידעו הדבר בבירור ישמרו לפיהם מחסום. ב׳ כי אין מדרכו של הרב הנשאל לאמר לתלמיד השואל אמור אתה שאילו היה יודע לא היה שואל ומלבין פניו אם כן למה רשב״י לא השיב להם מידו אמר להם אמרו אתם. ג׳ שהתשובה שהשיבו אינה מסכמת עם שאלתם כלל כי הם שאלו על כל ישראל שבאותו הדור אם כן מה השיבו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע וכי טוביה חטא וכו׳ וכמו שהשיב להם רבם שבשושן יהרגו וכו׳. ד׳ במה שהשיב רשב״י מפני שהשתחוו לצלם ורש״י ז״ל פירש לצלם נבוכד נאצר א״כ הקושיא שהקשה לתלמידיו היא בתשובתו גם כן וכי אבות יאכלו בוסר וכו׳ והיה להם לשאול ממנו למה לא פרע השי״ת באותו הדור ואיחר זמן הפרעון עד עתה ויותר טוב לפרש מפני שהשתחוו לצלם המן באותו הדור. ה׳ כי מה שהקשו להם וכי משא פנים יש בדב׳ שלמה זכו לנס ובתשובת׳ ג״כ נופלת הקושיא שאם עון הנא׳ הסעוד׳ היה כ״כ חמור עד שנתחייבו כלייה א״כ למה זכו וכי משא פנים יש בדבר. והלא ידעו אם לא שמעו מה שהרבה לחטא מנשה כמש״ה (מלכים ב כא טז) וגם דם נקי שפך וכו׳ ועכ״ז כשחזר בתשובה כתי׳ (דברי הימים ב לג יג) ויחתר לו ה׳ ואם ליחיד ולחבוש בעצמו כך מכ״ש לרבים כמש״ה (איוב לו ה) הן אל כביר לא ימאס וכו׳ ועוד הלא ידעו בדברי הצומו׳ וזעקתם ובכל מקום אשר דבר המלך מגיע אבל גדול וצום ושק ואפר יוצע לרבי׳ וידוע הוא כמה גדול כח התשובה שאפילו לאומות מועילה כמבואר באנשי ננוה.

6הביאור כי השלמים האלו כבר ידעו שעון הצלם עדיין היה תלוי ועומד וגם כן עון הנאת הסעודה הואיל ואין אונס והבחיר׳ ורצון היתה ביד׳ כמ״ש א״כ בודאי שהיה עון פלילי וע״ז דייקו בשאלתם ששאלו מפני מה כלו׳ בשביל איזה משניהם נתחייבו מפני שהיל״ל למה נתחייבו וכו׳ וכפי דבריהם באמרם שבאותו הדור וכו׳ נראה שדעתם היה לתלות בשביל שנהנו וכו׳ שאם לא כן שבאותו הדור למה ישאו עון אבותם ולזה כוונו בשאלתם שכבר הבינו וידעו שעון הצלם עדין תלוי ועומד והוא גדול מנשא אבל היה קשה להם שבאותו הדור למה יומתו אבו׳ על בנים. ורשב״י ז״ל דייק עוד בשאלתם באמרם לשון חי כי ידעו שלא היה גזירה ח״ו ופסק דין חתוך כי כיון שנגזר גזירה אחור לא תשוב ריקם כמש״ה ואת אשר נגזר עליה וכו׳ אם כן במלת נתחייבו שאמרו יובן שאינה אלא לפני׳ אבל אחר החיוב יתכן לפוטרם ולזה אמר להם אמרו אתם כלומר דבר פשוט הוא לכם כי כבר הטרחתם עצמכם להבין פשר דבר זה והם כשראו שהשיב אמרו אתם אמרו ודאי כי דעתו מסכמת עמנו ולזה אמר אמרו אתם כי כבר אתם יודעים ואינכם צריכים לאמרתי והשיבו מפני שנהנו וכו׳ ובסעודה ההיא היו כל שרי ישראל שבכל מדינה ומדינה כדאיתא במדרש חזית שקרא לכל שרי המדינות של קכ״ז מדינה והפרתמים ושרי המדינו׳ לפניו ומישראל היו שם השרים מכל המדינות אם כן בעבור זה עשה ה׳ לחייב כלייה לכל אותו הדור לפי שנהנו שרי ישראל אם כן כולם נהנו מסעודתו של אותו רשע כמש״ה (ויקרא ד כב) אשר נשיא יחטא לאשמת העם כי אחר שכל גדולי הדור וגדולי כל עיר