ישע אלהים על אסתר ח:טז

1ליהודים. הנה צריך לראות כי אחר שאמר והעיר שושן צהלה ושמחה ודאי שמכ״ש שהיהודים יהיו ששים ושמחים וטובי לב ולכן את״ל שחוזר על היהודים אשר בכל מדינות המלך הנה כבר כתוב אחר כך ובכל מדינה ומדינ׳ וכו׳ שמחה וששון ליהודים וכו׳ אם כן זה הפסוק מכל וכל מיותר ועוד הכפל אורה ושמחה וששון ויקר . והנה במדרש איתא (מגילה טז:) אמר רב אורה זו תורה וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור שמחה זה יום טוב וכן הוא אומר ושמחת בחגיך ששון זה מילה וכן הוא אומר שש אנכי על אמרתך ויקר אלו תפילין וכן הוא אומר וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין שבראש עכל״ה: וקשה מנין לו לעשות הדרשא הזאת בפסוק ומה ענין שמחת ההצלה לשהיתה להם תורה וכו׳ ועוד כי הלא ידענו שהיה להם תורה וי״ט ומילה ותפילין כי בלתי אלו לא יקראו בשם יהודים כי מי שלא יש לו אחד מהם לבד בשם ישראל לא יכונה. ב׳ שלמה הוציא הפסוק ממשמעותו אימור כפשטיה דקרא שכשהיו בצרה אין דומים כמו העם היושבים בחושך וכשניצולו ראו אור גדול אם כן ז״ש אורה שקודם כשהיו בצרה היו בחשיכה וכו׳ ועוד היה להם שמחה וששון ויקר שהיו העולם יראים מהם באשר דבר המלך היה נחוץ לאמר ולהיות היהודים עתידים וכו׳ ובכן יהיה הפסוק הזה כענין וכהלכה ודבוק וקשור במה דסליק מיניה: והנכון שלרב הוקשה שאם הפסוק הזה אתא לאשמועינן כמש״ל שעתה היתה להם אורה שקודם היו בחשיכה בהיותם בצרה והעם היושבים בחשך ראו אור גדול וכן היה להם שמחה וששון וגם כן יקר כמו שאמרנו לעיל הוא דבר קשה דבלאו הכי מכלל הין אתה שומע לאו שאחר שמי שהוא בצרה אור חשך בעדו אם כן בצאתו למרחב ודאי שעל כל דרכיו נגה אור וכן מי שהוא בצרה הוא דואג וצוער וכשנחלץ מצרה שישמח וישיש ועוד שכבר אמר והעיר שושן צהלה ושמחה לעיל וכן כמ״ש ויקר כבר אמור ולהיות היהודים עתידים להנקם מאויביהם ומשם מובן שהיו השונאים יראים מהם אם כן הדרא קושיא לדוכתיה שזה הפסוק מיותר כולו ומאי אתא לאשמועינן לזה השיב רב שכונת הפסוק הזה להשמיענו שעתה שהשם ית׳ ברחמיו הרבים קרע רוע גזר דינם של ישראל כמ״ש חז״ל שהגזיר׳ חתומה בטיט א״כ הרי הש״י נתן להם עתה מחדש אלו מטיבי צעד בבטלו הגזיר׳ ההיא שאם ח״ו לא היה קורע הגזר דין ההוא או אלמלא ח״ו היה חותמה בדם ודאי כי כתב אשר נכתב ונחתם בטבעת המלך מלכו של עולם שאין להשיב ולכן הש״י לא חתמה בדם כמש״ל שהיתה גזירה לפנים וכ״כ המרדכי ז״ל במס׳ מגילה פ״א דעדיף יומא דפורייא כיום שנתנה התורה עכ״ל הרי שיפה אמר רב שעתה שמרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכו׳ וכמ״ש חז״ל שמלך על ישראל וכו׳ והעיר שושן צהלה ושמחה כי בטוב צדיקים תעלוץ קריה אם כן מזה נמשך תועלת גדול עתה במה שליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר דהא בהא תלייא ולחזק דבריו הביא ראיה בכל אחת ואחת כמ״ש אורה זו תורה וכן הוא אומר וכו׳ וכן בכולם הביא ראיתו להודיע כי כונת הפסוק הזה ללמדנו שמחדש עתה בהצלה זו נתחדש לישראל תורה וי״ט ומילה ותפילין כמ״ש אם כן ודאי דעדיף יומא דפורייא כ״כ כיום שנתנה התורה כי הוא הגורם שיתקיים התורה והמצות:

2ולתרץ הקושיות האמורות למעלה נוכל להשיב באשר לא אטה אשורי מני הדרך אשר אמרנו במאמר הזה והוא שנמשך תועלת גדול ליהודי׳ ורוב גדולתו של מרדכי וראו ולקחו מוסר והבינו שיראת חטאו הביאו למלוכה כמש״ה (משלי כד כא) ירא את ה׳ בני ומלך וכו׳ שמנעוריו זרז ושנס מתניו ליראה את ה׳ ולשמוע בקולו עד יום מותו מה שלא היו עושים כן בני דורו כמבואר שנהנו מסעודתו של אותו רשע וילכו אחרי ההבל ויהבלו והיו רודפים אחרי התשוקות הזמניות לאסוף ולצבור זהב וכסף כעפרות תבל ושוכחים המות והוא אחריתם ובמותם שודד יבואם וכל עמלם ויגיעם בעולם כל ימי חיי הבלם יעלה האוסף עליהם וכמש״ה (תהלים לט ז) יצבור ולא ידע מי אוספם ר״ל כל ימיו של אדם הוא צובר צבורין צבורין של דינרין ולא ידע מי יבא אחרי מותו ויאסוף אותם בבת אחת ז״ש ולא ידע מי אוספם כמ״ש שהתשוקה היא רעה חולה ולא ישבע כל ימיו כמש״ה (קהלת ה ט) אוהב כסף לא ישבע כסף ויען שיש אנשים אשר הם חכמים בעיניהם ואומרים שיודעים שלא ישאו מאומה מעמלם עמם במותם אלא רצונם בהיותם בבחרותם בכחם להרויח לעת הזקנה כדי שישבו לעסוק בתורה יומם ולילה ואין מחריד מהוצאה כי כבר במה שטרחו בבחרותם לעת זקנתם ימצא להם ויאכלו וישתו גם זו חולי רע וכמ״ש ישעיה הנביא הוי משכימי בבקר שכר ירדופו מאחרי בנשף וכו׳ יר׳ כי אוי ואבוי לאנשים אשר המה בעיניהם שמשכימים בבקר ר״ל בבחרותם ורודפים בבחרותם אחרי הריוח והשכר כדי שימצא להם לעת הזקנה ולא יצטרכו למתנות בשר ודם ובכן יעסקו בתורה וגמילות חסדים ואז יבזו הכסף והזהב כי עת לאסוף ועת לפזר וליתן לאביונים ז״ש מאחרי בנשף ר״ל כי מה שמשכימים בבקר לרדוף אחרי הריוח והשכר הוא כדי שיהיה שמור ומאוחר לנשף שהוא עת זקנתם וזה דעתם ז״ש הוי להם ואבוי כי צללו במים אדירים וכבר אבדה תקותם כמש״ה (משלי כו יב) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו יען כי ידוע הוא שאוהב כסף לא ישבע כסף ולא יש תכלי׳ וסוף לתשוקת ותאות הממון מרוב הטירוף והבהלה אשר לאנשים אחריה וכמ״ש חז״ל אין אדם מת וחצי תאותו בידו שגם בלילה לא שכב לבו אם כן ימשוך כל חיי הבלו ולא ישקוט מלרדוף אחרי העושר עד עת מותו אם כן הרי העלו חרס בידיהם במה שחשבו מחשבות הבל והם שכורים ואכן מיין תאותם ז״ש מאחרי בנשף יין תאותם ידליקם תמיד עד יום מותם וישארו קרחים מכאן ומכאן וגם אלו ביין תאותם שגו ובשכר תעו כשה אובד והעיקר הוא לאדם לבקש ולחפש התורה והמצוות מבחרותו כשאחז״ל (אבות ד כ) שהלומד ילד דומה לדיו כתובה על נייר חדש וכמאמ׳ החכם (קהלת יב א) וזכור את בוראך בימי בחורותיך וכו׳ יען שאורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד אם כן הפוך בה דכולא בה ומינה לא תזוז וז״ש גם כן החכם אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה וכו׳ יר׳ אם אתה האיש אשר נולדת בעה״ז לבקש דברים נצחיים לא חצוניים