ועיר ומדינה ומדינ׳ כאילו נהנו כולם וזהו שרמזו באמר׳ מפני שנהנו סתם כוללים לכל ישר׳ בהנא׳ ההיא שאל״כ היל״ל מפני שנהנו אנשי שושן מסעודתו וכו׳ אלא באומרם סתם כלל לכל ישראל כמו ששאלו הם ישראל שבאותו הדור וכו׳ ורשב״י ע״ז נתן הפרש וא״ל שבשלמא כשהנשיא יחטא והוא בארצו ואנשי עירו לא ימחו בידו אשם תלוי על העם היושב בקרבה אבל אם הנשיא ילך בדרך רחוקה ושם יחטא או אם יעשה בסתר ואנשי עירו לא ידעו למה יהיה האשם עליהם מה עשו ולז״א להם שהם טועים בדבר הזה באומרו שבשושן יהרגו וכו׳ ר״ל כל הנמצאים בשושן אפי׳ לא יהיו משושן יהרגו בדין וגמולם ישוב בראשם אבל שבכל העולם כולו אין עליהם חיוב הריגה כלל כ״ש כי מה בידם לעשות ולא עשו. ונוכל לתרץ עוד שהשיבו שודאי עון הצלם היה במאזנים והיה צריך מעט להכריע הכף חובה וכשנהנו מהסעודה האחרון הכביד והכריע הכף חובה ועל זה השיבו מפני שנהנו מסעודתו כ״ש סתם. ורשב״י ע״ה השיב להם של שושן שהוסיפו על חטאת׳ פשע יהרגו אבל שבכל העולם שלא הוסיפו על חטאתם והם הרוב אל יהרגו כי לא שלם עונם עדין וכשראו התלמידים שלא הבינו כלל אמרו אמור לנו אתה יחזור הדבר לאיתנו ורשב״י ע״ז השיב מפני שהשתחוו לצלם ירצה צלם נבוכד נאצר כשפי׳ רש״י ז״ל שאם הוא לצלם המן הרי לא השתחוו לו בלתי היושבים בשער המלך ומרדכי לא יכרע וכו׳ וימלא המן חמה לפי שמרדכי גם כן היה מיושבי שער המלך והיה הציווי גם כן נופל עליו ולפי שכשהשתחוו לצלם נכובדנצר לא השתחוו מלב ומנפש אלא לפנים לכך לא היתה גזירה אלא חיוב לפנים כמו שאמרנו שהרי לא עברו ע״ז אלא בהשתחויה בלבד לפני׳. והם לא דייקו בדבריו שאמר מפני שהשתחוו בלבד אלא חשבו שעבדו ע״ז כי המשתחוה לה כאילו עבדה ולזה הקשו וכי משא פנים יש בדבר והיאך זכו לנס ואפילו שעשו תשובה אין כחה להציל למי שעבד ע״ז שהרי כפר באלהים חיים לכך השיב להם כי ודאי שאם היו עובדים ע״ז ודאי שלא היה להם תקנה ח״ו אבל השתחוו לה לפנים מפני אימת מלכות שגזר אומ׳ ומאן דלא יפל ויסגוד וכו׳ יתרמא לגו אתון נורא יקידתא (דניאל ג ו) אבל לבם היה נכון עם השי״ת ואפילו שהוא אחד מהדברים שיהרג ואל יעבור עכ״ז הואיל ולבם נכון עמו האריך להם ולא ויתר כשרז״ל (בבא קמא נ.) כל האומר הקב״ה ותרן וכו׳ אלא מאריך אפיה וגבי דיליה וכו׳ ואם כן עדין קשה כי אחר שרשב״י ע״ה סובר גם כן שהכרעת הכף חובה היתה מעון הנאת הסעודה אם כן שבכל העולם כולו אל יהרגו כי לא שלם עד הנה עוונם כמ״ש לזה השיב כי לעולם לא אלו שבשושן ולא אותם שבכל העולם נתחייבו גזירה ח״ו אלא חיוב בלבד לפנים הואיל ולבם היה שלם עם ה׳ לכך רצה הקב״ה להאריך להם עד עתה כי הקב״ה אינו מקפח שכר שום בריה עקב היתה רוח אחרת עמם ובדברים כאלו פוקד עון אבות על בנים כשהבנים מעוררים לעשות איזה עון אשר חטא ומחזיקים עון אבותיהם בידיהם וכש״ה (ויקרא כו לט) ואף בעונות אבותם אתם ימקו יר׳ כשיהיו וימצאו עונו׳ אבות׳ אתם ימקו והשי״ת פורע להם ביסורין או איזה צער לכפ׳ על עוונם ועון אביהם כש״ה אבותינו חטאו ואינם וכו׳ אבל כשיהיה ח״ו בלב הקב״ה פורע מיד מהם בעצמ׳ כש״ה (ישעיהו כט יג) יען אשר העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני לכך וכו׳ עתה יגלו וכו׳ מיד משלם להם העונש ואינו מאריך להם כי רחמנא ליבא בעי והוא יראה ללבב ועתה הסעודה הזאת היתה עת פקודתם לכפר על מעלם הא׳ באותו הצער אשר הגיע אליהם והנה כל גדולי ישראל מכל המדינות היו שם ובכל מדינה ומדינה כבר קבלו עליהם הצער הגדול ההוא ולכך הועילו להם דברי הצומות וזעקתם כ״ש זהו שאמר רשב״י ע״ה תדע למה ניצולו ומי יאמר לנו שבלבם לא היתה טינא ח״ו הפסוק אומרו בפי׳ (איכה ג לג) כי לא עינה מלבו ויגה בני איש ירצה תדע לך ראיה גדולה כי ההשתחויה ההיא לא היתה אלא לפנים ולא בלב בראותינו כי השי״ת הגה בני איש שאלו ח״ו היה בלבם שום טינא אפי׳ שהקב״ה האריך להם אפו כי אולי איזה זכות גרם להם להיות תלוי העון עם כל זה בעת פקודתם כשבא גם כן עון הנאת הסעודה ח״ו לא היה שום תקומה למפלתם שש״י אבל בראותינו ההפך כי ויגה בני איש ר״ל שבני איש אנשי הדור ההוא בני אותם שהשתחוו לצלם נתן להם כבוד וגאות והרים אותם א״כ ודאי מכאן ראיה שלא השתחוו אלא לפני׳ וז״ש רשב״י ע״ז והיינו דכתיב כי לא עינה מלבו וכו׳ להביא ראיה על כל מה שאמר שההשתחויה לא היתה אלא לפנים מהכתוב שמעיד על ככה:

7וראיתי כתוב טעם אחר מהפסוקים אחרים והם (תהלים מד כא) אם שכחנו שם אלהינו וכו׳ הלא אלהים יחקר זאת וכו׳ ירצה אם שכחנו שם אלהינו ונפרוש כפינו לאל זר אשר היא העבודה הנאהבת אצל השי״ת להוריד השפע ולקש׳ הטהר׳ והקדוש׳ הלא אלהי׳ יחקור זאת כי הוא היודע ועד כי לא לבנו הלך אבל היה נעלם ונסתר מהפועל המגונה ההוא והוא אומרו תעלומות לב עכ״ל ולי נראה שפי׳ הפסוקים הוא כך תדע שאמת ונכון הוא שח״ו שכשהשתחוו לצלם לא היה לבם נוטה אחרי ההבל כש״ה אם שכחנו שם אלהינו מלכינו כשפירשנו כפינו לאל אחר בודאי שהיה הדבר זר לנו וראוי שיגזור השי״ת ח״ו גזירה וא״ת מנין נדע כי לא השתחוו לצלם בלב שלם ובנפש חפצה או לפחות בעת ההשתחויה אולי שכחו אל מושיעם לז״א אם כך היה הלא אלהים יחקר זאת על המחשבה כלומר לא יש מי שיוכל לחקור מחשבות אדם ותחבולותיו כי אם היודע תעלומות לב שהוא אלהים ואם ח״ו היה בנו שום מחשבה רעה היה גוזר ח״ו גזירה כי לא יש דבר שהשי״ת במחשבה בלבד יצרף אותה למעשה בלתי ע״א שנאמר (יחזקאל יד ה) למען תפוס את ישראל בלבם כשרז״ל מחשבה רעה אין הקב״ה מצרפה למעשה זולת מחשבת ע״א ולא תמצא חרון אף אלא בע״א כש״ה השמרו לכם וכו׳ וחרה אף ה׳ וכו׳ אם כן אם ח״ו היה שום צד מחשבה רעה הלא לאלהים שהוא מדת הדין לחקור זאת אם כן בודאי בראותינו שהפך הצרה והיגון לששון ולשמחה שהלב היה נעלם ונסתר מאותו הפועל המגונה א״כ הרי אלו שתי ראיות לדבר הזה האחד הראיה שהביא רשב״י ע״ז פסוק כי לא ענה מלבו כמ״ש והב׳ מהפסוקים הללו ועל פי שנים עדים יקום דבר.