ממך כמו העושר שהוא חיצוני לך לא כן התורה והמצו׳ אשר היא דבקה בך לעד בעולם הזה ובעולם הבא וכן הוא אומ׳ בהתהלכך תנחה אותך וכו׳ כמשרז״ל ולכן אם תבקשנה ככסף כמו אותם שמבקשים הכסף שכל מה שתשיג ידו יוסיף בתשוקתו לצבור עוד בכוסף גדול כן אתה כל מה שתשיג מן התורה והלימוד תוסיף עוד בתשוקתך ותכסוף לידע עוד בחושבך כי לא למדת עדיין שום דבר כי ארוכה מארץ מדה וכו׳. ואמר אחר כך וכמטמונים תחפשנה יר׳ שעיקר הלימוד הוא על מנת לעשות ז״ש אחר שבקשת ומצאת חפשת במסתוריה לעיין בדבריה ובסודותיה כפי אשר תשיג ידך ושכלך אז תבין יראת ה׳ ובכן תעשה ויהיה לך מלוכה כמ״ש הכתו׳ ירא את ה׳ בני ומלך וזה יהיה לך בעולם השפל ואחרי מותך תטייל בגן עדן עם הצדיקים ותעסוק עמם בתורה ויתגלו לך צפוניה ומסתוריה כפתוריה ופרחיה מה שבחיים חייתך לא היה ביד שכלך כח לדעת ולהבין בהיותו דבוק בחומר העפריי הלז לא יוכל להשיג דברים רוחניים בשביל שהם בלתי מוגבלים ושכלו הוא מוגבל בהיותו דבוק וקשור ועצור בחומר אם כן איך יוכל המוגבל להקיף תכלית דבר שאינו מוגבל אבל כשתפרד הנשמה מהגוף החומרי נשאר צורה פשוטה מחומר כמו המלאכים שהם פשוטים מחומר כי כבר נתפרדה החבילה המטרדת להשיג דברים עליונים ואז ודעת אלהים תמצא ודאי שגם אתה כאחד מהם: או ירצה כי לימוד התורה הוא על שני פנים נגלה ונסתר הלימוד ע״ד הפשט וללמוד גמרא והויות נקרא דרך נגלה. הלימוד ע״ד הקבלה עמוק עמוק מי ימצאנו כענין מעשה בראשי׳ ומ״מ נקרא דרך נסתר. ובא ללמדנו שצריך האדם בתחילת למודו ללמוד הדרך הנגלה שאם ילמוד הדרך הנסתר קודם הרי הוא כמי שבונה בית בלא יסוד כי נפל תפול לפניו ולשוא עמלו בוניו ז״ש אם אתה קודם תבקש את התורה ככסף שהיא זכה וברה מאירת עינים ואחר כך שמצאת די סיפוקך מהנגלה תחפש בסתר שהוא דבר עמוק כמו המטמונים שצריך יגיעה רבה לחפש אחריהם עד מוצאם אז יעלה בידך כוונת שני דרכים אלו כי כוונת הדרך הנגלה להבין יראת ה׳ ולידע האיסור וההתר והטומאה והטהרה וכונת הדרך הנסתר להשיג דברים עליונים אלהיים ולשניהם השיב הפסוק ואמר אם תעשה כאשר הורתיך והדרכתיך במעגלי יושר אז תבין יראת ה׳ מהדרך הא׳ ודעת אלהים תמצא מהדרך הב׳ ומכלל הין אתה שומע לאו שאם תעשה להפך הסדר וההנהגה אשר הורתיך שתעלה חרס בידך ולא זה ולא אותו תלמוד ותפול במבוכה רבה ובכמה דברים אשר רגליהם יורדות מות שאול צעדיהם יתמוכו כאותו שהולך באפילה שלא ידע במה יכשל אם כן צריך לילך במעגלי יושר בהדרגה כנדון דידן שעשו היהודים בהדרגה כשראו שמרדכי על הדבקו בקונו תמיד מה היה לו מהממשלה והמלכות העם ההולכים בחושך התאוו׳ המביאות לאדם בחשך של גהינם הביטו לראות וראו אור גדול ולקחו מוסר ושבו אל ה׳ והשתדלו לעסוק בדברים נצחיים והנה התחילו בתחילת לימודם בהדרגה כדת וכשורה ז״ש קודם אורה ושמחה ר״ל שהשתדלו לעסוק בתורה ובמצותיה שאורה היא תורה כמש״ה ותורה אור ושמחה היא המצוה שנאמר פקודי ה׳ ישרים משמחי לב ואחר כך וששון ויקר שהוא הדרך הנסתר ששש השכל בו ויקר מאד מן השכל: